מה הורישה רחל אמנו לאימהות - בכל הדורות?

אומר הזוהר הקדוש, כשהעולם צריך רחמים: רחל אימנו פועלת יותר מכולם! (פר' ויחי).

מובא בתיקוני הזוהר, שהשכינה הקדושה שורה בקברה של רחל אמנו (הגר"א על תיקוני הזוהר).

אומר הרה"ק פנחס מקוריץ: "לו הייתי בא"י הייתי מבלה בלילות אצל אמא רחל, כי מתחת הסינור של האמא – תמיד כדאי להתחבאות".

רחל אימנו, היא האמא שמלמדת איך להגן ולהחביא את הילדים, מתחת לסינר האימהי, האוהב המחמם כל ילד, בכל - מצב ועת.

גם כאשר הילד 'התלכלך' – אמא מוכנה להגן עליו, לא אכפת עד כמה, תמיד היא תקבל אותו באהבה - תנקה ותבריק אותו.

אש המסירות והאהבה בליבה של אמא – לא תכבה לעולם!

כי, אמא - תמיד נשארת – אמא!

רחל אימנו, עדיין מחכה לבניה על - אם הדרך, ומעלה את תפילותיהם עד כיסא הכבוד.

ועודנה היא עומדת ומתחננת לפני אבינו שבשמים - לא מרפה ולא מתייאשת, רק את דמעתה שופכת.

רק רחל אמנו קיבלה הבטחה מיוחדת:

"מנעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם".

ושבו בנים לגבולם – ומהר!

רחל אימנו, דמות וסמל לדורות - לכל האימהות.

להמשיך לחכות, להמתין לבנים (ולבנות), לרגע לא להתייאש מהילד שקצת 'החליק' במדרון...

היא נטעה באימהות - כוחות עצומים!

כח השתיקה, הוויתור וההבלגה – כח האימהוּת!

העולם נוהג לומר: 'אמא היא העו"ד הכי טוב של הילד'.

כמה אמיתי - ככה נכון! אין אמא שתתכחש לזאת!

אמא יקרה,

"יש לך הבטחה אלוקית, כל בן ובת שיצא לגלות – עוד ישוב!"

הבן אבד ילד - בגלות הדעת, הוא לא אבד! רק דעתו אבדה!

היום גלות הדעת נעלמת ומתגלה: במעשים, בדיבור ובלבוש.

הגלות - מתחדשת בכל רגע ויום, עם רעיונות קצת מדומיינים, ושלא נגמרים...

מ'בית היוצר' של גלות מצרים, שגם עליה אמר ר' חיים שמואלביץ:

"אמא רחל, תמשיכי לבכות! לרגע אל תפסיקי,

תבכי עוד ועוד, כי הגיע הזמן שישובו - בנים לגבולם!"

הבנים מתחננים: אמא - תבכי!

הבן האבוד, לא אוהב את הגלות שהוא חי בה, הוא - לא רוצה אותה!

הוא לא באמת שמח שם, ואין שום הגיון שירצה להמשיך לחיות בגלות, ועוד מרצון, אבל:

איך יוצאים משם?

ואמאל'ה בשקט... זועקת ומתפללת, וגואלת את בנה משם...

כשאמא בוכה, הבן מרגיש ומחיש, הוא רואה ויודע שאמא - לא התייאשה!

והוא מקבל כח - לא להתייאש מעצמו!

ולכן, אמא יקרה, הוא בסוף ישוב, יש לך הבטחה אלוקית! ושובו!

ויש בנים אובדים שלא יודע שאמא לא התייאש, אבל, חייב לומר להם:

לאמא ה'אין' יאוש טבוע בדם, ולכן, לעולם היא לא התייאשה – ממך!

היא יודעת, שהבן ישוב מהמסע ברחוב הסואן והמבלבל, מהגלות:

שאליה יצא - שלא מרצונו!

אמא יקרה, תני לבנך להרגיש, עד כמה הוא – אהוב ורצוי.

ותראי לבן הנוסף את הדרך - שלא החליק, תספרי לו, כמה את מבינה את הניסיונות הקשים, שבפניהם הוא עומד, תחדירי בו כוחות – ולא יטה דרכו.

בן יקר, אמא מחכה לך – בטוח בוודאות!

אמא מחכה - בהסתרה, בבכי ובדומיה, ואתה – מתי תשוב?

אמא מחכה על אם הדרך

רחל אימנו קבורה על אם הדרך,

כי אם – הדרך, ואם – הבנים, זו אותה - אם, אלו אותם אותיות.

אמא מחכה על אם הדרך – בשביל חצץ ועפר, בדרך לזאפה, או לכל מקום שלא יהיה...

בשמש - שקופחת בעוצמה, בחום ובקור, בגשם וברוח.

היא מחכה לבן, לאסוף אותו, מכל מקום שרק יהיה, שלא ימשיך לטעות, ורוצה היא לאסוף את בנה, לפני שאחרים ימשיכו אותו במתק לשונם.

אמא מחכה לבן האובד - בזרועות פתוחות, שום דבר לא מרתיע אותה, רק - שישוב ותאספנו.

היא מחכה לו בכל רגע ורגע - 24 שעות ביממה, באמצע הלילה ולפנות בוקר.

ואף על פי שהתמהמה - היא מחכה, והיא תמשיך לחכות – עד שיחזור.

למה אמא מחכה דווקא - באמצע הדרך?

הבן האובד, יראה פרשת דרכים, אבל – גם יראה אותה!

והוא ידע – לאיזה כיון להתקדם...

והיא, במבט מרחם וחומל, תפגוש את מבטו, וישוב יחד עימה...

הביתה – לשוב 'אבא'.

אמא מחכה על אם הדרך, כדי שהבן האובד:

יאסוף עימו עוד בנים אובדים:

"כולם נקבצו ובאו לך" – אמא תראה לכולם את הדרך בחזרה.

כל 'אמא' יש - הבטחה ניצחית!

שורש הקיווי והתחילה, שורש הגאולה, הוא - התפילה!

ה'אל ייאוש' - האין סופי שכמעט חדל להרגיש ולחשוב, הוא שמצמיח את התקווה החדשה.

אמא יקרה,

שאי מבט למרומים לאבא שבשמים, הוא מחכה לך - רק תתחנני ותבקשי...

אמא יקרה,

הרשי לעצמך לבכות, וגם - לנשום עמוק בלי להרפות!

תזכי, שמתוך החושך והאפילה תמיד תבוא – הגאולה!

כי, תכלית הגלות והצרות - היא הגאולה.

רחל אימנו - לעולם לא ספקה מלהתפלל, בדמעות ובתחינה.

וגם את!

אמא יקרה,

תנסי ותראי "הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדך".

עוד מעט הבן ישוב - קרוב היום! קרוב ממש!

תתפללי, תתחנני, תבכי, הקב"ה הבטיח – והוא מקיים!

"קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך - וקווה אל ה'" ושובו בנים לגבולם, אמן.