"ברגע שראיתי את תמונתה של רותי, פרצתי בבכי היסטרי"

כמה דקות לפני כניסת חג השבועות צלצל הטלפון בבית משפחת שרים. "רותי נכוותה ואנו בדרך לבית חולים. תתפללו", ביקש אחיה, אבא של רותי בת השנה וחצי. ההודעה הקצרה לא נקלטה כמעט.

"לא הבנו מה קורה ומה המצב", משחזרת יפה את אותו יום נורא. "התפללנו וקראנו תהלים, אבל לא שיערנו לרגע מה קורה עם רותי שלנו. רק אימא שלי, סבתא של רותי, דאגה נוראות, ולא הצלחנו להרגיע אותה. לב של אימא... 

במוצאי החג התברר האסון: אחי ומשפחתו התארחו באשדוד אצל הסבא והסבתא. כאשר מילאו את המיחם לשבת נשמעה אזעקה, וכולם רצו לממ"ד. כזכור, היו אלו ימי מבצע 'שומר חומות'. כשחזרו מבולבלים והמשיכו את ההכנות, אף אחד לא שם לב שהמיחם רק נראה סגור, אבל הפקק לא מוברג. בינתיים המים רתחו ורתחו, וזמן קצר לפני הדלקת נרות הרימו את המיחם כדי להניחו במקומו. המכסה נותר ביד, והמיחם הרותח הגיר את כל מימיו על ראשה של אחייניתי הקטנה שבדיוק עברה שם, רותי שלנו המתוקה".

תראו אותי - רותי בת שנה, לפני האסון

בסכנת חיים

קולה של יפה נחנק והדמעות פורצות. "הראש הקטן קיבל שטף של מים רותחים בעוצמה אדירה, וכל הגוף נכווה יחד עימו. מיד רצו איתה למקלחת ושטפו אותה במים קרים והזמינו אמבולנס. האמבולנס דהר איתה לבית החולים אסותא, ושם אמרו שהמצב שלה כל כך חמור שהם לא יכולים לטפל בה, ושלחו את הנהג למרכז. באותם רגעים בדיוק התחולל אסון קרלין, ובתי החולים קבלו הודעה על אירוע רב נפגעים. ההיסטריה הייתה בעיצומה, וכשנהג האמבולנס התקשר לתאם הגעה, אמרו לו בבתי החולים שהם לא יכולים לקבל אותה מחשש לנפגעים רבים שיפונו. לאחר שקיבל תשובה דומה משני בתי חולים, נלחץ הנהג וצעק להם בחוסר אונים: 'הילדה כמעט מתה, אתם חייבים לקבל אותה!', ורק אז אישרו בבית החולים להגיע אליהם".

רותי בת שנה וחצי, לפני האסון

ובינתיים מצבה של רותי הלך והחמיר. ברגע שהיא הגיעה לבית החולים מיד הרדימו והנשימו אותה. היא סבלה מכוויות חמורות ב-80% מגופה, ובמשפחה עדיין לא הבינו שום דבר ברור.

"לא עיכלנו ולא דמיינו את גודל השבר", מספרת יפה. "רק יומיים אחרי החג, דברתי עם אחי בטלפון והוא סיפר לי מעט ממה שעובר עליהם: רותי הקטנה בסכנת חיים, הפנים היפהפיות שלה נכוו לחלוטין, התנפחו והאדימו, רוב הגוף נותר בלי עור, ושלפוחיות מילאו את כולה. הוא המשיך וסיפר מעט שבמעט על צניחת חום הגוף של רותי ועל הלחץ הקשה לחמם אותה, באין עור שיווסת את החום וישמור על חייה. רותי הייתה מכורבלת ועטופה בשמיכות פוך וצמר, ומעליהן שמיכה מיוחדת שבתוכה הזרימו אוויר חם. היא הייתה עטופה כולה עד מעל הראש כדי שחלילה חום הגוף לא יצנח. אפילו את הפנים שלה לא יכלו לראות, כי ההנשמה ממילא הייתה מלאכותית. בכל בוקר, כאשר נערך סיוט החלפת התחבושות, צנח חום הגוף שלה באופן דרסטי עד לסכנת חיים, ולאורך כל היום ניסו לחמם אותה בחזרה, תוך מעקב הדוק שהחום לא יעלה יותר מדי, כיוון שהעור לא היה שם על מנת לווסת ולאזן את חום הגוף. כששמעתי את תיאוריו של אחי, צמרמורת אחזה בי. רק אז התחלתי לקלוט את גודל הטרגדיה, ואמרתי שאני חייבת לפעול לרפואתה. צריך לקרוע שערי שמים".

