תקועים על שידוך מפעם ולא מצליחים לשחרר. מה עושים?

הדרך אל החופה לא תמיד קלה. לחלקנו היא רצופה מכשולים ומשברים, תקוות וציפיות למול אכזבות ומשברים. מובן שיש רבים שברוך השם המסלול שלהם הוא קל וקצר, בלי יותר מדי קשיים בדרך. אבל חלקנו נמצאים כרגע בשיא המסלול ושואלים את עצמם "מתי יופיע כבר קו הסיום?!".

אחד הקשיים הנפוצים במסע השידוכים הוא "היתקעות" על דייט מפעם שהלב מסרב לשחרר. המחשבות והרגשות לא מרפות. הן אומרות: "אם זה היה קורה, הייתי הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות", "הוא/היא היו מושלמים. איפה אני אמצא עוד אחד כזה?!", "אולי הוא/היא יתחרטו וירצו שננסה שוב..?", "אני לעולם לא אמצא מישהו/מישהי שארגיש כלפיהם ככה".

זה כואב, וזה בסדר ונורמלי להרגיש את הכאב. הנפש דורשת זמן כדי להחלים לפני שהיא עוברת הלאה, וצריך לתת מקום לזה. אבל כשזמן ההחלמה מתארך הרבה מעבר לרצוי כאן כבר מתחילה הבעיה.

התגובה הנפוצה של אנשים מסביב היא "צריך להמשיך הלאה" – היא מסר רציונלי ונכון, אבל לא באמת עוזר או מועיל. זה כמו להגיד לבן אדם שנמצא בדיכאון "תהיה שמח". אה באמת? גאון שאתה... איך לא חשבתי על זה לפני כן?

אז בואו ננסה לחדור קצת יותר לעומק, ואולי האחיזה באותה דמות טיפה תצליח להשתחרר. קודם כל, בשלב של שידוכים הרגש המורגש מתדמה לאהבה, אבל זו לא באמת אהבה. כשאוהבים מישהו באמת, מוכנים לעשות הכול בשבילו. רוצים להטיב לו ולהיות שם בשבילו, אפילו כשזה הרבה על חשבוננו. אז לפני שאתם אומרים לעצמכם שככה בדיוק אתם מרגישים, בואו נדמיין תרחיש שבה אותה דמות הייתה אומרת לכם שהיא עדיין חושבת שאתם לא מתאימים זה לזו, אבל היא יוצרת קשר כי היא צריכה תרומת כליה ואתם יכולים להיות אופציה מתאימה. חשבו עם עצמכם, האם הייתם מוכנים לשכב על שולחן הניתוחים?
סביר להניח שרובכם הייתם משיבים לעצמכם: "עם כל הכבוד למעלות שיש באותו אדם, ועם כל הכבוד לרגש שיש לי כלפיו, בואו לא נגזים... עדיין לא מדובר פה באבא/אמא של הילדים שלי. אממ... אתפלל עליו לרפואה שלמה. כל טוב ולהתראות".

אם נדמיין אפילו תרחיש קצת פחות דרמטי שבו אותה דמות אומרת לכם שהיא עדיין חושבת שאתם לא מתאימים זה לזו, אבל היא יוצרת קשר כי היא צריכה 20,000 ₪ למטרה חשובה, והיא תשמח אם תוכלו לעזור לה בזה. האם גם בכזה תרחיש דמיוני הייתם ממהרים להגיע לבנק? אני מנחשת שלא.

חשוב שתדעו להגדיר לעצמכם באופן מדויק ולא מופרז את מה שאתם מרגישים, כי המודעות הזאת תקל עליכם בשחרור האחיזה. לא מדובר ברגש אהבה אמיתי כמו שיש בין בני זוג נשוי או בין הורה לילד, אותו רגש שיגרום לנו לוותר על צרכים אישיים למען טובת האחר, אותו רגש שיגרום לנו לתרום להם כליה כדי להציל את חייהם מבלי לחשוב בכלל פעמיים.

