מיומנה של טלפנית
מיומנה של טלפנית: "אם לא אתוודה, איך תהיה לי כפרה?"
"גם מולי זה מיותר, ואפילו מול רבנים. ואת, לדבריך התוודית מול בורא עולם אין ספור פעמים. אז התשובה שלך שלמה. ואת יודעת שאין תפילה שלמה כמו תפילה מלב שבור"
- נחמה פריליך
- פורסם כ"ח אלול התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)השיחה שנכנסה השבוע לא הייתה סטנדרטית. אישה נסערת ובהולה שאלה אם הגיע להידברות. את דבריה קטעו משפטי משנה שחזרו על עצמם. "אני לא יודעת איך להסביר את עצמי", "אני פוחדת", "מעולם לא סיפרתי את זה", "אף אחד לא יודע". לעצם העניין התקשתה מאוד להגיע.
הסברתי לה שהיא הגיע למקום הנכון, ואנו מקבלים פניות רבות וסיפורים רבים, כואבים ומוזרים. הכל בסדר, בפרט שיש פה כבר הרבה שנים מחלקת יעוץ והכוונה. "ותספרי ברוגע. אנו כאן כדי לעזור לך. תרצי שאעביר אותך למחלקת יעוץ רבני?".
"לא, אל תעבירי אותי, קודם תשמעי אותי.
"אני כבר שנים מתלבטת אם לספר או לא", כך החלה לספר האישה, שנשמעה צעירה מאוד. "אני בת 45, בעלת חנות הלבשה, ובזמן האחרון פשוט מכריחה את עצמי לפתוח את החנות בבוקר. הכל בגלל העבר שמציק לי מאוד. אני ממש חשה שאין לי חשק לחיות. חטאתי לה'. אוי, מה עשיתי, אני מתביישת ממנו. איך יכולתי לעשות את החטא הנורא?... אני מורטת את שערותי ומכה על חטא כל יום. אין לי כנראה כפרה. אני בוכה בלילות, אבל חשה שאם לא אקבל ברכה מהרב זמיר, אז אצטרך למות משיברון לב. אני מתביישת לספר...".
"את מספרת שכבר כמה שנים את בחרטה, וכל שנה יש לך את יום כיפור. אין ספק שיתכפר לך, אלא אם זה בעניין של בין אדם לחברו. אז ודאי תוכלי להיות רגועה".
"זה לא בין אדם לחברו אבל אף פעם לא התוודיתי על החטא. את יודעת, הייתי נערה צעירה, בתקופת אירוסי, וחטאתי כמה פעמים... ואם אמסור את השם שלי לרב, והוא יברך... אני מתביישת שיתגלה עווני. ואיך הוא יברך אותי?". את הסוף כבר לא הבנתי, כי היא פרצה בבכי נסער של חוסר אונים. היא לא הייתה מוכנה לספר ליועץ רבני, רק אישה לאישה.
לפי סערת הרגשות היה נשמע שאולי ישבה בכלא על רצח או שוד, אבל הפשע הנורא היה פשוט קושי עצום להתגבר על יצרי הנעורים.
"ולמה את חושבת שאת צריכה להתוודות לפני הרב או לפרט בשם לברכה שאת מוסרת, מה עשית בדיוק?".
"מה זאת אומרת, אם אני לא אתוודה אז איך תהיה לי כפרה?".
"אילו היית יודעת מה זאת תשובה, ואיזו מתנה ה' נתן לנו, באיזו קלות אפשרי לשוב אליו בימים אלו... את אישה יקרה עם רגש עצום של לעשות טוב, אבל קצת התבלבלת. התשובה שלך היא לא לעלות לאוורסט. הלואי שכולנו נתחרט על עברות שאותן עברנו באחוז קטן שאת מתחרטת".
"למה התבלבלתי?".
"כי להבדיל אלף אלפי הבדלות, אצל הנוצרים, מי שחוטא חייב ללכת לכומר כדי שיכפר לו, כביכול. אבל בתורת ישראל יש להתוודות רק מול הקב"ה. מה פתאום חשבת שאת צריכה לפרט למישהו מה קרה? גם מולי זה מיותר, ואפילו מול רבנים. ואת, לדבריך התוודית מול בורא עולם אין ספור פעמים. אז התשובה שלך שלמה. ואת יודעת שאין תפילה שלמה כמו תפילה מלב שבור. כעת תמסרי לי את השם שלך, ונעביר לרב זמיר שיברך אותך בבריאות ובשמחה".
"אז את חושבת שה' סלח לי?".
"הקב"ה אוהב אותך ודואג לך. נותן לך כל שנה מתנה לשוב על כל השנה הקודמת, ובקלות, מבלי לפרסם ברבים את חטאותיך. רק בינך לבינו. כמה חסד יש בזה".
"תודה רבה, הקלת עלי מאוד".
וכמו האישה היקרה הזו, אולי יש עוד כמה שחושבים שיש מישהו למעלה, עם שוט, בעל עיניים מצמיתות, טעון בכעס ורק מצפה לאיזו מעידה כדי להנחית עלינו מכות. בדיוק להפך. הוא רחום וחנון, ארך אפיים, סבלן, נושא עוון, נותן את הזמן לשבים ואת גזר הדין מקפיא, כי אולי ישובו. בכל שנה מצפה לנו, לא בשמיים. הוא עצמו יורד אלינו, מחכה למחשבה טובה, לקבלה, לרצון - אפילו קל שבקלים, העיקר לראות מגמת עלייה רוחנית. כל שנה מעניק 40 ימי חסד, ומצפה למחוק את שטרי חובותינו.
שנזכה כולנו לשוב אליו. כתיבה וחתימה טובה.