מה אנחנו הולכים לאכול בשנה שמיטה? עושים לכם סדר

מה זה אומר לשמור קדושת שביעית בפירות וירקות שיש בהן קדושת שביעית? מה זה "אוצר בית דין"? מה עושים עם פירות וירקות שיש בהן קדושת שביעית, ובמה צריך להיזהר? הנה כמה דברים חשובים שיעשו לנו קצת סדר בראש.

מה מוכרים בחנויות שומרות שמיטה?

בחנויות בהכשר "למהדרין לשמיטה" מוכרים בה אך ורק:
א. תוצרת הגדלה אצל נכרים המגדלים בארץ ובחו"ל
ב. גידולי השנה השישית
ג. גידולים בחממות מנותקות מן הקרקע

אין צורך בגידולים אלו בשמירה על קדושת שביעית

(מתוך דפי סיכום של הרב יצחק יעקב פוקס)

מתי חלה על הירקות והפירות 'קדושת שביעית'?

בירק הולכים לעניין "קדושת שביעית" אחר עת הלקיטה, ובפירות העץ - אחר החנטה (נפילת הפרח לפני צמיחת הפרי - לרוב הדעות).
כל פירות העץ הגדלים בארץ ישראל שחנטו בשנה שביעית, וכן ירקות שנלקטו מן הגינה או השדה בשנה שביעית – קדושים בקדושת שביעית.

(מתוך דפי סיכום של הרב יצחק יעקב פוקס)

האם יש בעיה לקנות במקום שאין בו שום תעודת כשרות כלל?

הקונה ירקות ופירות שבקדושת שביעית בחנות ללא השגחה – מכשיל את המוכר באיסור סחורה ועובר על האיסור "לפני עור לא תיתן מכשול". ויש פוסקים האומרים שגם הקונה עובר באיסור סחורה.
כסף הניתן תמורת פירות שביעית – מתקדש בקדושת שביעית ואסור להשתמש בו אלא לקניית דברי מאכל ולאוכלם בקדושת שביעית. ולכן, אסור לשלם למוכר שאינו שומר שמיטה עבור פירות שבקדושת שביעית, אלא אם כן התבצעה המכירה בהקפה או בהבלעה.

(מתוך דפי סיכום של הרב יצחק יעקב פוקס)

מהם הדינים הנוגעים לתבואת השדה שחלה עליו קדושת שביעית?

פירות הקדושים בקדושת שביעית, חלים עליהם הדינים דלהלן:
א. בעל השדה צריך להפקירם
ב. אין מפרישים מהם תרומות ומעשרות, כיון שהם הפקר
ג. אסור לאבדם ולהפסידם מאכילה
ד. אין עושים בהם סחורה

יש אומרים שבעצם אכילת פירות שביעית מקיים מצוה, שנאמר: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה". האוכל פירות שביעית, עליו להיות זהיר ללמוד ולשנן היטב את הלכות קדושת פירות שביעית, כי רבו דיניהם ופרטיהם מאוד מאוד, ובפרט שמצוה זו באה אחת לשבע שנים, ולא כל כך בקיאים בה.

(מתוך בהלכה ובאגדה – מצוות הארץ)

הפקרת הפירות

אדם שיש לו עצי פרי, מצות עשה מהתורה להפקיר את כל הפירות בשנה השביעית, וכל הרוצה ליטול, יבוא ויטול, שנאמר (שמות כג, יא): "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ". וכן נאמר (ויקרא כה, ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל".

כתב הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ד הכ"ד): מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית, שנאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה", וכל הנועל או גודר שדהו בשביעית, ביטל מצות עשה.

אופן ההפקר

אין הפירות נעשים הפקר מעצמם, אלא על בעל השדה להפקירם. ואמנם אין צריך להפקיר דווקא בפיו ובפני שלשה ככל דיני הפקר, כיוון שבשביעית עיקר ההפקר הוא להראות שמקיים את מצות התורה לאפשר לכל אדם ליטול פירות משדהו, וכל שעושה מעשה ומשאיר את שדהו פתוחה ואינו נועל, וקל וחומר אם תולה שלט שהפירות הפקר, די בזה.

נעילת השדה

אסור לנעול את השדה, אף אם כוונתו לחלק את הפירות לעניים. אולם אם חושש שיגנבו הפירות, או שבעלי חיים יכנסו וישחיתו, או שישנם בשדה כלי עבודה וחושש שיגנבום, מותר לנעול את השדה, רק שיציין במקום ניכר, שכל הרוצה לקחת פירות, יכול לקבל מפתח במקום פלוני.

הפקר אמיתי

ההפקר צריך להיות באופן שיכולים בני אדם לקחת מהפירות ללא שום מונע, ולכן גם אם פותח את שער השדה אבל מניח בה כלב שמירה, ואנשים מפחדים להיכנס לקחת מהפירות, אין זה נחשב הפקר, ועליו לסלק את הכלב משם.

דין פירות ההפקר

פירות משדות שהפקירום בשנה השביעית, הרי הם פטורים מתרומות ומעשרות, כדין פירות הפקר שפטורים בכל זמן שהוא, אבל צריך לנהוג בהם "קדושת שביעית", כמבואר להלן.

עץ אחד

גם מי שיש לו בגינה רק עץ אחד או שניים, באופן שהפירות מספיקים לו כדי צורך משפחתו, בכל זאת חייב להפקיר את הפירות. ובזמן אסיפת הפירות, רשאי לאסוף כדי צורך משפחתו, ואפילו אם יצטרך ליקח את כל פירות העץ ולא יותיר כלום לאחרים.

(מתוך בהלכה ובאגדה – מצוות הארץ)

איסור הפסד פירות וירקות שביעית

אסור לאבד בידיים פירות וירקות שיש בהם קדושת שביעית. על כן, האוכל פרי שיש בו קדושת שביעית, ואינו חפץ לסיימו, אם נשארה ממנו כמות שרגילים לשומרה לאכילת אדם או בהמה, אסור לזרוק את שארית הפרי לאשפה, כי אז יתלכלך הפרי ונמצא שמפסיד את הפרי בידיו, ולכן יכרוך את שארית הפרי בניילון ויזרוק באשפה, שאז אינו מפסידו בידיו באופן מיידי, אלא רק גורם להפסד שיירקב הפרי לאחר זמן, ואין איסור הפסד בדרך גרמא.

יש מחמירים לייחד פח לכל שיירי הפירות, ולאחר שנרקבים ואינם ראויים למאכל בהמה, זורקים אותם בפח האשפה הרגיל. וישים לב שלא להניח שיירי מאכל הראויים לאכילה שיש בהם קדושת שביעית על גבי שיירי מאכל שכבר נפסדו בפח השביעית ופקעה מהם קדושת שביעית, שהרי בכך הוא מאבד בידיו את שיירי המאכל החדשים, ועל כן יש מקפידים תמיד להניח את שיירי המאכלים בשקית, ואחר כך נותנים אותם בפח המיוחד לשביעית. ואף שהשיריים נתונים בשקית, בכל זאת אינם נותנים אותם בפח האשפה הרגיל, כי חוששים שאין זה כבוד ליתנם שם.

שיירי מאכל מועטים מאוד שהרגילות לשיירם בצלחת או בסיר ולזורקם, רשאי לזורקם לפח אשפה כרגיל. וכל שכן שמותר לשטוף ולהדיח את השאריות הדבוקות בצלחות ובסירים. אבל אם שייר בגמר אכילתו כמות שרגילים לשומרה למאכל אדם או בהמה, ינהג בשיריים אלו קדושה, ולא יזרקם לפח האשפה.

לחם שהתעפש או יין שהתקלקל טעמו, וכל פרי אחר כיוצא בזה, פקעה ממנו קדושת שביעית ואין צריך לשומרו בקדושה כלל.

טעם מפירות שביעית

מרק שהתבשלו בו ירקות של שביעית ונתנו בו טעם, וכן מי קומפוט שקיבלו טעם מפירות של שביעית, אסור לזרוק את המרק או את מי הקומפוט כל עוד שהם ראויים למאכל, כיון שהרגילות היא לשתותם. אמנם הכובש ירקות של שביעית או המבשל תפוח אדמה של שביעית במים וכיוצא בזה, מאחר ואין רגילות להשתמש במי הכבישה או הבישול, אין צורך לשומרם בקדושת שביעית, שכל שאין דרכו לאכול אין בו משום "לאכלה ולא להפסד".

קליפות תפוזים

יש לשמור קדושת שביעית בקליפות התפוזים ולא לזרקן בפח האשפה הרגיל, כיון שבמציאות של ימינו, רוב קליפות התפוזים משתמשים בהן בבתי חרושת רבים למרקחות שונות, וכן בבתי עשיית משקאות, שומרים אותן למאכל בהמה.

(צילום: shutterstock)

גרעיני פירות

גרעיני פירות שאינם עומדים לאכילה, אף על פי שהם ראויים למאכל בהמה, כמו גרעיני תמרים, ענבים, אגסים, תפוזים, תפוחים וכיוצא, אין בהם קדושה ומותר לזורקם לאשפה. ואף אם נשאר בהם דבוק מעט מהפרי, אין נוהגת בהם קדושה, כיון שהדרך לזורקם כך ולא לשומרם למאכל בהמה.

גרעיני אבטיח, יש לנהוג בהם קדושת שביעית, כיון שהרגילות לאוכלם.

תבלין

תבלין שפג טעמו מותר לזורקו לאשפה. ועל כן, נענע או לואיזה שהניחום בכוס תה כמה פעמים, ואינם ראויים לתת טעם עוד, מותר לזרקן לאשפה.

יין למציצה בברית מילה

לכתחילה המוהל לא ימצוץ את המילה עם יין של שביעית, מאחר שהיין הולך לאיבוד. ומכל מקום אם אין לו יין אחר, רשאי למצוץ עם יין של שביעית.