לרוב מדובר בדמיון שמרגיש מאוד אמיתי. חלקנו אפילו לא הספקנו להכיר באמת לעומק ולאורך זמן את הצד השני, ועדיין אנחנו "נתפסים" עליו. וזה בגלל שהדמיון שלנו השלים את החסר ויצר איזושהי אידיליה דמיונית סביב אותה דמות. הדמיון שלנו מצייר אותו/אותה כנסיכים מושלמים מארץ האגדות, ואותנו כמאושרים עלי אדמות אם רק היינו זוכים להינשא להם. חשוב לעשות את ההבדל בין דמיון לבין מציאות. סביר להניח שאתם לא מכירים באמת את הבן אדם השני, כולל את כל החסרונות והמגרעות שלו. יכול להיות מאוד שאם הייתם מתחתנים, הייתם מגלים שרע לכם מאוד איתו.
המצב הרגשי הנוכחי הוא למעשה היקשרות לרעיון של נישואים מאושרים וטובים, ולא היקשרות אמיתית לאותו אדם. אותו אדם בעיני נפשכם מייצג את הרעיון של נישואים מאושרים וטובים.אותו אדם מייצג בעיני נפשכם את הרעיון של קשר זוגי, והאחיזה בו היא למעשה ברובד הפנימי אחיזה ברעיון האהבה.

אני יודעת שזוהי תפיסה חדשה שייתכן שלא חשבתם עליה כלל. נסו לבחון את עצמכם, נסו לעכל את הרעיון הזה. הכרה ופיתוח מודעות למציאות האמיתית של הנפש תתיר את הסבך הלא רצוי הקיים בה.

(צילום: shutterstock)

משהו טוב יותר מחכה לכם

אני יודעת שזה נשמע נורא קלישאה לומר "משהו טוב יותר מחכה לך", אבל אני באמת ובתמים מאמינה שיש דברים נסתרים מאיתנו ורק ה' יודע מה הטוב ביותר עבורנו. הנה סיפור קטן שימחיש לכם את זה: נופר (שם בדוי) מספרת: "בתקופת השידוכים נפגשתי עם בחור מסוים, והיה נראה שזה מתקדם לכיוון חיובי. הוא היה נראה בדיוק הטיפוס שחיפשתי מכל הבחינות. בשלב מסוים הוא הודיע לשדכנית שהוא לא מעוניין להמשיך. הייתי שבורה וממש מופתעת. בכלל לא ציפיתי לזה.
עברה תקופה ארוכה ועדיין הלב לא שיחרר. כל הזמן קיוויתי שאולי זה יחזור, אבל זו הייתה תקוות שווא. בסופו של דבר אזרתי אומץ וביקשתי מהשדכנית שתברר לי אם הוא יהיה מוכן לנסות בשנית.
היא הכירה את הבחור וענתה לי 'זה לא שלך. הבחור כבר נשוי'. היא ידעה שקשה לי להרפות, ולכן הוסיפה ואמרה: 'אסור לי להרחיב ולהגיד יותר מדי, אבל רק בגלל שקשה לך אספר לך שדברים התגלו לאחר החתונה, ואת צריכה להגיד תודה שלא התחתנת איתו'".

אנחנו לא באמת יודעים הכול על הצד השני, וכמה שזה נראה לנו שהשני הוא כליל השלמות, מאוד ייתכן שזה רחוק מן האמת הרבה יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו.

לפתוח את הדלת לזיווג האמיתי שלכם

כשאתם נעולים על בן אדם מסוים, אתם לא מאפשרים לזיווג האמיתי המיועד לכם להיכנס אל תוך חייכם. גם אם אתם מכריחים את עצמכם לצאת לשידוכים כי אתם יודעים שזה הדבר הנכון לעשות אבל מבחינה רגשית ורעיונית אתם לא נפתחים לאופציות חדשות, אז אתם לא באמת פותחים את הדלת לשלב הבא בחייכם. בגמרא מופיעה אחת מדרכי הנהגת שמים איתנו – "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מסכת מכות, דף י, עמ' ב). משמים מסייעים לאדם להגיע לרצון האמיתי והפנימי שלו, בין אם זה לטובתו או אפילו לרעתו, בין אם זה לדבר מצווה ובין אם זה לדבר עבירה.

לכן גם אם אתם בצורה מאולצת ממשיכים להיפגש עם אחרים במטרה למצוא את זיווגכם אבל אתם לא באמת שם, זה אומר שהרצון האמיתי שלכם מורה לכיוון ההפוך – אל העבר ולא אל העתיד, אל ההוא/ההיא מפעם ולא אל עבר הזיווג משמים. וכשזה המצב, הזיווג האמיתי לא יגיע. הדלת נעולה בפניו.

רק כאשר תרפו מן העבר ותהיו נכונים ומוכנים לפגוש את האחד/האחת, אז השביל אל החופה יתחיל להיסלל משמים.

אפשרו לקב"ה לשלוח לכם את הזיווג שלכם. תאמינו שהקב"ה ישלח לכם את הזיווג שלכם. ובנימה זו, מקדישה לכם את השיר הבא:

את הסיפור הזה אתם חיים לקרוא – אנשים מספרים על עצמם: חתונה של אמונה