חוה שמילוביץ: ממה אני הכי פוחדת?

הפרשה הנפלאה שאני הכי אוהבת ומחוברת אליה, לך לך, מביאה את אחד היסודות הכי משמעותיים בכל גישת הטיפול שפיתחתי, SOUL THERAPY.

ראשית אני רוצה לשתף אותך: ממה אני הכי פוחדת?

פחד הוא רגש שבד"כ נחשב ונחווה כרגש שלילי. אבל הפעם אני מזמינה אותך לראותו בחלקו החיובי.

דווקא רגש הפחד, בשונה מרגשות אחרים, בשורשו אינו רע כלל (לעומת כעס, שכל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו, או העצבות, שכתוב עליה שהיא סטרא אחרא ממש).

הפחד במקורו השורשי הוא אנרגית דחף שבאה לעזרו לנו לשמור על חיינו (פחד-דחף, אותן אותיות).

באופן הפשוט, כאשר אדם מפחד ממשהו – הוא נזהר יותר להגן על אותו ערך שקשור לפחד. לדוגמה, אם אדם מפחד מתאונות דרכים, הוא יהיה נהג זהיר יותר, או הולך רגל ששומר על כללי הבטיחות. אם אישה מפחדת להשמין – היא תשמור על עצמה לא לאכול יותר קלוריות ממה שהגוף שלה צורך, תקפיד על התעמלות וכו'.

לסיכום, הפחד מוליד אנרגיה של שמירה והגנה על החיים שלנו, ומעורר אותנו להיות ערניים יותר לגבי ההתנהלות שלנו בעולם הזה.

המשמעות של להיות אדם חי - זה אומר אדם שהוא נע, נמצא בתנועה תמידית, היפך הדומם. כשאדם מת - אז פוסקת התנועה.

זה סוד המילים לך לך, הציווי הראשון שנאמר בנבואה הראשונה ליהודי הראשון. לא לחינם הציווי הוא להיות בתנועה תמידית נפשית ורוחנית שאינה פוסקת לעולם!

לפני כחודש, בעשרת ימי תשובה, התפללנו וביקשנו מהבורא: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים", וציינתי שאנו צריכות להפנות את הבקשה הזו גם לעצמנו. שאנו בעצמנו נזכור את עצמנו לחיים, ובמילים אחרות: שנבחר להיות חיות! לבחור להיות אדם חי! זאת אומרת לבחור להיות בדרגה הזו של חיים=תנועה, ולבחור בחיים ולא במוות, בתנועה ולא בתקיעות.

השורש של מידת הפחד, עפ"י ספרי הקודש, הוא חיובי, ונקרא "יראת ה' לחיים".

מהי יראה זו?

היראה מהניתוק שלנו מהבורא אמורה להוליד חיים, זאת אומרת לשמור על חיי הנשמה שלנו, כשם שהסברתי שהפחד הרגיל בא להגן על החיים הפיסיים שלנו.

זאת אומרת, היראה הרוחנית שלנו, אמורה להוליד תנועה (התקרבות) כלפי הבורא.

 ומהי בעצם הגדרתה של התורה לחיים?

"ואתם הדבקים בהוי"ה אלוקיכם חיים כולכם היום". רק הדבקות בהשם היא נקראת חיים. חיים של נשמה.

כי מובן שהגוף יכול להיות חי, אך הנשמה שבו קבורה עמוק בפנים - לא חיה.

רשעים בחייהם נקראים מתים, וצדיקים גם במותם נקראים חיים.

הגדרת החיים עפ"י התורה היא לא קיום הגוף, כי אם קיום הנשמה.

החיים שהבורא מתכוון להעניק לנו אלו חיים של דבקות בו. העונג הכי גדול, והחיים הכי מלאים, והריפוי הכי מעמיק, נובעים מהדבקות בבורא.

אם כך, הפחד החיובי הכי גדול של הנשמה הוא להיות רחוקה ממקור החיים, כי אז היא בעצם בבחינה של מוות.

