קצת יותר, למען האחר!

בכל פעם שאני רוצה לסיים כבר עם ההכנות לשבת, אחרי שהכנתי לא מעט סירים של מאכלים שונים, אני עוברת לעוגה הבחושה. לעוגה הזו, שכדי להכין אותה אין צורך ביותר מקערה אחת גדולה, כף עץ רחבה, וחמישה מוצרים בסיסיים.

תוך חמש דקות אני יכולה להכריז ולומר, שגם עם המטלה הזו סיימתי. היא כבר בתנור, עוד מעט ריח האפיה יתפזר במטבח ובדירה, והעוגה תצא מהתנור במלוא הדרה.

במלוא הדרה? לא הייתי מתגאה בהדרה. אבל יש עוגה. וגם זה יפה. יש כאלו שקונים עוגה מוכנה.

אז עוגה נחמדה עומדת על השולחן, מה הבעיה? הכול מוכן!

לאחר שמתרגלים לחיים הקלים, כבר לא מתחשק ללכלך כלים.

עוגה בחושה הופכת לכלילת השלמות, אין ציפיות לעוגה אחרת, גם אם זה לכבוד שבת או לכבוד יום הולדת.

כשאנחנו מתרגלים לזול, אנחנו נשארים בזול. אם נתרגל ליותר, נזדקק ליותר.

על פי רוב זה לטובה. הסתפקות במועט היא תכונה מצוינת.

אבל לפעמים זה מעט מוגזם. כי מותר לנו להשקיע יותר מדי פעם, בפרט כשזה נוגע להשקעה עבור מתחזקים.

לפני שנים, כשצילמנו את סרטי הילדים שלי מסדרת "סבא הושע", הייתה אפשרות להפיקם במחיר נמוך, עם אנשי צוות שאינם מבינים מספיק, עם עורך חדש ועם צלם שאין לו תעודות. ההשקעה הייתה אמורה להיות פחותה, וזה היה לנו חשוב מאוד, אבל התוצרת הייתה צריכה להיות בהתאם.

לאחר מחשבה לא מרובה, הוחלט לצמצם בהשקעות אחרות. אבל אם עושים סרט, לעשות אותו הכי טוב שאפשר. לפני 20 שנה זה היה משמעותי הרבה יותר מהיום.

ידעתי שבסרטי אלו יצפו ילדים מתחזקים, שלא ירצו לצפות בתכנים אחרים, המצולמים ברמה גבוהה ומהודרת. ורציתי לתת להם את הטוב ביותר. זה מה שעשינו, וממש ממש לא הצטערנו, על אף שההשקעה העצומה לא הצדיקה את עצמה במהרה.

"סבא הושע" מוכר וידוע עד היום בקרב ילדים והורים לילדים שגדלו על ברכי הסרטים הללו. איש לא יודע כמה השקעה צרכו הסרטים הללו וכמה עבודה הם דרשו, כולם רק יודעים שילדיהם נהנו והתחזקו מהמוצר.

כשהסתכלתי יום אחד מבעד לחלוני, ראיתי נער לוקח את סבו על כיסא גלגלים לבית הכנסת. הוא יכול היה להסתפק בזאת, אבל בכל רגע נעצר, רכן לעבר הסב והשמיע באזניו דברי תורה.

כן, לפעמים, מחוסר זמן אפשר לערבב ולהמשיך הלאה, אבל ראו כמה ברוכה השקעה שנעשית עבור אחרים.

נכון, לעיתים אפשר לערבב, לאלתר, לזייף, אבל כדאי לזכור תמיד שכשמתרגלים לזול – אז נשארים בזול.