שמן על תבנית אפיה

אין למרוח שמן של שביעית על תבנית אפיה, כשהמטרה היא רק כדי שהבצק לא ידבק בתבנית ולא בשביל לתת טעם.

קידוש

הגם שבקידוש של שבת, טוב שימלא את הכוס ביין על כל גדותיו, עד שתראה כמין קשת בכוס למעלה, ובזכות זה זוכה ל"נחלה בלי מְצָרִים" [בלי גבול], ואף אם ישפך מעט לחוץ, הלא זה סימן ברכה [כמבואר במסכת עירובין סה סע"א. ועיין בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה"] - מכל מקום ביין של שביעית יקפיד שלא ישפך, ולכן ישים צלחת מתחת לכוס, שהיין ישפך לתוכה, וישתה אותו לאחר מכן.

הבדלה

כשמבדיל על יין של שביעית, יקפיד לשתות את כל היין, ולא ישפוך ממנו על הארץ לסימן ברכה, ולא יתן ממנו על עיניו, ולא יכבה בו את הנר.

(צילום: shutterstock)

ליל הסדר

מה שנוהגים בליל הסדר לשפוך מהיין ט"ז פעמים [באמירת: דם, ואש, ותמרות עשן, עשר המכות, ו-דצ"ך, עד"ש, באח"ב] - אין לשפוך מיין של שביעית.

(מתוך בהלכה ובאגדה – מצוות הארץ)

איסור סחורה בפירות שביעית

נאמר בתורה (ויקרא כה, ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה". ודרשו חז"ל: לאכלה - ולא לסחורה. ולכן, אסור לסחור בפירות שביעית.

מותר למכור כמות מועטת של פירות שביעית [שיעור שלוש סעודות, כ-650 גרם], שכיוון שצריך לקנות בכסף דברי מאכל, נחשב שמטרתו עדיין לאכילה ולא לסחורה. ואם לקח פירות משדה הפקר, ונשאר לו מהפירות, מותר לו למכור את השאר.

כסף קדוש

הכסף שקיבל המוכר עבור הפירות, הרי הוא קדוש בקדושת שביעית, וקונה בו דברי מאכל בלבד ויאכלם בקדושת שביעית, ואז הכסף שמסר המוכר בקנייתו פוקעת ממנו הקדושה והופך לחולין שניתן לעשות בו כרצונו.

מוכר עם הארץ

אף כשמותר לקנות פירות שביעית, אין לקנות ממוכר עם הארץ שחשוד שלא ינהג בכסף שקיבל בקדושת שביעית, שנמצאת מכשילו באיסור. אולם רשאי לקנות ממנו אם משלם לו בהקפה, או על ידי צ'ק, או בכרטיס אשראי, שבתשלומים אלו אין הכסף קדוש בקדושת שביעית. והטעם בזה, כיון שתשלום בהקפה נחשב כפרעון חוב, ולא כתשלום עבור הפירות.

בגמרא מסכת סוכה (דף לט, עמ' א) מבואר שלא מוסרים דמי פירות שביעית לעם הארץ. וכתבו התוספות, והטעם לזה, כיוון שיש איסורים הרבה שאין עם הארץ נזהר בהם.

פירות מקרקע של גויים - מותר לסחור בהם כרגיל ללא שום שינוי.

(מתוך בהלכה ובאגדה – מצוות הארץ)

אז מה האופן המותר בו ניתן לרכוש תבואת שדה שיש בה קדושת שביעית?

תיקנו בתי הדין לעשות דבר הנקרא: "אוצר בית דין". דהיינו, שבעלי השדה מוסרים את כל הפירות לרשות בית הדין, ובית הדין היו מחלקים את הפירות בערבי שבתות לציבור, בכמות הנצרכת לכל אחד לבני ביתו.
בית הדין משלם לבעל השדה עבור טרחתו בקטיפת ואיסוף הפירות והובלתם לאוצר. ובעת חלוקת הפירות, גובה בית הדין מן הציבור כסף עבור כיסוי ההוצאות בלבד (ולא למטרת מסחר שאסורה בפירות שביעית). וכסף זה, אינו קדוש בקדושת שביעית, כיון שאינו תשלום עבור הפירות עצמם אלא עבור טרחה לעובדים, שכירות מקום האוצר, הובלת הפירות וכיוצא בזה, ולא על פי טיב ואיכות הפירות.

אותם שליחים ששולח בית הדין לאסוף את הפירות, יכולים להיות גם אותם פועלים שעובדים באותם שדות בשאר השנים. אשר על כן, גם כיום מטעם בתי הדין מקיימים "אוצר בית דין", דהיינו שממנים את בעל השדה להביא פועלים כבכל שנה לאסוף את הפירות, ומשלמים להם דמי טרחתם, וחלוקת הפירות בפועל מתבצעת בחנויות השונות מטעם "אוצר בית דין", וגובים מהקונים את שכר הטרחה של הפועלים עבור האיסוף וההובלה של הפירות לחנות בלבד.

(מתוך בהלכה ובאגדה – מצוות הארץ)