איפה רותי - מתחת לשכבות החימום

פנייה ללב עם ישראל

"החלטתי לארגן מאה נשים שיאמרו שיר השירים. בקשתי מאחי שישלח לי תמונה של רותי, כדי לצרף אותה להודעה שלי. חשבתי שאנשים כבר לא מתרגשים מסיפורים ושמועות, אבל אם יראו את רותי שלנו אולי היא תיגע להם בלב והם יעתירו עליה יחד איתנו. אחי שאל רב, ולאחר מכן שלח לי תמונה דרך אחד המבקרים שצילם אותה".

יפה נזכרת בהלם שתקף אותה מול התמונה המפחידה: "ברגע שראיתי את תמונתה של רותי שלנו, לא עמדתי בזה. כל התיאורים והדיבורים של אחי, לא הגיעו לאפס קצה ממה שעבר על רותי המתוקה שלי. ברגע שראיתי את התמונה התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בימי חיי. שאלתי את אחי בזעזוע איך הוא ותהילה – גיסתי, יכולים להסתכל על רותי בכזה מצב נורא, והוא אמר לי: 'אני אומר לה כל הזמן: בואי נדמיין את מסיבת ההודיה שנעשה לרותי...' שתקתי בכוח, ובלב צחקתי במרירות גדולה: מסיבת הודיה? קודם נראה שהיא שורדת וממשיכה לחיות, הרופאים עוד נאבקים על חייה, וגם אחר כך, איזה סבל מצפה לה, תהליך שאולי יארך שנים עד שתוכל להסתכל על עצמה. והוא מדבר על מסיבת הודיה?!"

"לא עמדתי בכאב", היא אומרת, וקולה נשבר. "בדמעות רותחות ניסחתי מייל תחנונים וסיפרתי על רותי המתוקה שלנו שזקוקה לתפילות ולזכויות של עם ישראל. צירפתי את התמונה של רותי מלפני האסון, ובאצבע רוטטת הוספתי גם את תמונתה של רותי לאחריו. לפני ואחרי. תמונות שקרעו את הלב לכל מי שראה אותן.

"שלחתי את ההודעה לקבוצה גדולה של חברות ומכרות ובקשתי מהן להפיץ הלאה. אחותי גם היא שלחה את ההודעה, עוד באותו יום קבלנו המוני תגובות. עשרות, מאות ואלפי תגובות של נשים שהזדהו ובכו והתרגשו והבטיחו להתפלל ולומר שיר השירים ולאסוף אינסוף זכויות לרפואתה של רותי בת השנה וחצי. הייתי המומה ומרוגשת. מי כעמך ישראל. הגענו להרבה הרבה יותר ממאה שיר השירים".

10000 פרקי תהלים

באותו ערב יפה גם עשתה לינק לקריאת תהלים המשותף והפיצה אותו. "נכנסתי לראות כמה פרקים נאמרו. אני זוכרת כיצד שפשפתי את העיניים בתדהמה, ולא יכולתי שלא לבכות: נכנסו למעלה מ-10,000 קוראים שהשתתפו יחד בקריאת תהלים לרפואתה של רותי. כל כך הרבה יהודים נרתמו לקרוע את השמים בעבורנו, ורובם בכלל לא הכירו אותנו. סיפורה של רותי הלך והופץ, ועוד ועוד יהודים התגייסו למענה. זה היה בלתי יאומן. אנשים רחוקים כתבו לי תגובות וסיפרו על קבלות מיוחדות שקבלו על עצמן: אחת סיפרה שמקבלת על עצמה ללבוש גרביים, אחרת קבלה על עצמה ללבוש מטפחת בשבת, שלישית שיתפה בקבלה להדליק נרות שבת... כל תגובה כזו ריגשה ועודדה מאוד, וחשנו שמחה והתרגשות על העם המופלא שלנו שעומד לצידנו בשעה הקשה הזו.

