פרשת נח: בזכות מי יורד גשם בעירו של אלכסנדר מוקדון?

חדוות יצירת בראשית עודנה בניילוניה, וכבר נפתחות ארובות השמים ומבול סוער גורף את החיים שעליה אל תהום הנשייה.

הרשו נא לי לשאול את שאלת מיליון הדולר נוכח הטרגדיה ההיסטורית שאין לה אח ורע: למה? כן, למה יצא הקצף על בני אותו דור, עד שגזרה החכמה האלוקית להוריד עליהם את המים?

לבטח בני האוריין שבינינו זוקפים כעת גבה בתימהון: מה, אינך יודע שנחתם דינם בשל הגזל (סנהדרין קח ע"א)?

יודע גם יודע. אולם שאלתי ניצבת נוכח סרטן הגזל שהשליח גרורותיו בקרב בני אותו הדור.

הן כבר משה רבנו ביקש לחשוף את סוד ההשגחה: "מפני מה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו?", ועל כך השיבו הקב"ה: "לא תוכל לעמוד על סוף מידת הדין!" (מדרש אגדה, פר' כי תשא ל"ג, כ').

נו, אז נסכים שבני דור המבול היו רשעים, אבל למה נגזר עליהם להיענש בעולם הזה בחומרה כה רבה, הן ההנהגה האלוקית מנהלת את מציאות חיינו במתכונת של "רשעוטוב לו"?

יתירה מזאת. מתברר, שמלבד נח ובני משפחתו היו עוד אנשים טובים, אלא שגם הם נמחו מן היקום יחד עם כל הרשעים שבדור (ראה שפתי חכמים, בראשית ו', י"ג אות מ'. עיי"ש). [את נח ומשפחתו הציל ה' לפנים משורת הדין (ברטנורא, פר' נח ו', ט'), כדי ליישב את העולם (הדר זקנים, שם י"ג)].

ושוב נשאל: למה שהבריאה תימחה עם צדיקיה?

ספרות חז"ל מגלה לנו, שמלבד עוון הגזל, נגעי פשעים נוספים כרסמו בבני דור המבול.

כך למשל, חיי הקדושה היו בשפל מוסרי קשה. הבריאה כולה קלקלה את דרכה: בני האדם (תנחומא, פר' נח סי' י"ב), החיות והבהמות, ואפילו הצמחים (בראשית רבה כ"ח, ח'). [מלבד הדגים (שפתי חכמים, שם ו', י"ב אות י')].

בנוסף לכך, בני דור המבול היו עובדי עבודה זרה (סנהדרין נז, ע"א), וגם שופכי דמים (מדרש אגדה, פר' נ"ח, ו, י"א).  

ואם זכות ביקשתם ללמד עליהם, שמא לא מתוך כוונת זדון חטאו לאלוקים, הרי שחז"ל מעידים בפירוש: "יודעים היו שקשה הדבר לפני הקב"ה, והיו מכוונים להכעיסו!" (בראשית רבתי, פר' נח עמ' 60).

ועל אף כל זאת, שאלתנו עודנה במקומה: כיוון שאין מוכרחה האנדרלמוסיה לבוא גם בשל עוונות חמורים (ראה שפתי חכמים שם, י"ג אות כ'), מדוע נענש דור המבול שנמחה מן היקום?

הבה נלמד מדור המבול לדור המהבול שלנו.

* * *

חז"ל (בראשית רבה ל"ג, א') מספרים, שאלכסנדר מוקדון הגיע פעם אל מעבר להרי החושך, לממלכה בשם "קציא".

מלך קציא היה ידוע כאדם חכם, בשל פסיקותיו היצירתיות במשפטים שנידונו לפניו.

אלכסנדר ביקש ממלך קציא להצטרף אליו לדין, לבחון כיצד הוא שופט. מלך קציא הסכים.

השניים התיישבו על כס המשפט, ועד מהרה נכנסו אל האולם תובע ונתבע.

התובע סיפר שקנה אדמה מן הנתבע, וכשחרש אותה נתקעה לו המחרשה. הוא חפר כדי לחלצה, ואז גילה שהיא נעוצה בארגז גדול - שהיה מלא מטבעות זהב...

"פניתי לנתבע להשיב לו את הארגז", סיפר התובע, "שכן אדמה קניתי ולא ארגז עם ממון, אולם הנתבע מסרב לקבלו ממני".

מלך קציא העניק את רשות הדיבור לנתבע, וזה אישר את דברי התובע במלואם.

"אינני יודע מה הוא רוצה", התקומם הנתבע כנגדו, "אני מכרתי לו את האדמה ומה שבתוכה, ואם כן, הוא זה שזכה באוצר!".

מלך קציא התעניין בסטטוס המשפחתי של השניים, והתברר כי לשניהם יש ילדים בגילאי השידוכים. לזה בן ולזה בת.

"נפלא", אמר המלך, "אם כן, תפגישו ביניהם, ובמידה ויימצאו מתאימים - תשיאום זה לזו, ואת הממון שבארגז תתנו להם כנדוניא".

השניים קיבלו את הפסק בשמחה, הודו למלך ויצאו מחובקים בחדוות מחותנים.

אך יצאו השניים, ואלכסנדר הביע את תמיהתו על המשפט המוזר שהתנהל לעיניו זה עתה, ועל פסק המלך המוזר שבעתיים בעיניו.

"איך היו שופטים בעירכם משפט שכזה?", התעניין מלך קציא.

השיב אלכסנדר: "אני הייתי עורף לשניהם את הראש, ולוקח את ארגז הכסף לעצמי!"...

שאל מלך קציא: "הגשם יורד בעירכם?".

השיב אלסנדר: "ברור!".

"אז דע לך", אמר המלך, "שאין זה אלא בזכות החיות והבהמות שגדלות בעירכם! כי אתם, בתור בני אדם, אינכם ראויים להטבה זו...".

* * *

"עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פ"ט, ג').

הקב"ה ברא את עולמו באופן שחיותו נובעת מהתחסדות ונתינה הדדית. נטילה עירומה מנתינה מערערת את קיום העולם.

זאת ביקש מלך קציא ללמד את אלכסנדר. אם מופתע הוא כל כך מנתינה הזכה מנטילה, הרי שאין הוא ובני עירו זכאים לחסד אל במתנות הבריאה - שכל כולה נתינה ברחמים כנאמר "חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ" (תהלים ל"ג, ה') - ואם בכל זאת מעניק להם ה' גשם בחסדו, הרי שאין זה אלא בזכות החיות והבהמות, המתחסדות עם הבריאה בנתינה מעצמן.

זה היה עקב אכילס של דור המבול.

נכון, הם השחיתו את דרכם; הם חיו בפריצות מסלידה, שפכו דמים וגזלו במכובדות עם פעלולים הלכתיים (ראה בראשית רבה ל"א, ה'; כלי יקר בראשית ו', י"א), אך עדיין לא היה בזה כדי למוטט את יסודות העולם, כי אחדות ונתינה הדדית מקיימות את העולם גם נגד פשעים חמורים!

צא ולמד מדורו של אחאב, שאף על פי שהיו כולם עובדי עבודה זרה - היו יוצאים למלחמה ומנצחים! וזאת מפני האחדות ששררה ביניהם. לעומת זאת, בדורו של דוד המלך אפילו תינוקות של בין רבן דרשו את התורה בלמדנות יתירה, אולם כשהיו יוצאים למלחמה היו נופלים, וזאת חוסרהאחדות ששרר ביניהם (במדבר רבה י"ט, ב').

מזאת הסיבה נמחה דור המבול מהעולם - לעומת דור הפלגה, שאמנם נגוע היה בעוון עבודה זרה החמור, ובכל זאת נותר מהם זכר.

כה מגלים חז"ל (בראשית רבה ל"ח, ו'): "דור המבול, על ידי שהיו שטופים בגזל ... לפיכך לא נשתייר מהם פליטה, אבל אלו (דור הפלגה), על ידי שהיו אוהבים זה את זה ... לפיכך נשתיירה מהן פליטה".

נמצא, שלא עוון הגזל לכשעצמו הוא שחתם את גזר הדין של דור המבול לכליה, אלא הפירוד שבא כתוצאה ממנו.

ובדור מהבול זה, שפלגים בו ניזונים מן הפירוד כאוויר לנשימה, מן הראוי שיביטו לאחריתו של דור המבול.

אחריתו של קיטוב ופירוד לבבות.