כתבות מגזין
"כשהיא באה בפעם השלישית אמרתי לה: 'אני מאחלת לך שזו תהיה הפעם האחרונה שלך כאן...'''
מה עושים כשיש סגר במדינה אבל פגישות השידוכים צריכות להמשיך להתנהל? בלב בני ברק, מתנהל לו גמ''ח מיוחד ולא שגרתי: גג לפגישות שידוכים. נירית שלום מספרת על כך
- הילה ויצמן
- פורסם כ"ד תשרי התשפ"ב |עודכן
(בעיגול: נירית שלום)
מדינה בסגר. אתם בוודאי זוכרים את התחושה. באותם ימים בהם כולנו נאלצנו למצוא פתרונות חילופיים לחיים שהכרנו ולהסתגל למסכות ולאלוכוג'ל, היו אנשים שפתחו את גג ביתם ואפשרו לעם ישראל להמשיך להתקיים. שוחחנו עם נירית שלום, שיחד עם משפחתה הקימה גמ''ח מרגש באמצעו של הסגר הראשון. הם הקדישו את גג ביתם עבור זוגות שלא רצו להפסיק את ההמשכיות של עם ישראל, לא בקורונה וגם לא אחריה.
איזה סוג גמ''ח את מנהלת?
''הגמ''ח שלנו הוא גמ''ח מקום לפגישות. הוא נותן מענה לזוגות שרוצים להיפגש לפגישת שידוכים במרכז הארץ, בבני ברק, ומצד שני, מה שנותן את ההרגשה המאוד נעימה זה שהמקום של הפגישות הוא על הגג של הבית שלנו, שנמצא במקום שקט וגם מרכזי. הגג נמצא בקומה השישית ומסביבנו אין אף בניין, כך שגם אם הזוג יחליט לעמוד ולהסתכל סביב, אין אף אחד שיראה אותם. המקום מאוד נעים, יש שם שולחן עם כסאות, ספות, עציצים ותאורת לילה יפה. כך הוא נותן פתרון לזוגות שרוצים להיפגש מצד אחד בתוך בית ולא במקום המוני או עם הרבה אנשים ברקע, אבל מצד שני הם לא רוצים מקום כלוא וסגור בין ארבעה קירות''.
מה הוביל אותך לפתוח דווקא גמ''ח מסוג כזה?
''הכל בזכות הקורונה שעשתה כמה שינויים בכל מיני תחומים בחיים שלנו. זה התחיל כאשר נתנו פתרון לזוגות שרצו להיפגש בתקופת הקורונה לא בתוך בית או במקום סגור, אלא במקום פתוח, אבל מצד שני היה באותם ימים סגר, כך שלא יכלו להיפגש בפארקים, ובנוסף היו צריכים להסתובב בכל מקום עם מסיכה, כך שזוג שלא מכיר אחד את השני ונפגש בפעם הראשונה – הרגיש לא כל כך נעים עם זה. אז חשבנו לעצמינו מה אנחנו יכולים לתרום. בהתחלה חשבנו לערוך חתונות על הגג, אבל הרעיון הזה ירד מהר מאוד, כי הכרנו משפחה שעשתה חתונה אצלה בבית והיה שם חולה אחד שהדביק כמעט את כולם, והבנו שזה לא מתאים לנו. ואז עלה הרעיון של לתת את הגג שלנו לעריכת פגישות שידוכים. זה הגיע ממקום שבו חשבנו איך אנחנו יכולים לתת משהו משלנו לעם ישראל ומצד שני לא להינזק מכך".
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
תארי את סדר היום שלך סביב ההתעסקות בגמ''ח
''הסדר שלנו בגמ''ח מתחיל מזה שקודם כל מתקשרים לקבוע זמן לפגישה. הבת שלי לקחה על עצמה את התפקיד של קבלת שיחות הטלפון מאנשים, לבדוק ביומן שהתאריך פנוי, ולתאם איתם את זמן הפגישה. בזמן הקורונה היה ביקוש עצום, ומצאנו את עצמינו עם שניים או שלושה זוגות אפילו ביום. אז קבענו למשל זוג אחד מחמש עד שש וחצי, אחר כך משש וחצי עד שמונה ואז משמונה וחצי עד עשר וחצי. אחרי שקבענו יום ושעה נשאר לנו לסדר את הגג בצורה יפה, נעימה ונקייה. אם היו זוג לפני כן צריך גם לסדר לפני, להחליף כוסות ושתיה, לאבק את הכריות, לטאטא וכד'. אני חייבת לציין שאנחנו מאפשרים בגמ''ח שלנו פגישות רק עבור הפעם הראשונה. זה גם הגיע מתוך מקום של ניסיון שבהתחלה נתנו את זה לכולם, אבל אז ראינו שבפגישות מתקדמות זה מצריך מאתנו לתת את הגג לשלוש או ארבע שעות. זה היה פחות נוח עבורנו, וגם לא אפשר לנו לתת את הגג ליותר זוגות שצריכים אותו. לכן החלטנו שאם נעשה את זה לפגישה ראשונה בלבד נוכל לתת ליותר אנשים להנות ממנו וגם אנחנו לא ניתקע בגלל פגישות ארוכות מאוד''.
מה החלק שאת הכי אוהבת בגמ''ח שלך?
