צבי יחזקאלי: "אני כבר שרוף בעולם הערבי, עכשיו מוסיף בלימוד התורה"

כשהמחבל זכּריה זביידי החליט להרוג את העיתונאי הישראלי הראשון שייקרה בדרכו כנקמה על הריגתו של סגנו, הוא פגש את צבי יחזקאלי שהגיע לראיין אותו. יחזקאלי, כתב ופרשן ותיק לענייני ערבים בערוץ 10, היה "מעורבב" היטב עם מבוקשי ג'נין ולא הבין מה עושה צרור היריות מכלי הנשק של זביידי מעל ראשו. "אחר כך הוא אמר שהוא התחרט על זה וישבנו לשיחה", משחזר יחזקאלי. "זאת השיחה שבה הבנתי שאני יהודי".

אז מחבל ורב-מרצחים החזיר אותך בתשובה.

"מעולם לא הייתי אתאיסט בהגדרה, אבל גם לא אדם מאמין. גדלתי בבית לא דתי ולא עסקתי בה'. הוא לא עניין אותי ולא היה רלוונטי לחיים שלי. בשיחה עם זביידי, אחרי שהוא ניסה להרוג אותי, התחילו לי הרהורי תשובה. הוא ביקש שאגדיר את עצמי ואמרתי לו שאני מגדיר את עצמי 'ישראלי'. הוא שאל: 'ומה אתה אחרי שאתה ישראלי?' אמרתי לו: 'ערבי'. טענתי שאני לא מגדיר את עצמי בשום אופן 'יהודי', לא מרגיש קשר למושג 'יהודי'. ואז הוא אומר לי שכדאי שאני אגדיר את עצמי 'טיפש' - כי אם הוא היה הורג אותי בגלל שאני יהודי ואני מתכחש לזה, אני טיפש. זה הטריד אותי. הייתי כבר פופולרי ומצליח, בן 37, והרגשתי שהגעתי להגשמת כל החלומות שלי. אמרתי: וואלה, אולי אני יכול לבדוק דברים אחרת? ברגע ששחררתי את האחיזה שלי נגלה לפניי עולם שלם של יהדות שאני קשור אליו.

"פתאום קלטתי למה בהתנתקות כאב לי על יהודים למרות שהייתי חלק מהתקשורת, והרי שם המתנחלים מצוירים כ'בעייתיים', וגם אני חשבתי ככה. האמנתי בלבי שהערבים רוצים שלום".

היום יחזקאלי חושב אחרת. "שהפלשתינים ייקחו אחריות על הבוץ שלהם", הוא אומר. "הם לא רוצים שלום ואני מיציתי את הסיקור של העולם הפלשתיני. עכשיו אני מסקר את האסלאם ברחבי העולם, זה מה שמעניין אותי".

לצורך המחקר על האסלאם העולמי יצר יחזקאלי בשנים האחרונות מגוון סדרות תיעודיות כמו 'אללה אסלאם', שבה התחזה למוסלמי המשוטט במדינות אירופה, וסיקר את תופעת האסלאמיזציה של אירופה בראיונות עם מוסלמים אירופים. בהמשך יצר את הסדרה 'איום דאע"ש', שבה ניסה להבין מה מניע צעירים מודרניים להצטרף לשורותיו של הארגון הרצחני. הסדרה הובילה בהמשך לסדרת הכתבות 'דאע"ש: הדור הבא" ו"וידויים מדאע"ש", שבהן הצליח לתפוס לשיחה אנשים מעומק הארגון שהטיל את חתתו על המערב. בימים אלו משודרת הסדרה 'בזהות בדויה', ובה יחזקאלי מנסה להבין את הסיפור שמאחורי ארגון 'האחים המוסלמים' המנסה להשליט את האסלאם הקיצוני על תושבי העולם. הסדרה כוללת חמישה פרקים שבהם יחזקאלי מסתובב במסגדים ובריכוזים מוסלמים בסוריה, בטורקיה, באירופה ובארצות הברית.

יחזקאלי מאמץ לעצמו דמות של שייח' מוסלמי, חאלד אבו-סאלם, המכונה 'אבו חמזה', סוחר ירדני ומנכ"ל של חברת ייצוא וייבוא היוצא למסע תרומות ועסקים במערב. לצורך ה'הסתערבות' המושלמת למד יחזקאלי את הגיית השפה הערבית הנכונה ע"י מסתערב מקצועי, ומאיש דת מוסלמי מאבו גוש למד היטב את טקס התפילות במסגד.

כל פרק בסדרה מתמקד באזור מערבי אחר על פני הגלובוס. לדוגמה: בפרק הראשון המצולם בצרפת 'אבו חמזה' מנסה להיכנס לארגון 'האחים המוסלמים' בתואנה שהוא מבקש לתרום להם כסף לטובת חינוך אסלאמי. בהמשך הוא מחפש ספרים של מטיפי אסלאם קיצוניים האסורים למכירה בצרפת ואף חודר לתפילת יום השישי המסורתית במסגד.

מפחיד? גם לחזור בתשובה מפחיד

וכך, כשהוא מלווה בבמאי אוהד גל עוז, מצלמות נסתרות, תחפושות וזהות בדויה, יחזקאלי מנסה להציג את הסיפור המפחיד של האסלאם הקיצוני ההולך ומתפשט במרכזי מדינות מערביות. "חלק מהתפקיד שלי כעיתונאי הוא לסמן את המגמה הבאה ולהביא אותה לצופים", מסביר יחזקאלי. "כבר הרבה שנים מדברים על כך שהג'יהאד האסלאמי משתלט על המערב והחלטנו לטפל בזה ולבדוק איך הדברים נראים בשטח. המסקנה היא שהאסלאם מצא שהזירה הכי נוחה לפעולה היא בתוך דמוקרטיות. המטרה המוצהרת שלהם הייתה תמיד להשתלט על העולם, אבל בחסות הדמוקרטיה אפשר לעשות את זה בפועל".

(צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

האסלאם ישתלט על העולם?

"להערכתי השתלטות מוחלטת לא תקרה בזמן חיינו, אך בעוד עשרים שנה נראה איך האסלאם הופך להיות דומיננטי במקומות כמו צרפת, דנמרק ובלגיה. יש שם הרבה כסף שהולך לחינוך אסלאמי וזה מחלחל ומתקדם לאט לאט בגיבוי הדמוקרטיה. המלחמות האמתיות מתנהלות בשקט, כמו בחיים הרוחניים". עוד נשמע מיחזקאלי על החיים הרוחניים, אך בינתיים נתהה בפניו האם יש לישראלים ממה לחשוש.

"אצלנו יש להם פחות סיכוי", מרגיע יחזקאלי. "כרגע אנחנו לא אמורים לפחד מכלום, אבל העולם - כן".

שמע, עשית משהו מפחיד מאוד.

"פחדתי לעשות את זה. אין ספק. גם לחזור בתשובה זה מפחיד. אבל יש לי תפקיד. אם אני לא אכנס, מישהו אחר ייכנס? לא. לא סתם באנו לעולם, באנו כדי לספר לעולם סיפור שיעזור לאנשים לדעת מי הם ומה תפקידם בעולם. אם ה' היה רוצה - לא הייתי עיתונאי, ואם הוא השאיר אותי עיתונאי למרות שחזרתי בתשובה - זה התפקיד שלי".

לאשתך לא אכפת מהסכנות?

"גם אשתי הבינה שזה לא שיגעון או עניין של אגו להביא סקופ אלא צורך מקצועי".

היו רגעים שהרגשת סכנה, שפחדת שיגלו שאתה מתחזה לערבי ויפגעו בך?

"היו רגעים מפחידים וסכנות, גם אם לא סכנת מוות. נעצרנו ע"י הטורקים שחשבו שאנחנו פעילי טרור, והתפללתי שלא יגלו את ציוד הצילום ואת הדרכונים המזויפים ואז הלך עלינו והלך על החומר שצילמנו. מצד שני לא לקחנו סיכונים מיותרים. הבאנו מצלמות נסתרות שקשה מאוד לשים לב אליהן. עינית הצילום קטנה יותר מחור של סיכה, כך שלא מבחינים בכלום. היה לנו רב צמוד לכל השאלות והתרחישים, גם בפן התכנוני בקדם-הפקה וגם בטלפונים שעשינו כל הזמן מהשטח לרב.

