הונאת הכשרות שלא מספרים לכם עליה

חלק מהציבור חושב כי המילה "מהדרין" או "בד"צ" מהווה גושפנקא לכך שהמוצר או המקום בו סועדים הוא ברמת כשרות גבוהה, אך לאמיתו של דבר המציאות היא אחרת. ישנן כשרויות המתירות לעצמן להיקרא כך בעוד שרמת ההקפדה שלהן על כללי ההלכה היא ירודה מאוד. לכן חשוב לברר מהן הכשרויות הידועות כבעלות רמה גבוהה, ולא להסתמך על כל הכשר שמכנה את עצמו מהדרין או בד"צ.

הרב שי עמר מסביר: "חלק מהציבור חושב שאם כתובה המילה 'בד"צ' על גבי המוצר זה מספיק, ולא משנה באיזה סוג של בד"צ מדובר. בעבר הראיתי לציבור היושב כאן בשיעור בקבוק של משקה מסוים. ישב פה בשיעור בחור ישיבה שהחזיק כמות גדולה של המוצר הזה, שהייתה מיועדת לשיווק. הבקבוק היה עם בד"צ שאף אדם מעולם לא שמע עליו. מה התברר? שדובר בכשרות מומצאת, שכלל לא קיימת, ולא מוכרת ברבנות. הם המציאו לוגו לכשרות המזויפת שלהם, וכך היו משווקים את זה בישיבות".

הרב ממשיך ומזכיר על הטעות שכה רבים נופלים בה – הקפדה על סוג הכשרות ורמתה. כל עוד שומעים שהמסעדה היא למהדרין, וש"דתיים אוכלים שם" לא טורחים לברר מעבר לכך.

"היום, לצערנו הרב, כמעט לכל דבר קוראים 'מהדרין'. ישנן גם רבנויות המגדירות את עצמן כמהדרין, אף על פי שבפועל זה לא למהדרין. חשוב לדעת שזה מאוד אינדיווידואלי. לדוגמא, הרבנות של אחת הערים בארץ לא קוראת לעצמה יותר רבנות, אלא 'בד"צ בהידור הכשרות שעל ידי הרבנות של אותה העיר'. ואנשים רואים את התעודה הזו בבתי קפה ומסעדות, וחושבים לעצמם 'זה בד"צ, הכשרות פה טובה', אבל בפועל זה לא בד"צ אלא זו דרגת כשרות רגילה". הרב מדגיש ומספר על תגלית מרעישה שגילה, "התקשרו אלי יהודים ממקסיקו, וביקשו שאברר להם את רמת הכשרות של כשרות מסוימת שקיימת שם. ביררתי מול אנשים שאני סומך עליהם, ומתברר שמדובר ברמת כשרות נמוכה מאוד, עד כדי כך שהם אחראיים ל-400 מקומות במקסיקו, ואין שם בכלל משגיח שמבקר ובודק את המקום, אלא הם מבקרים בכל מקום בו הם אחראיים רק פעם בתקופה ארוכה של כמה חודשים, וסומכים על הביקור התקופתי הזה. והם מגדירים את עצמם לציבור ככשרות מהדרין.

"היום אתה נכנס לסופר, ואתה רואה אינספור כשרויות. לא מזמן נכנס בד"צ חדש, שלא אזכיר את שמו, שמנסה את מזלו - אין שם אפילו מפקח מינימלי אחד" .

על חשיבות כשרות המאכלים שאנו מכניסים לגופנו כותב הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"א): "המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו... העבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים... והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו".

ממשיך הרמח"ל ואומר כי יש להתייחס למאכלים שכשרותם מוטלת בספק כמאכלים שיש חשש של רעל בהם. כפי שכל אדם בר דעת וודאי לא ייקח סיכון של נזק לגופו וימנע מלאכול מזון שקיים ספק לגביו שהוא מהווה סכנה בריאותית, כך גם ממאכל שיש לגביו ספק כשרותי יש להימנע, שהרי הוא עלול להזיק לנשמתו של האדם. והנה לשונו: "והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם יישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי אפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא".

האם לפעמים אתה תוהה למה אתה לא מחובר לרוחניות? הרב זמיר כהן מסביר מה עומד מאחורי ההרגשה הזו:

מה חשוב לבדוק כשמגיעים למסעדה או בתי מלון, ומה הקשר לחיפושיות? הרב זמיר כהן במסר קצר וחשוב: