אצל חמותי הילדים תמיד מתנהגים אחרת

"הילדים שלי, שבדרך כלל בבית ממושמעים, מקשיבים, משתפים פעולה - דווקא אצל חמותי מתנהגים אחרת.

"כשאני מגיעה לחמותי, חשוב לי מאד שהיא תראה את החינוך שלנו, איך הילדים ממושמעים, מנומסים, עוזרים, שמחים, ואני לא יודעת למה דווקא אצלה הכל הפוך.

"כשאנחנו מגיעים לשם הם מתחילים לריב על שטויות, עונים לי, הגדול בן ה-10 לא רוצה ללכת לבית הכנסת – והוא דווקא אוהב מאד ללכת. הם לא עוזרים, "עושים טובה" שהם מרימים איזו צלחת... פשוט עושים לי בושות!

"אני במתח מטורף כל השבת (ב"ה שעברו כבר החגים והאירוחים למיניהם...), ומבטיחה לעצמי שנצמצם את השבתות שאנחנו מגיעים לשם כי אני לא יכולה לסבול את הלחץ והבושות האלה".

כך סיפרה לי שני בטלפון בהול אחרי החג.

היא ביקשה פגישה דחופה כדי לדעת מה לעשות עם הילדים שלה, ולמה ומה שונה מה שקורה אצלה בבית לעומת מה שקורה אצל חמותה.

אז קבענו להיפגש, והיא סיפרה את כל מה שסיפרתי לך כאן. אבל זה לא נגמר רק אצל חמותה.

מתברר שגם בבית של הוריה, כך היא מרגישה, היא ממש לא טבעית. היא מחכה שהשבת תיגמר כדי ללכת הביתה, היא חייבת לסמן v  כדי שלא יגידו לה "למה אתם לא רוצים לבא אלינו".

אז היא סיפרה לי מה קורה שם.

ותאמיני לי, מה זה הבנתי אותה. היא בטח חושבת שהיא היחידה שאצלה קורים הניסים האלה, אבל לא! זה קורה להרבה אימהות.

אבל, ואבל גדול, כל הבעיה הגדולה מתחילה בבית.

זהו, אחרי שסוף סוף השבת הזאת נגמרה, והם מגיעים הביתה, הילדים כאילו שוכחים את הכללים, שוכחים באיזה בית הם גדלו. הכל כאילו חוזר אחורה. מה קרה להם?

היא הייתה בטוחה שכל ההתנהגות הזו תיגמר שם, ובבית הכל ימשיך להיות רגיל, אבל היא התאכזבה ואפילו כמעט התייאשה!

אז מה באמת קרה לה, לשני?

מה גורם לילדים להתנהג לא יפה במקומות אחרים, והכי נורא - זה שגם אח"כ, בבית?

מהשיחה שלי עם שני קיבלנו הרבה תובנות שעזרו לה, וב"ה היא כבר מכירה את הדרך שצריך לעשות כדי לעזור לעצמה. עם קצת מודעות - פותרים הרבה מאד בעיות.

היא הבינה שכשהיא נמצאת אצל חמותה, היא בלחץ באופן כללי.

חשוב לה מאד מאד להראות לחמותה כמה היא אמא טובה, חשוב לה מאד להראות לחמותה שהחינוך שלה טוב ומוצלח, חשוב לה מאד שידברו עליה רק דברים טובים. חשוב לה מאד שלא יגידו עליה מילה אחת רעה (פתאום היא שמה לב שזו הרגשה שהיא מרגישה כמעט בכל מקום).

חשוב לה מאד שחמותה בטח תספר לכולם איזו כלה מדהימה היא.

ואצל ההורים שלה? סיפור אחר. רגשות קשים וממש לא נעימים, שאין צורך לפרט פה.

את חושבת שהיא ידעה את כל מה שמתחולל בלבה?

לא!

היא בכלל לא שמה לב!

אז היא זיהתה את כל הרגשות ואת כל הלחץ שהיא נמצאת בו כשהם נכנסים לבית חמותה.

ועכשיו, תגידי את, איך היא יכולה לתפקד בנחת ובטבעיות עם הילדים?

ואיך הילדים יכולים שלא להרגיש את הלחץ הזה שהיא מנסה להתעלם ממנו (כמובן, בתת המודע)?

תביני, שכשאת לא רגועה – הילדים לא רגועים.

כשאת לחוצה - הילדים לחוצים / מפוחדים.

כשאת לא טבעית, וכמו על קפיץ - הילדים כמו על מזרן קפיצים.

כמה השפעה יש לך עליהם... הם לא עשו שום דבר שונה, הם פשוט מרגישים אותך, וזו ההתנהגות שיוצאת להם.

ואז, אחרי שבת שלימה שהם כבר הבינו שאפשר לשחק עם אמא משחקים, כי לא נעים לה מסבתא (את זה הם לא יודעים... הם מרגישים משהו ולא יודעים להסביר מה - אבל אל תגלי להם כמובן) - אז הם יצאו מאיזון. הלכת כמה צעדים אחורה. אחרי כמה פעמים שהם ירגישו את התקיפות שלך והביטחון במה שאת אומרת, הם יבינו שזה רציני, והכל יבוא על מקומו בשלום.

אבל אם גם אותך מטרידה השאלה מה קורה לילדים שם? מה הופך אותם?

תבדקי קודם כל את עצמך, תראי מה קורה לך, מה את מרגישה? תכילי, תחבקי, תרגיעי קודם את עצמך, ואח"כ מולם, הכל כבר יהיה אחרת.

אז באירוח הבא שלך איפשהו, תעשי לעצמך הכנה נפשית מראש, תסכימי לוותר על "הכבוד" שאולי תקבלי מחמותך, ותאמיני לי - היא תאהב אותך יותר טבעית ומשוחררת, היא תראה באמת מי את ואיזו אמא נפלאה את.

בהצלחה!

יוכי דנחי הוא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il