"תשמע", מחליט יחזקאלי להכניס את הסיכונים והתדמית שלו ככתב מסתכן לפרופורציה. "לא תמיד התמונה שאתה רואה בטלוויזיה משקפת את מה שקורה בשטח. לפעמים זה נראה נורא מפחיד רק בעין הצופה, וזה לא בהכרח ככה אצל מי שחווה את זה בפועל. כשאתה הולך ממסגד למסגד זה פחות דרמטי ממה שזה נראה על המסך. השטח משעמם יותר מהתוצאה הדרמטית שלו עם המוזיקה והאפקטים. וזו העבודה של הבמאי אוהד גל עוז, שגם הוא אגב חוזר בתשובה. השתמשנו בצורה ובתוכן בשביל סיפור שאני מאמין שצריך להיות מסופר. ליהודי אני אומר - בוא תראה למה מצבך כיהודי הוא טוב מאוד ועד כמה אנחנו בכלל לא הסיפור של האסלאם".

הערבים לא רוצים שלום

במה שונה עשיית טלוויזיה כאדם חילוני מזו של חוזר בתשובה, כמו שאתה כעת?

"בעיקר האגו. כל החיים חייתי ככה: האגו זה העניין והאדם-אני הוא המרכז. סוג של בדידות משודרגת. כשחזרתי בתשובה חוויתי תהליך מהיר ואטי. במהירות הכנסתי את הקב"ה לתמונה, ומצד שני לקח לי זמן להזיז את האגו. זו אמונה - להתאמן, ולעבוד מאוד קשה, עבודה ברמה הכי קשה שעשיתי בחיים, יותר מכל שירות צבאי, לימודים או תקשורת. העבודה היא אותה עבודה כפרשן לענייני ערבים, אבל הגישה משתנה; אתה יכול לעשות את אותה סדרה, אבל להשליך על ה' ולהעביר סמכויות ולומר שאתה לא הסיפור פה אלא הוא. כשמוחאים לי כפיים אני אומר לעצמי: זוז אחורה! בלי ה' לא היית פה, אז תרגיע. זה עוזר לאותו רגע ובכל זאת זו עבודה יומיומית. כמו תפילין, כמו זה שאני אבא, כל יום מחדש עובדים על זה. לא נראה לי שמיגרתי את האגו אבל אני עובד בזה ושמח שיש התקדמות.

"בפרק הראשון בסדרה היה רייטינג מטורף של 15 אחוז. זה כנראה היה יותר מדי בשבילי ובפרק השני הרייטינג צנח. זה כמו שילד אחד לא מתקדם כמו כל הילדים שלך - ה' רוצה אותך שבור ומתפלל עליו. אני מבין בסוף שזה המשחק, להתפלל".

כאדם מאמין אין לך בעיה לתת במה למחבלים ולראיין אותם?

"ראיינתי בחיי את כל החלאות והמנוולים. מחבלים שאמרו שהם רוצים לזרוק אותנו לים בכל מצב. אבל בעיניי רק אם נבין מה עובר למחבל בראש - לא נשגה בחזיונות שהוא פינלנדי אוהב שלום. כשאני מראיין מחבלים שאומרים שהם יהרגו יהודים גם אם יחזירו להם את השטחים - זה משפט שחשוב לי להביא. סתם רוצחים נאלחים אין טעם לראיין, אם יש משהו לחדש או תובנה - זה העניין".

(צילום: shutterstock)

עם היהדות שנכנסת תחת כנפיה הפכת גם לימני?

"אני לא ימני ולא שמאלני", מצהיר יחזקאלי. "חקרתי כל חיי את הערבים ואני ממשיך לחקור, ואני אומר לך בבירור - הם לא רוצים שלום. לדעתי, לא השמאל ולא הימין מבינים את הערבים. אם הייתי ימין או שמאל הייתי בפוליטיקה. קיבלתי הצעות מהבית היהודי ומש"ס. תמיד יש הצעות אך לא נראה לי שאלך לפוליטיקה".

לאלו מוסדות חינוכיים אתה שולח את ילדיך?

"החלום שלי הוא שהילדים שלי יהיו שמחים ושלא ישרטו אותם במוסדות החינוך שלהם", יורה יחזקאלי. "שיקבלו את התורה בשמחה ובטוב לבב. זו התפילה שלי. בתור מי שהיה במוסדות חינוך - אמנם חילוניים - לדעתי מוסדות חינוך זה 'תיקון' ענק. לא כיף בכלל. לימדתי עד לפני שנתיים באוניברסיטה וראיתי כמה קשה לסטודנטים להפעיל את שרירי המוח. כל החיים לימדו אותם לבלוע חומר ולהקיא חומר. איפה החשיבה? המקוריות? הניתוח? היום חלק מהילדים שלי בגיל הגן מתחנכים בחינוך ביתי בגלל זה. הבן שלי בתלמוד תורה 'דרך האבות' - ת"ת ארצישראלי חסידי, והבכורה שלי במוסד חסידי של הרב סטבסקי. האם אני חרד"לי בגלל זה? לא יודע. מקווה שימציאו זרם חדש בשבילי. ככה זה בעלי תשובה".