"אני הכי אוהבת לראות את הזוגות שמגיעים. אני לא תמיד נמצאת במקום כדי לפגוש אותם, אבל זה תמיד נחמד לראות את הבחור שמגיע ואחרי זה את הבחורה, ולחשוב האם זה מתאים, האם הם יסתדרו, האם הם יתחתנו בסוף... נפגשו אצלנו כבר קרוב ל-200 זוגות, ומתוכם היו לא מעט שזה הבשיל לכדי חתונה. יש גם קהילות מסוימות בהן נהוג שהבחורה מגיעה עם ההורים, אז זה מאד נחמד לפגוש אותם גם כן.
"לפעמים אני פוגשת אנשים שאני מכירה וזה מרגש. זה גם מעניין לראות את הזוג כשהם יורדים. לפעמים הם יורדים ביחד, לפעמים כל אחד לחוד. כל התקשורת עם הזוגות ממלאת אותנו ונותנת לנו הרגשה שאנחנו שותפים לתהליך, גם אם אנחנו רק פותחים להם את הדלת ומראים את המקום שבו יושבים. אנחנו לא תמיד רואים אותם כשהם יוצאים, אבל משתדלים מאוד שלפחות מישהו אחד מבני הבית יהיה באזור, כי שמנו לב שהם רוצים להודות לנו וכשאנחנו לא נמצאים שם כדי לקבל את התודה, הם מרגישים חסרים. נחמד לקבל את הפידבקים. פעם אפילו היה זוג שהשאיר לנו שוקולד על השולחן וזה היה מרגש''.
ספרי על האתגרים, מה קשה לך בגמ''ח?
''קשה לדאוג לכך שתמיד יהיה מישהו בבית בזמן של פגישות. בפרט כשיש למשל פגישה במוצאי שבת ואנחנו מחוץ לעיר בשבת, ואז צריכים למהר לחזור כדי לארגן את הגג ולקבל את הזוג בזמן. גם לא תמיד אני זוכרת שיש פגישה. הבת שלי שלקחה על עצמה את הסידור של כל הדבר הזה, מעדכנת אותנו כל צהריים האם מתוכננת פגישה או כמה פגישות לאותו הערב ובאילו שעות כדי שנתארגן בהתאם.
"לפעמים גם קשה כשאנחנו צריכים את הגג לצורך אישי שלנו ואז נזכרים שהיום יש פגישה שם ואנחנו לא יכולים להשתמש בו. למרבה הפלא, אנחנו לא מרגישים אכזבה, להיפך, אנחנו חיים את הגמ''ח ונותנים אותו מכל הלב. לפעמים קורה גם שזוג צריך להגיע והגג עוד לא מוכן, ואז כולם מתגייסים מהר מאוד, כל אחד עושה משהו - אחד מביא מים קרים, אחד מטאטא, האחר מסדר כיסאות וכו'. זה מלחיץ לפעמים, אבל אני מאמינה שהכי משמעותי זה החיוך שאיתו אני אקבל את האנשים, ולא יקרה שום דבר אם הם יגיעו כשאהיה בדיוק באמצע הסידורים האחרונים.
"פעם אחת קרה ואל תשאלי אותי איך, ששני זוגות הגיעו יחד… לא אבדנו עשתונות ונתנו לאחד הזוגות אופציה חילופית בצורת מרפסת נוספת שיש לנו בבית, שמסופחת לאחד החדרים, שגם היא יפה מאוד עם פרטיות מלאה. התנצלנו והסברנו את הטעות והם קיבלו את זה כל כך יפה ובטבעיות. אני חושבת שהחיוך וקבלת הפנים שנותנים לאנשים זה מה שחשוב ולא המקום עצמו''.
ספרי לנו סיפור שקשור לגמ''ח שריגש אותך
''יש הרבה סיפורים בגמ''ח שלנו. כך למשל כשמגיעים זוגות ורואים שהבחורה לא בשנות העשרים לחייה, ואחרי שבוע היא באה להיפגש עם מישהו אחר, ואחרי חודש היא עוד פעם מגיעה, ואז אני אומרת לה: 'אני מקווה שזו הפעם האחרונה שאת מגיעה לפה'. באחד המקרים זו באמת הייתה הפעם האחרונה והתרגשנו מאוד כשהיא התארסה. עוד משהו שמאד ריגש אותנו, זה שהפגשנו אצלנו שני זוגות שבטח כבר עברו את גיל 65, וזה נישואים שניים שלהם. היה ממש מרגש אותנו לראות איך גם אנשים בגיל שלהם יודעים להתחיל דף חדש בחיים, לא מוותרים, מגיעים מטופחים ורעננים כדי להקים בית בקדושה ובטהרה. ראינו גם זוג שהגיע והבחורה הגיעה עם פאה, אז תארנו לעצמינו שהיא באה 'לסיבוב שני', וזה ריגש אותנו שלא רק הזוגות הצעירים באים אלינו להיפגש. אנחנו מאחלים לכולם שימצאו את הזיווג שלהם בקלות ובמהירות, והתפקיד שלנו הוא להנעים להם את ההתחלה''.
ולסיום, מה אומר בשבילך צמד המילים "גמילות חסדים"?
''גמילות חסדים בעיניי זה משהו שמלווה אותנו מאז שאנחנו קטנים. תמיד אומרים לנו 'תעשה חסד, תגמול חסד'. גמילות חסדים זה עזרה או פתרון שאנחנו נותנים למישהו אחר שצריך אותו ולתת את זה ללא קבלת תמורה, בלי לחשוב שהוא יחזיר לי על זה משהו או יגמול לי חסד במקביל. פשוט לגמול למישהו טובה בלי לצפות לקבל. לתת למישהו משהו שהוא צריך שאני אעשה בשבילו, לתת משהו מעצמך בלי לחכות לתגמול, זה בעיני המהות של חסד אמתי''.