בארה של מרים: היכן היא נמצאת כיום, ומהן הסגולות הטמונות בה?

באר מרים היא אחד מבין עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בראשית, קודם שנשלמה הבריאה. כך מובא במסכת אבות (ה', ו'): "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות".

הבאר ניתנה לישראל בזכות מרים הנביאה, והלכה עימם במשך 40 שנה בכל מסעותיהם במדבר. לאחר פטירת מרים הפסיקו המים לנבוע.

בספר במדבר (פרק כ"א, פסוקים י"ז-כ') מובאת שירת הבאר, שהיא אחת מ-10 שירות שבתורה: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת; עֲלִי בְאֵר - עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". רש"י במקום מביא את דברי המדרש, ששירה זו מתארת את בארה של מרים, שהייתה בדרך נס מלווה אתם כל זמן שהותם במדבר, ולאחר יציאתם מנחל ארנון סחפה הבאר את פגרי לוחמי האמורי (לאחר שתכננו מארב - שנכשל על ידי מחיצתם בין שני הרים).

מילות התורה בסוף שירת הבאר "וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן" רומזת על כך שהבאר נגנזה בים כנרת.

כך מובא בתלמוד הבבלי (מסכת תענית, דף ט', עמד א'): "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן". כלומר – בזכותם של משה ואהרן חזרה הבאר לתת מים לעם, עד שנכנסו לארץ.

רש"י על הגמרא במסכת פסחים (נ"ד, א') מתאר את הבאר: "באר - בארה של מרים - סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה, ועגול כמין כברה היה, ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין". המהר"ל מפראג מסביר את דברי רש"י בכך שאין הכוונה שהסלע היה מתגלגל עמהם, כי אם כן מדובר בנס נוסף שלא נזכר, אלא הכוונה שבכל מקום שישראל הלכו, המים היו עולים והיה נוצר פתח באופן נסי הוא פי הבאר. (ספר דרך חיים - פרק ה משנה ו)

באר הפלאות

בספר התודעה לרב אליהו כיטוב ישנו תיאור של הבאר על פי המדרשים והפרשנים: "והיאך הייתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה 'עלי באר ענו לה - עלי באר!' והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. ואשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, הייתה הולכת בספינה; - והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים פיסא (רצועת קרקע) גדולה, ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף".

היכן נמצאת הבאר כיום?

בתלמוד הירושלמי ובמדרש רבא מובאת הדעה כי באר מרים נגנזה בתוך ים כנרת. על הפסוק "ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא), אומר המדרש: "אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, וכן במדרש רבה ויקרא פרשה כב פסקה ד)

בתלמוד הבבלי, לעומת זאת, כתוב שבאר מרים מצויה בים התיכון, סמוך להר הכרמל: "אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" (מסכת שבת לה א).

בספר "עין התכלת" (להאדמו"ר מראדזין זצ"ל עמ' ס"א) מתורצת הסתירה בחידוש הבא: מכניסת ישראל לארץ, הבאר נגנזה בים כינרת, אולם בשעת החורבן שמעוף השמים עד בהמה נדדו, וגם הדגים גלו דרך התהום כמבואר בירושלמי ובמדרשים, אז ניטלה בארה של מרים מים כינרת ונגנזה בים הגדול סמול להר הכרמל.

באר הרפואות

במדרש תנחומא (פרשת חקת סימן א') מסופר על מוכה צרעת ועיוור שירד לטבול במי מערה. נזדמנה לו שם באר מרים ונתרפא מיד לאחר הטבילה. עוד מסופר שם על חולה שחין: "מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאה אצל בעלה כעס עליה - אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח".

באר הפותחת את הלב בחכמה

רבי חיים ויטאל מספר (ספר הגלגולים שכאשר הלך ללמוד בצפת אצל רבו האר"י הקדוש, אביו לקחו לטבריה, וכאשר היו בספינה בתוך הכינרת, לקח אביו כוס, מילא אותה מים מבין העמודים, השקה אותו ואמר לו: 'עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים'". מוסיף רבי חיים ויטאל ואומר: "ומאז ואילך התחלתי להיכנס בעומק החכמה הזו".