לא מפחד שהילדים שלך יצאו מבולבלים?

"הם יודעים שהם לא חלק מקבוצה, הם רואים אותי מסתובב בכל הזירות בחברה - בשיעורים, בטלוויזיה ובהרצאות, ואני מסביר להם על משקל 'בשבילי נברא העולם', שהחברה הישראלית נבראה בשבילם. שלא צריך להרגיש 'הדתי שבא לתקשורת' או 'הדתי שבא לצבא'. הדתי שבא? לא, ככה זה הישראלי האמתי. אני אוהב את ילדיי בכל דרך שהם יבחרו. ברור שיש לי חרדות עליהם, אתה יכול להתפלל וזהו. חוץ מזה, מה נשאר לעשות... גם ההורים שלי פחדו כשהייתי בצבא וכשרכבתי על אופנועים. הם לא דתיים והתפללו, זה מה שאני עושה".

רק אשתי, כל השאר - קופיקות

צבי יחזקאלי (47) מתגורר כיום בבת עין, נשוי למיטל ואב לחמישה ילדים בגילאי שנה עד שמונה שנים. עוד רגע הוא סוגר עשר שנות נישואין. משהחליט לחזור בתשובה לפני כעשור, עבר תהליך רוחני מהיר ואינטנסיבי. "בגיל 37 חזרתי בתשובה, 38 התחתנתי, 40 עם ילדה ראשונה, 47 עם חמישה ילדים".

הוא נולד בירושלים להורים שעלו ארצה מעיראק והתפרנסו מעסק לגרירת רכבים. את שירותו הצבאי עשה ביחידה המובחרת 'מורן' של חיל התותחנים ובהמשך עבד כמאבטח בשב"כ ולמד תקשורת בבית הספר לתקשורת 'כותרת' של אוניברסיטת תל אביב.

כשחיפשו בגלי צה"ל כתב לענייני ערבים פנו אליו, והוא שימש בתפקיד לצד הכנת כתבות מגזין לערוץ הראשון בטלוויזיה. הוא לא נח לרגע. את השפה הערבית רכש כשהחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר שני בחוג המשולב תקשורת ולימודי המזרח התיכון.

כשהוקם ערוץ 10 ב-2002 הוא הצטרף בטבעיות למערכת החדשות החדשה כראש הדסק לענייני ערבים. במהירות צבר פופולריות רבה בפינת 'העולם הערבי' אצל 'לונדון את קירשנבאום' ונודע כמי שמביא את סיפורי הצבע מהעולם הערבי בסגנון ייחודי.

"כשערוץ 10 היה בסכנת סגירה כולם אמרו שיחזקאלי לא בבעיה", הוא מחייך, מודע לעצמו. "כי המוצר שלי נצרך וברוך ה' אין משהו דומה בערוץ 2 או במקום אחר. ככה שלא ממש חששתי איפה אשדר את החומרים שלי". כשהחל בתהליך החזרה בתשובה נהג להסיר את כיפתו דרך קבע בכניסה לאולפן החדשות כדי לא ליצור אנטגוניזם בקרב הצופים. ארבע שנים תמימות לקח לו להיראות בטבעיותו גם לפני צופיו. "התהליך הרוחני ניכר באדם במראה ובאור שלו. היה נראה לי מגוחך שאני חי חיים של תורה ומצוות ועבודת ה' ומשדר בלי כיפה, אז התחלתי לחבוש אותה גם בשידורים", הוא מסביר.

תחביב אחד נשאר לצבי יחזקאלי מחייו החילוניים: הרכיבה על האופנוע הכבד. כשהוא יושב על מפלצת המתכת שלו, העולם הדתי שאליו נכנס בעשור האחרון מונח בתוך ראשו, אך גופו משוחרר כדבעי כשהרוח מכה על גבו.

