בדרך לתרשיש: מלח בספינה מספר על יונה הנביא

שלום לכם, נעים להכיר.

שמי דיקו, ואני מלח בספינת "הדרך תרשישה" כבר 20 שנה, מגיל 13.

זו ספינה שמפליגה מנמלי הים פה באזור לתרשיש. לוקחים סחורות מצור, מצידון, מכרתים ומעוד מקומות לתרשיש, ומביאים משם סחורות חזרה.

ספינה טובה וחזקה ספינתנו, ורב החובל שלנו הוא איש העשוי ללא חת.

אנחנו, המלחים קוראים לו "זאב ים". הוא חי על הים מגיל צעיר. הספינה הזו היתה של אביו לפניו, והוא ממשיך את דרכו בצורה יותר נחושה וחזקה ממנו כך מספרים.

אף אחד לא מעז להתעסק איתו.

יש לי משפחה, אישה וארבעה ילדים שגרים בכרתים עם ההורים שלי. אני עכשיו בדרך אליהם.

הם בכלל לא מצפים לי, הם חושבים שאני בדרך לתרשיש, ושייקח זמן רב עד שאגיע הביתה.

האמת, אני לא אותו אדם שהם מצפים לו, יש לי סיפור מיוחד לספר להם, סיפור ששינה אותי מקצה לקצה, והם עומדים להיות מופתעים מאוד.

***

הכל התחיל בהפלגה האחרונה. מההתחלה היה בה משהו מוזר.

יצאנו לדרך מנמל צור כשמזג האויר היה נוח והבטיח לנו דרך חלקה.

הספינה היתה מלאה בסחורה שיועדה לתרשיש, וכמובן אוכל ומים בשבילנו, המלחים.

אנחנו המלחים, לפעמים קוראים לנו ספנים, היינו חבורה מגובשת מאוד, למרות שכל אחד מאיתנו הגיע ממקום אחר בעולם.

מי שגיבש אותנו כך היה "זאב ים". רב חובל ידוע מאוד בקרב אנשי הים.

זו היתה פסגת השאיפות של כל אחד מאיתנו הספנים, להפליג באוניה של "זאב ים".

כמו ש"זאב ים" אוהב כל הסחורה היתה מסודרת וקשורה היטב.

האוכל והמים סודרו בצורה שנוחה לחלוקה מהירה ומאורגנת.

אחרי יומיים, החלה סערה בים.

באופן מפתיע ביותר, "זאב ים" פקד עלינו לשוט לנמל הקרוב, לנמל יפו.

אני זוכר את המבטים המוזרים שהחלפנו בנינו המלחים, זו לא דרכו של רב החובל הזה לוותר ולהיכנע בקלות לסערות.

אמרתי לניקו, הדוד שלי, זה שהביא אותי לספינה בגיל 13, ועכשיו היה הסגן של "זאב ים", שכנראה "אל הים" הכניס מחשבות למוחו של "זאב ים" כדי להציל אותנו ממשהו.

ניקו שתק, אך המשיך להביט ברב החובל במבט תוהה.

הסערה התמתנה קצת אך "זאב ים" לא שינה דעתו, וחזרנו ליפו.

כשעגנו בנמל, "זאב ים" שלח כמה מלחים להצטייד בעוד מזון ומים להשלים מה שאכלנו ושתינו, והוא עצמו עמד בפתח הספינה, מחכה לבואם על מנת להפליג.

איש לא מוכר התקרב לעבר "זאב ים". בהליכה שלו היה משהו נמרץ, בטוח, נחוש, ממהר מאוד.

הוא נעמד למול "זאב ים" בביטחון רב והחל לדון איתו במשהו.

מלא סקרנות ניגשתי לעברם, מחפש לעצמי משהו להתעסק בו כדי שאוכל להקשיב.

"אשלם את שכר הספינה כולה", אמר האיש הזר בנחרצות.

"זאב ים" הביט בו מבלי שהצליח להסתיר את תדהמתו, אף על פי שהיה שועל ערמומי וידע לנהל היטב משא ומתן.