וכאן אני מחברת אתכן לשיתוף האישי שלי, שמחזיק אותי יותר מ-22 שנים של חיים רוחניים עשירים ומלאי תוכן ומלאים התפתחות מתמדת.

אני לגמרי מחוברת לפחד מחוסר שינוי, מחוסר תנועה, מעצירה ואי התפתחות בקשר שלי עם הבורא ובעבודת המידות ותיקון הנפש. הפחד הזה הוא כ"כ חיובי, כי הוא מעורר אותי להתאמץ מידי יום כדי להידבק מחדש בבורא.

כידוע עוברים ניסיונות על כל אחת מאתנו, על כל אישה, כן, כולל גם אותי. כולם עברו ועוברים ניסיונות ואתגרים לא קלים בכלל, ויחד עם זאת, עם כל הסערות מבחוץ, כפי שלימדתי בפרשת נוח, עלי לשמור על הלב שלי חי, קרוב ודבוק לבורא, ולכן עלי לבנות לעצמי תיבת נוח פרטית.

אני יודעת שאם לא אפנה לעצמי זמן לתיבת נוח - אז בעצם לא אחיה.

הפרשיות בראשית-נח-לך לך הן חטיבה אחת של הדרכה עמוקה לתחילת השנה, כיצד להשאיר את הנשמה בחיים.

בראשית - "ויהי אור", למדנו שהוא אור האמונה, ואי אפשר לחיות בלי אור האמונה, "כי מי שחי ללא אמונה חייו אינם חיים" (רבי נחמן).

מפרשת נח אנו לומדות לקחת לנו פסק זמן לעבודת החיבור עם הבורא, אפילו אם יש לי אינסוף משימות ואינסוף של עומסים. ובזכות הפחד הזה שיש בי, למרות כל העומס האדיר שיש בחיי ואינסוף השליחויות המגוונות, אני בוחרת לבנות לעצמי ובתוכי תיבת נח. ומה בעצם אני עושה בתוך תיבת נח הזו, חוץ מלברוח מהמבול החיצוני ולנוח בנוכחות הבורא? בעצם זו העבודה של "לך לך".

כל עבודת תיקון הנפש ושינוי הנפש בעומק, נעשית בתוך תיבת נח. בלי תיבת נוח - אין גם לך לך! אין שינוי!

אילולא הייתי מפנה לעצמי כל יום זמן איכות לנשמה, ודאי שהנשמה שלי לא הייתה מתפתחת ולא הייתה בחיים.

אני דואגת לחבר בכל יום את הלב שלי חזק חזק לנוכחות הבורא, אחרת הלב שלי לא היה חי עם הבורא. וזה התנאי החשוב לכל השינויים וההתפתחויות בחיי.

וכפי ששיתפתי במאמר על פרשת נח, כל תהליכי הריפוי שפיתחתי נוצרו בתוך תיבת נח הזו. בחרתי מתוך הקשבה לעצמי, מתוך הבנה של עצמי, לחוות ולנתב ולעבד את כל הרגשות השליליים והכאבים לקשר עמוק עמוק ואינטימי עם הבורא, עד שאפשר להרגיש אותו ממש כאבא רוחני וכידיד נפש.

זו אומנות החיים שכל אחת יכולה לרכוש, כי כל השינויים בנפש, כל התיקונים של הנפש יכולים לקרות במקום הזה.

ובגלל שאני מעשית מאוד ואיני רוצה להשאיר אותך עם השלב הרעיוני, בואי נתקדם יחד.

ולשלב המעשי - מה מונע מזה להתרחש אצל כל אישה?

תוכלי לשאול את עצמך, מה מונע ממך להשקיע בנשמתך?

בזמן האחרון ואף בשנים האחרונות, זה רק הולך ומתגבר, אני שומעת מהרבה נשים את התסכול, שאין להן זמן, שהן עמוסות מאוד, שפשוט אין זמן לעשות משהו לנשמה. בית, זוגיות, ילדים, עבודה, פרנסה ועוד... ו"אין זמן" לפנות להגיע ללמוד ולתרגל חומרים שיכולים ממש לשפר את איכות החיים, ולשנות אותם מהקצה אל הקצה.