את ה' הוא מזכיר בכל משפט שלישי, לצד חברה'מניות ותיבולי 'אח שלי'. "יש לי כל הזמן גם משברי אמונה", מתוודה יחזקאלי. "זה קורה. אני מגדל חמישה ילדים. מה, כל הילדים שלי מתנהגים כל הזמן לפי הספר? עושים בדיוק הכול איך שאני רוצה? נו באמת. הם לא עומדים בשולחן שבת בכוונות האר"י, לא שרים שירי שבת ושופכים יין. זה די קשה לאדם שמגיע עם אורות של חוזר בתשובה. בעלי תשובה רוצים להיות משיח אחרי חמש דקות. וגם בחוץ – כשמגלים שהרייטינג צנח, זה גם קשה. זו עבודה עצמית כל הזמן. להבין שהכול לטובתי. רק להגיד תודה על זה שברוך ה' הגעתי לתורה. מאוחר, אבל הגעתי".

יש דברים מהחילוניות שאתה מתגעגע אליהם?

"לאוכל, לבילויים וכל זה - לא. פעם חשבתי שלשמור שבת זה קשה. אחרי שבת אחת ששמרתי - לא הבנתי איך לא שמרתי שבת כל חיי. לקום לשחרית עם הנץ זה קשה, אבל זה סתם פינוק. מה זה 'קשה'? אח שלי, הייתי ביחידות מובחרות ושמונה שנים בשב"כ. שמירת עיניים -קשה, אבל מחליטים וזהו. מכניסים לראש שיש אישה אחת שקוראים לה אשתי - היא הכי יפה בעולם וכל השאר בשבילי קופיקות".

יחזקאלי נעצר לרגע ארוך. "אבל אתה יודע מה", הוא מהרהר, "אני כן לפעמים מתגעגע לסתמיות, לכלום, להפקרות של הזמן. היום לכל דבר יש תכלית ותפקיד. אין ביטול זמן. תשמע, בתור אחד ש-11 שעות שינה שלו הפכו ל-4 שעות בזכות הילדים... ברור שאתגעגע לזה. אבל תכל'ס, תן לי חצי יום עם ההפקרות ההיא ויימאס לי, אני יודע".

מחמיר בהתבודדות

בלו"ז של יחזקאלי, לצד שידורים שוטפים, ימי צילום וישיבות עריכה, מונחת שעת התבודדות יומית. "זה מחיה אותי. בחתונה שלי קיבלתי על עצמי התבודדות של שעה כל יום ואני מצליח לעמוד בזה. בדרך כלל אני עושה את זה ביער ליד הבית שלי בבת-עין. אם יש גשם - אני פותח את הדלת האחורית של האוטו שתגן עליי. זאת המצווה שאני מחמיר בה.

"אפשר לומר שאני די שרוף בעולם הערבי, כבר מזהים אותי גם בתחפושות", אומר יחזקאלי כשאני שואל אותו על התכניות הבאות שלו כעיתונאי. "בקצב של התחפושות שהחלפתי בסדרות האחרונות אין לי יותר מדי זמן להסתובב בשטח הערבי". תכנית רוחנית מסודרת דווקא יש לו. "אני נכנס יותר לתורה ומצטרף עכשיו למיזם חדש בשם 'סגולתא'", הוא חושף. "העיקרון של המיזם הוא משולש של נקודת התנועה 'סֶגול' – החבר, הצדיק ואתה. המשולש הזה אומר שאם אדם רוצה להבין את עצמו ולהיות בקשר עם המציאות הוא צריך שלושה דברים: את עצמו, את הצדיק וחבר טוב. מדובר באתר אינטרנט עם תכנים ייחודיים ואצטרף גם במסגרתו למסירת שיעורי תורה ברחבי הארץ. אומרים שאדם צריך לעשר מהזמן שלו לאחרים וזה המעשר זמן שלי. הרצאות רגילות שלי עולות די הרבה", הוא צוחק.

בינתיים, הפופולריות המתעצמת שלו זיכתה אותו בחיקוי ב'ארץ נהדרת', שם חוזקה דמותו כאיש תורני. "החיקוי שעשע אותי מאוד", הוא מחייך. "שיחקו אותי חופשי, אחי. שיקצינו, אין לי בעיה עם זה. זה שהשחקן שם הוריד את הכיפה וראו שיש לו 'כיפת נחמן' - בעיניי זה קידוש השם. אם ה' היה צריך לבחור אם לשדר את זה או לא - הוא היה משדר את זה כדי להגדיל את שמו בעולם, לא?"

פורסם בשבועון 'עולם קטן'