"עמדתי ביום ששי דומעת כולי להכין את הבישולים לשבת. הכנתי גם לאחי ואשתו את האוכל לשבת בבית החולים. יחד עם האוכל צירפתי להם מכתב: 'תלכו לרותי ותגידו לה שכל עם ישראל מתפלל עליה, מתחנן ומבקש בעדה. תספרו לה שעשרות אלפי מלאכים עומדים ליד המיטה שלה ושומרים עליה. ואני מאמינה שבעזרת ה' כולנו נראה ישועות במהרה!'".

רותי במחלקה - הנס - בלי זונדה ובלי חימום

בקשה לסליחה

"במוצאי שבת עדכן אותי אחי כי המצב עדיין לא השתפר. "אנשים שאלו מה קורה ומה שלום רותי, וציפו לשמוע בשורות טובות. נאלצתי לאכזב אותם ולהודות כי היא עדיין מורדמת ומונשמת, ויחד ציפינו לניסים. באותו יום חשבה אחותי על רעיון חדש שראתה פעם, וחשבנו שהוא יכול להתאים גם לנו.

יפה ישבה וכתבה מעומק ליבה הודעה נוספת: "שבוע טוב לכולם, בשם ההורים והמשפחה אנחנו מודים לכל אחד ואחת באופן אישי על ההשתדלות הרוחנית. אנחנו מרגישים שהיא לא ילדה שלנו! היא ילדה של עם ישראל. מרגש ומחבק לראות את ההתגייסות של כולם. לצערנו, המצב סטטי. תעזרו לנו שנזכה לבשר על ניסים מעל הטבע! לתינוקת המדהימה הזו עוד נכונה דרך ארוכה... כוחנו לקצר לה את הדרך.
"חשבנו על משהו שיכול לעשות רעש גדול בשמים", לשון ההודעה. "אולי כל מי שמקבל את המייל הזה יעצור רגע, ויראה אם הוא יכולה למחול ולסלוח למישהו. אנא אמרו בפה מלא: 'הריני מוחל וסולח ל______ לרפואת רות ויקטוריה בת תהילה רובידה'", סיימה יפה את דבריה.

"ראינו היענות מדהימה", מספרת יפה. "קבלתי אלפי (!) מיילים, בהם שיתפו אנשים שסלחו ומחלו על דבר-מה, רק בשביל רותי, תינוקת קטנה שהם בכלל לא מכירים. זה היה מדהים. איזה עם בעולם מוכן להתגייס כך בשביל מישהו זר ולא מוכר?!

יפה מספרת על מחלוקות של שנים, כאבי לב גדולים והרבה פגיעות שעכשיו נפתרו ונמחלו לרפואתה של רותי. היא מציגה בפנינו כמה מההודעות המפעימות:

"בזכותה ולזכותה סלחתי בפה מלא ובלב שלם ל-4 אנשים שגרמו לי עוול. אין לי כלפיהם לא כעס ולא טינה רק מחילה ואהבה. תודה לכם שזיכיתם אותי להתנקות מרגשות שליליים כלפי אנשים מעם ישראל. שיעמוד לה לזכות. כולנו משתדלים ומתפללים בשבילה. תבשרו לנו על שיפור בקרוב!"

"היה לי כעס בלב על משהי במשך יותר משנה. היה קשה מאוד למחול, אבל ברוך ה' לרפואתה של התינוקת הצלחתי לעשות את זה. תודה רבה לכם שהייתם שליחים לעצור את זה, ובטוחה שבשמים זה עשה רעש גדול מאוד!"

"מחלתי וסלחתי בלב שלם למישהי שהיה לי טינה בלב עליה ונפגעתי ממנה. מקווה שזה יהיה בע"ה לרפואתה השלימה של ביתכם המתוקה, ותבשרו בקרוב בשורות טובות!"

"כעס שיש לי בלב על חברה מאוד טובה כבר יותר משנה, בזכותכם הצלחתי למחול לה. היום בעזרת ה' אכתוב לאותה חברה. אשמח לעדכון, אני מתפללת הרבה על רותי, ובעזרת ה' הקב''ה יעשה נס מעל הטבע, וישלח לה רפואה שלימה בקרוב. אמן!"

"אמרתי בפה שאני סולחת למישהו שנפגעתי ממנו מאוד. השתדלתי לעקור כל כעס עליו מליבי, מקווה שהצלחתי. לרפואת התינוקת, בעז"ה!"