כאן אני רוצה רגע לעצור ביחד איתך ולהתבונן, ולהגביר את ה"יראת השם לחיים".

אני רוצה שתחשבי ממקום של חשבון נפש עמוק. אם לא תיצרי זמן בתוך כל העומס, שבו תוכלי להתחבר לעצמך, להקשיב לעצמך ולהיות נוכחת עבור עצמך, ללמוד את עצמך לחוות ולנתב ולעבד רגשות, לחבר את הלב שלך לבורא ולהפנים את אהבת הבורא ללבך.

כיצד בעצם תוכלי להרגיש כל זאת בחייך הפרטיים? כיצד המבול לא יגרום לך בלבול? כיצד הניסיונות לא ירחיקו אותך? כיצד הלב לא יאטם וייסגר?

ודאי שהניסיונות ירחיקו ובוודאי שתתרחקי מעצמך ומבוראך, אם לא תפני זמן איכות לקשר שלך עם נשמתך ואיתו!

אז כיצד כל העסק הזה ישתפר?

זה חשבון נפש פשוט שכל נשמה אמורה לחשוב לפני ראש השנה ובכלל. והחשיבה הזו, והפחד מהניתוק, אמורים להניע אותך להחלטה ברורה - שאפילו ש"אין לך זמן באמת", ושאת שיא העמוסה בחייך, מה שווים חיים ללא חיים? חיים ללא קרבת השם, חיים שבהם את לא נוכחת באמת?

חשוב לפנות לעצמך זמן בתוך כל הלו"ז הצפוף. והדבר הכי מדהים זה שאנחנו אף פעם לא מתחרטות על זה שלקחנו לעצמנו זמן, שנשמנו טוב יותר, שעשינו הליכה או שרקדנו או שהתפללנו באמת. שהתחברנו, שעשינו משהו טוב למען עצמנו.

בחיבור לפרשת לך לך, המסר של הפרשה לכולנו: לכי לך מהעומס אל השקט, לכי לך מחוסר האונים להישענות מוחלטת על הבורא, לכי לך מפחד לביטחון עמוק, לכי לך מתקיעות לצמיחה והתפתחות, לכי לך מהלבד לביחד, לכי לך מתסכול ואכזבה להכנעה מתוך שמחה, לכי לך משינה של הנשמה לערנות גדולה, לכי לך מחולשה לחוזק, ועוד ועוד...

ותוסיפי לך את הלכי לך הפרטי שלך.

הקריאה – הציווי הראשון של הבורא ליהודי הראשון, זה הציווי על התנועה. השם קורא אליך - יקרה! נשמה אהובה! אל תסכימי להישאר תקועה! אל תסכימי להישאר בהרגשה נוראה! אל תסכימי להישאר בחוסר אונים, בחדלון! אל תסכימי לחושך! אל תסכימי לסבל מתמשך!

אל תסכימי עם הריחוק מהבורא.

בחרי ללכת לך. בחרי בחיים! בחרי בתנועה ובשינוי! ותבני לעצמך "חדר כושר לנשמה" (ממש כך אני קוראת לזה), שאליו תוכלי להיכנס כל יום, לאמן את שרירי התודעה, הלב, ולתקן את מידותיך.

תזכרי את המסר שלי עבורך, כי השינוי הוא אפשרי עבורך. ואני יודעת זאת מניסיון רב, שזכיתי ללוות נשים רבות שלמדו אצלי, במצבים קשים מאוד, וזכיתי לראותן נגאלות מהתקיעות והסבל, מהאכזבה והמרירות.

אז תפני לעצמך זמן להשקיע בנשמה, ואם תרצי עזרה בכך, את מוזמנת לכתוב לי.

לתגובות havaor20@gmail.com