"שכר הספינה כולה הוא 4000 דינרים", הוא אמר ללא היסוס לאחר רגע, כשהתעשת.

האיש הזר הניד ראשו לחיוב.

"אני מוכן לשלם מראש", אמר האיש הזר, ושוב גרם לזאב ים לתדהמה. הפעם אפילו לא שלט בפיו שנפער לרווחה, ובעיניו שהתבוננו בזר בפליאה.

"עוד מעט אני חוזר עם הכסף", אמר הזר בקול נחוש, והושיט ידו ללחיצה.

רב החובל הרים לאט את זרועו המקועקעת, והם לחצו ידיים.

רגע לפני שהסתובב לרדת מן הספינה אמר "שמי יונה, יונה בן אמיתי, נתראה עוד מעט". הוא ירד מן הסיפון, ובצעד נחוש התרחק מן הספינה העוגנת.

זאב ים הביט אחריו עד שנעלמה דמותו מנגד עיניו. רק אז פנה לדודי ניקו ואמר בחיוך, "ראית איזה טיפש העליתי בחכתי?".

"הוא לא נראה טיפש" אמר ניקו בשקט את אשר חשבתי גם אני, והוסיף "אתה לא מריח משהו מוזר? אנשים תמיד משלמים על ההפלגה רק בסופה, למה הוא משלם מראש?".

"מה מוזר?", שאל זאב ים, חיוך זחוח על פניו, "בטח בורח ממישהו, או ממשהו, מה איכפת לי? הוא לא יפריע, זה בטוח! קדימה, להתכונן להפלגה!", הרעים קולו את הקריאה הרגילה למראה המלחים שחזרו עם הקניות.

תוך זמן קצר יונה חזר, שק הכסף עימו, ועוד שק קטן של חפציו. הוא הושיט את שק הכסף לידי זאב ים שציפה לבואו, וביקש שיראו לו את מקומו בספינה.

מיד עם ההפלגה, יונה התיישב בפינתו ושקע בגיליונות קלף שהביא עימו.

"ניקו", פניתי לדודי, "בוא תראה מה הוא עושה". ניקו הבין מיד על מי אני מדבר, והביט מרחוק בזר היושב וקורא, מראה לגמרי לא שיגרתי בספינה.

"שים עליו עין", אמר אלי בשקט ופנה לענייניו.

כך עבר עלינו יום נעים של שייט שקט בים החלק.

יונה בקושי אכל, וישב רוב הזמן בפינתו שקוע בענייניו. מידי פעם הרים מבטו לעבר השמים והאופק, ונראה לי כשקוע בשיחה עם מישהו שאני איני רואה.

***

למחרת, הרוח שהחלה לנשוב, הפכה ברגע לרוח חזקה ואז לסער גדול. לא ראיתי מעודי שינוי מהיר שכזה במזג האויר.

תוך דקות ספורות גשם עז שטף את הסיפון, הגלים הגבוהים הוטחו בספינה והיא הטלטלה מצד לצד.

נדמה היה שהיא תיכף תישבר מעוצמת מכות הגלים.

הרעש היה מחריש אוזניים, חריקות העץ הצטרפו לנהמות הרוח, לרעש הגשם ולקולות הגלים המכים בספינה.

אנחנו המלחים התקשנו מאוד לייצב עצמנו על הסיפון. הרגשנו שאלו רגעי חיינו האחרונים. מעומק ליבנו נשאנו תפילה, כל אחד לאל המיוחד לו, שיציל אותנו ממוות בטוח.

"זרקו לים כל מה שאינו הכרחי", קרא רב החובל, ושלח את ניקו לעבור בין המלחים ולוודא שכולם שמעו את ההוראה שנבלעה בקולות הסערה.

כל מלחי הספינה נתנו יד למאמץ להציל את הספינה מהתהפכות לתוך הים הסוער.

הניסיון לשנות את כיוון הספינה ולחזור אל יפו לא צלח.

איני זוכר מי היה הראשון ששם לב לכך שבמרחק לא רב מאיתנו שטה ספינה אחרת בשקט ובשלווה.

איני יודע איך הצליח להבחין בזה בתוך הגשם העז.

הוא רץ לעבר רב החובל שניסה יחד עם דודי ניקו לחבר מחדש כמה קרשים שניתקו מהסיפון, והפנה את תשומת ליבם למראה המוזר.

הלכתי אחריו לכיוונם, להבין מה הוא מראה להם.

אני זוכר את רב החובל מקשיב לו תוך כדי שהוא דופק בעוז על הקדרש, ואז מזדקף, ומפנה מבטו לכיוון אליו הוא הצביע, מביט בספינה השטה לה בנחת במרחק לא רב מאיתנו. מסובב ראשו לצד השני, ורואה עוד ספינה ששטה באותו הכיוון שלנו בים חלק כמראה.

הוא פנה לניקו ושאל בשקט, "איפה הזר, איפה יונה?".

כולנו הבטנו אל המקום בו ישב יונה, אך הוא לא נראה שם.

רב החובל שלח את ניקו לחפשו על הסיפון, ואותי לכיוון בטן האונייה.

בעודי מחפשו תהיתי לעצמי מדוע מצא לנכון רב החובל לבזבז את זמננו בחיפוש אחריו במקום לנהל את המלחמה בסערה.

אחרי כמה דקות של חיפוש ראיתי אותו שוכב וישן בין שקי החיטה. התבוננתי רגע בשלווה שהיתה נסוכה על פניו, ומיד רצתי לסיפון והזעקתי את זאב ים.

הוא ירד לפני והתקרב לאט ובשקט לעבר יונה.

ציפיתי שיצעק עליו לקום ולבוא לעזור, למרות שלא הבנתי איך יוכל הוא, חסר הניסיון, לעזור לנו, אך הוא ניגש אליו בלאט מתקדם בצעדים קטנים, ביראת כבוד הייתי אומר.

הוא נגע בכתפו בעדינות רבה, ויונה פקח עיניו והתיישב, רב החובל כרע למולו והביט בעיניו,

"אנחנו עומדים בין חיים למוות ואתה נרדם?", שאל בקול עדין, "מאיזה עם אתה?", המשיך בהתעניינות.

"עברי אנכי", ענה יונה.

"שמענו שאלקי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלקים לנו ויעשה עמנו ניסים כמו שעשה לכם בים סוף?", אמר רב החובל בקול נרגש.

יונה שתק והביט בו במבט יציב.

"בוא נצא לסיפון בבקשה" המשיך רב החובל, "איני יכול להמשיך לשהות כאן בטלטלות העזות הללו".

כשיצאנו לסיפון ראינו שמרבית המלחים נאספו מפוחדים סביב ניקו מנסים להבין למה נעלם רב החובל לבטן האונייה.

"בואו ונפיל גורל", אמר ניקו כאשר הצטרפנו, "ונדע בשל מי הסערה הזו".

כולנו נעמדנו במעגל, נותנים ידיים, מייצבים זה את זה, לנוכח טילטולי הספינה, והטלנו גורל. הגורל נפל על יונה, כולנו הבטנו בו בשתיקה.

"נטיל שוב", פקד ניקו מביט ברב החובל השותק.

איני זוכר כמה פעמים הוטל הגורל בזה אחר זה, בכל פעם מחדש, הגורל נפל על יונה.

"מה עשית שבשלך הסערה הזו?", שאלתי את יונה.

הרגשתי שאני חייב להבין מה מתרחש לנגד עיני, והשאלות קפצו מתוכי בזו אחר זו.

"עשית משהו רע? מאיזה ארץ, מאיזה עם אתה?".

"עברי אנכי", ענה יונה בשלווה, מביט בי כמבין את המבוכה השוררת בנפשי, "ואת ה' אלהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה".

"אם כך, אז למה בגללך סוער כך הים?", המשכתי.

"אני נביא, והאל יתברך שלח אותי לנינוה, והיה קשה בעיני לכתי אליהם, וברחתי לי מפני זה, ויצאתי מארץ ישראל שהיא מקום הנבואה".

כולנו הבטנו זה בזה מלאי יראה ופחד.

מה זאת עשית? איך העזת? שאלו כולם.

מה נעשה כדי שישתוק הים? הרעים קולו של זאב ים.

"שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם". אמר יונה בקול רם ויציב, מבטו עובר בנינו. הרגשתי שאיני רוצה שיוטל לים, רציתי להכירו לעומק, להבין יותר על אמונתו ואלקיו.

לשמע דבריו לא זע איש, עיני כולם הופנו לרב החובל שעמד זקוף, מביט ביונה.

לאחר זמן שנראה כנצח פנה רב החובל לשניים מהחזקים שבספני הספינה ואמר להם "החזיקוהו היטב והורידו אותו למים לאט ובזהירות".

זאב ים, שני הספנים ויונה ניגשו לעבר הסיפון, מגששים דרכם בספינה המטלטלת.

בעמדם שם אמר רב החובל בהתבוננו בשמים "אלקי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקיא, שאין אנו יודעים מה טיבו של האיש הזה".

הוא סימן לספנים שהרימו את יונה בידיהם והורידו אותו לים הזועף עד ברכיו. ברגע השתתק הים ופסקה הסערה, אנחת רווחה נשמעה בספינה.

הספנים הביטו ברב החובל שסימן להם להרים את יונה חזרה לסיפון. מיד כשנגעו כפות רגליו בסיפון חזרה הסערה וטלטלה את הספינה טלטלה עזה.

"הטילוני לים", חזר יונה ואמר, מביט ברב החובל.

רב החובל סימן לספנים והם הורידו את יונה בזהירות לים מחזיקים בחזקה בחבלים בו קשרוהו, הים נרגע שוב באופן מידי.

הספנים המשיכו לשלשל את יונה פנימה לים, כשהגיעו המים לצווארו זעק רב החובל "עצרו!".

לאחר רגע נוסף סימן להם להעלות את יונה חזרה אל הסיפון.

ברגע שהחלו מושכים אותו למעלה, חזר הים לסעור.

רב החובל הביט ביונה במבט שכולו בקשת סליחה וצער, "הטילוני לים", אמר לו יונה בביטחון, "אין דרך אחרת". הוודאות בקולו ניצחה, ורב החובל עצם את עיניו ואמר "כי אתה ה' כאשר חפצת עשית", וסימן לספנים להטילו אל הים שנרגע מיד מסערו.

יונה נעלם בין רגע לתוך המצולות. רב החובל המשיך להתבונן בנקודה בה צלל יונה ודמעות זולגות מעיניו.

בלי לומר מילה החלו כל הספנים לזרוק את העבודה הזרה שלהם לתוך המים, כשהם כורעים על ברכיהם ופונים בתפילות מלאות יראה והודיה לאלקי השמים והארץ.

***

במקום להמשיך לתרשיש, חזרנו ליפו, הפכנו לבני ברית כשאנו מלים איש בשר עורלתו, ועלינו כולנו לירושלים, לבית המקדש להקריב עולות וזבחים.

שם נדרנו כולנו להביא איש את משפחתו תחת כנפי השכינה לאמונה שלמה באלקיו של יונה - אלקי השמים והארץ.

עכשיו אני באניה בדרך הביתה, לכרתים, לקיים נדרי.

ומה עם יונה תשאלו, סמוך ובטוח אנכי כי ה' הרחום והחנון, דאג לו.

תחושה פנימית חזקה אומרת לי שיונה הלך להנבא על נינוה, כי השליחות הזו, אני מאמין, היא יותר בשביל יונה ודרכו בשביל עם ישראל, מאשר בשביל נינוה.

יום אחד נזכה לדעת מה עלה בגורלו, אני מאמין.

מוריה יאיר היא מורה ומכוונת נשים לעבודת נפש נשית דרך התורה, יוצרת קולנוע יהודי, תסריטאית וכותבת. moriyair88@gmail.com