"גם אני מצטרפת לשורת הסולחים. לא יודעת אם אני בוכה מהתינוקת המהממת הזו, (גם הבת שלי בדיוק בת שנה וחצי), או בגלל שסלחתי עכשיו למישהי שאני כל כך כועסת עליה כבר שמונה שנים... ולא משנה כמה שנים עברו, התקשיתי לסלוח לה. מתפללת לרפואתה והחלמתה המהירה, ואפילו צלקות שלא יהיו לה. אמן אמן אמן!"

"הריני מוחלת לכל מי שהקניט אותי בין בגופי בין בממוני בין בכל אשר לי, ובמיוחד לפלונית לרפואת רות ויקטוריה בת תהילה רובידה. ואמרתי פרק תהילים לרפואתה".

"אין לי למי לסלוח ככל הזכור והידוע לי. אבל אשתדל בלי נדר פחות להקפיד ולנטור".

"מי כעמך ישראל! סולחת גם למישהי שאני לא יודעת אפילו מה שמה, רק יודעת כמה צער היא גרמה!"

פלקט החיזוקים שנותן כח

"אלו רק קצת מההודעות המדהימות שקבלנו", אומרת יפה בהתרגשות. "זה היה בלתי יאומן איך אנשים נרתמו לנקות את הלב למען רותי. אחותי לקחה את ההודעות המופלאות האלו, הדפיסה ושלחה לגיסתי בבית החולים. גיסתי, אימא של רותי, תלתה אותן על הקיר ליד המיטה שלה, ואמרה שהפלקט הזה פשוט נותן לה כוח".

רותי במחלקה, שומרת על שמחת החיים

ניסים גלויים

קולה של יפה נחנק כשהיא מספרת על ההמשך המדהים: "באותו יום בו הופצה הבקשה לסליחה, התחלנו לראות ניסי ניסים. לאחר שבוע וחצי של הנשמה אגרסיבית ועוצמתית שכמעט ולא הצליחה להנשים את רותי, הרופאים תכננו להכניס לה צינור הנשמה צווארי, מה שמכונה בשם 'קנולה'. בנוסף בקשו הרופאים לחבר אותה למכשיר אקמו. זהו מכשיר שמדמה את פעילות הריאות באופן מלאכותי אבל יש לכך השלכות לא פשוטות. בבית החולים ערכו דיונים וייעוצים, והוחלט כי אין בררה אחרת. במוצאי שבת הודיעו הרופאים כי למחרת בבוקר הם יחברו אותה לקנולה ולאחר מכן למכשיר האקמו.

באותו לילה נרתמו אלפי יהודים ויהודיות לבקשות הסליחה, המיילים עברו במהירות האור, ועוד ועוד יהודים יקרים קרעו את השמים לזכותה של רותי.

ובבוקר, פחות מ-24 שעות מאז הודעת הרופאים, בלי כל הסבר נראה לעין, הריאות התחילו להגיב טוב יותר להנשמה! הרופאים הכניסו לרותי את הקנולה, וניסו בלי הרבה ציפיות לחבר אותה למנשם פשוט וחלש יותר מהקודם. והפלא ופלא, זה פעל. הריאות התמודדו עם הירידה בהנשמה בהצלחה. בעקבות ההפתעה הזו, גם החיבור לאקמו הפך למיותר, זו הייתה עבורנו שמחה עצומה".

אולי מבחוץ ההבדל בסוגי ההנשמות נראה מזערי, אולם כאשר שוהים במחלקת טיפול נמרץ, והעיניים דבוקות למדדים בפחד אימים, שינוי כזה הוא שינוי עצום. ואצל רותי הקטנה היה זה השינוי הראשון לטובה, וברוך ה', הוא סימן סוף סוף את תחילתה של ההחלמה.

רותי במחלקת טיפול נמרץ

"השיפור רק הלך והמשיך", משתפת יפה. "עד אז הריאות היו מוצפות נוזלים. בעקבות הכוויות החמורות הגוף הפריש נוזלים והריאות הפכו לבצקתיות ולכן הנשימה הייתה כל כך קשה לה. בכל צילום ראו שהנוזלים רק מתפשטים והמצב הולך ומידרדר. אולם החל מאותו יום ראשון ניסי הצילומים הפסיקו להראות החמרה, וראו בברור כי הריאות מתחילות לספוג את הנוזלים וחוזרות לתפקד לאט לאט.

הנסים הוסיפו ללוות את רותי הקטנה: הרופאים החלו לדון בהפחתת ההרדמה, ולאחר שבועיים וחצי רותי התעוררה ופקחה את עיניים. הרופאים עוד הכבירו בתחזיות אימה על המוח שנפגע בוודאות מהמים הרותחים, ומי יודע איך היא תקום ואיך היא תתפקד, ועל הקרנית שלה שנפגעה קשה, ואולי הראייה לא תשוב אליה לעולם, ומי מדבר על התפתחות מוטורית שבוודאי נפגעה ותצטרך שיקום ממושך. ייאוש מוחלט. אבל לרותי היו מלאכי מרום ואלפי זכויות של עם ישראל, והיא הפריכה את כל התחזיות בזו אחר זו: היא הלכה והתעוררה והתנערה מהכמויות האדירות של חומרי ההרדמה שהערו לה, ולאחר כמה ימים היא הצליחה למקד מבט. ולא רק זה, היא גם חייכה! חיוך של נס".

רותי בשלבי התעוררות ראשוניים מההרדמה העמוקה

תפילות שקורמות עור

אך אז הגיע משבר נוסף, כאשר הרופאים אמרו שרותי תזדקק להשתלות עור מורכבות. הם רק חיכו שהגוף יתאושש ויתייצב כדי לטפל סוף סוף בעור השרוף. ההשתלות היו מסובכות ובעלות השלכות לא קלות, והפחד היה גדול. "ראינו כי הקב"ה מחכה שוב לתפילות שלנו", אומרת יפה, "ואולי קצת שכחנו לזעוק אליו והתחזקנו בשנית בתפילות ובקבלות טובות. שוב כתבתי הודעה שיצאה מן הלב: "אני מרשה לעצמי לשלוח עדכון: בזכות התפילות והקבלות של כלל עמי ישראל זכינו לראות ניסים גלויים ומצבה של התינוקת שעדיין בטיפול נמרץ רות ויקטוריה בת תהילה רובידה הוטב! הפחיתו את מינון ההרדמה, וגם את ההנשמה. רותי ערה ונושמת בכוחות עצמה, בחסדי השם.

"אבל לצערנו הקרקפת והמצח נותרו ללא עור", המשיכה יפה בהודעתה הכאובה. "יש צורך לעשות השתלת עור שמשמעות הדבר שלא יגדלו שערות בראש... בפנים הכוויות בדרגה 3, עדיין נכונה לה דרך ארוכה ומייסרת. אנחנו מאמינים שעם עוד תפילות וקבלות יפחתו ייסוריה ומכאוביה. בכוחנו לעשות את זה.

"נבקש גם בשבת זו להזכיר בשיר השירים את שמה לתפילה, ואם את קוראת את המייל הזה תזכרי שמעשה אחד יכול להכריע את הכף: כל מעשה ומחשבה בבן אדם לחברו - לדון לכף זכות, לדבר ברוגע, לספוג עלבון, למנוע מריבה. כמו שכתוב: 'כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו'. מי שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו אלא מניח מדותיו [-הרעות] והולך לו [-מתעלם] זוכה ומעבירים לו על כל פשעיו ואין מידת הדין מדקדקת אחריו אלא מניחה אותו והולכת. ובדרך שאדם מודד לו מודדים לו מן השמים.

אימא של שבת - רותי החגיגית בחדר הביקורים בבית החולים

"ולמי ששאלה - מהו שיעור ואופן המחילה? שיעור מחילה הראויה הוא עד כדי שיוכל להתפלל על אותו האדם. ויהי רצון שרופא כל בשר יפליא לעשות", סיימה יפה את ההודעה.

שוב ראינו התעוררות גדולה בקבלות ובתפילות למען רותי, והפלא חזר והתרחש: הפלסטיקאי קבע כי ביום רביעי הוא ייקח את רותי לטיפול ההשתלה. התפללנו ושפכנו את ליבנו בתחנונים לפני ה', אחי והגיסים שלו נסעו ליום שלם בקברי צדיקים והתחננו שם לישועת ה', ויחד עם כל עם ישראל זכינו לראות את ידו הרחומה של ה': ביום רביעי הגיע הפלסטיקאי, הוציא את התחבושות ובחן בעיון את המצב לפני התחלת ההשתלות. אך משהו פתאום נראה לו שונה. הוא בחן ובדק, עיין והסתפק, ואמר כי נראה לו שהעור התחיל לצמוח בדרך נס. הוא העדיף לדחות את הטיפול ולהמשיך לעקוב, ואכן בשבוע הבא הנס המשיך וקרם עור וגידים, ורותי התלכה והתרפאה ללא צורך בהשתלות ובייסורים. ראינו במוחש איך התפילות והקבלות עזרו באופן ניסי מעבר לכל גדרי הטבע".

גן ילדים במחלקה

מעט אחר כך התבשרו בני המשפחה כי רותי משתחררת מטיפול נמרץ ועוברת למחלקה. גם במחלקה, השיפור הניסי המשיך וצבר תאוצה מעל הטבע. "לא אשכח את הפעם הראשונה בה העזתי לבוא ולבקר אותה בבית החולים", משתפת יפה ומציית כי אחותה, שהגיעה לבקר את רותי בימים הראשונים לאשפוז, התעלפה כבר בפתח החדר. אי אפשר היה לזהות את רותי המתוקה מרוב כויות ושלפוחיות. וכעת, לאחר שבועות של בכיות ותפילות, כשאני כמעט ולא מצליחה לתפקד בבית עם ילדיי, והלב שלי כל הזמן בבית החולים, הנה הגיע הרגע שהמצב התייצב וחשתי מסוגלת לבוא ולבקר את רותי שלנו.

רותי במחלקת ילדים, לאחר השחרור ממחלקת טיפול נמרץ

"נכנסתי לחדר במחלקה, ונדהמתי. החדר נראה כמו גן ילדים. ספרי פעוטות פזורים מסביב, בימבה, הליכון, בובות וצבעים. שפשפתי עיניים ושאלתי את גיסתי: 'מה הולך כאן?'

"היא השיבה לי בפשטות 'אני מפעילה את רותי כל היום כדי שתוכל לתפקד'. התקרבתי עוד צעד, ואני רואה כי רותי מתבוננת בי עם עיניים פתוחות. המצח חבוש אבל עיניה המתוקות ממוקדות בי בשמחה גלויה. אמרתי לה בהתרגשות 'שלום רותי', ומול עיניי הפעורות היא התיישבה, הרימה את ידה החבושה ונפנפה לי לשלום!

"חשבתי שאני מתעלפת. מה קורה פה? אמרו לי שהיא תזדקק לשיקום ממושך ולא יכולה לזוז בכלל, איך זה? וגיסתי מסבירה לי בשלווה שאכן, היא הייתה צריכה פיזיותרפיה ולכן היא פעילה את הקטנה במו ידיה, עם שירים משחקים וסיפורים, וברוך ה' הילד מתפקדת מדהים. בכל פעם שהפיזיותרפיסטית הגיעה היא הייתה נדהמת לראות את השלבים שרותי כבר דילגה וביצעה בזכות המסירות המיוחדת של אימה, ובזכות הזכויות הרבות שאספו למענה כל עם ישראל.

"התפילות המשיכו ללוות אותנו גם בגמילה מההנשמה ובתהליך ההחלמה המופלא של רותי. כל הרופאים נכנסו לחדר שלה במחלקה ולא האמינו שזו אותה תינוקת שהגיעה אליהם לפני כחודשיים במצב אנוש. וגיסתי אימה, רק הצביעה להם על דף הקבלות הטובות ואמרה להם 'זו התשובה. כל הקבלות והתפילות של עם ישראל היו התרופה הטובה ביותר עבורה'. והם מסכימים ומהנהנים, כי מול ניסים גלויים כאלו אי אפשר לעצום עיניים".

רותי במחלקה, תמיד עם חיוך על הפנים

לאחר חודשיים של אשפוז, השתחררה רותי לביתה: "בחסדי ה' היא כבר הייתה ללא הנשמה, רצה ומחייכת וממלאה את הלב באושר בלתי נתפס. היא עדיין זקוקה לתפילות רבות כדי להשלים את ההחלמה ולהתגבר על כל הצלקות. אבל כולנו מלאי אושר ותודה לה' על הניסים. לאחר שבוע מהשחרור ערכנו מסיבת הודיה נרגשת, ואני נזכרתי באותה שיחה עצובה בה הבטיח לי אחי כי הם עוד יעשו מסיבת הודיה, אז לא האמנתי, אך הקב"ה הראה לי ולכל עם ישראל כי שערי הרחמים ודמעות לא ננעלו, ובכוח הסליחה להפוך את הדין לרחמים ולהשפיע ישועות".