לא היום, נעשה את זה מחר

אני ברוך השם אישה עסוקה עם חיים מלאים, אבל מרוב עיסוקים אני מוצאת את עצמי לא עושה כלום. בכל בוקר מנסה לתכנן את היום, עורכת רשימת מטלות, ולבסוף מוצאת עצמי בסוף היום עם אותה רשימה, כשבמקרה הטוב ביצעתי 1-2 מטלות, ואת כל השאר שכנעתי את עצמי בטענות שונות לדחות ליום אחר. זה גורם לי להרגיש לא יעילה. למה זה ככה? איך אני יכולה לפתור את זה ולחזור לחיים תקינים?

נשמע שאת מתמודדת עם דחיינות. מהי דחיינות?

דחייה או הימנעות מפעולה מסוימת שאת רוצה לבצע, ובמקומה עושה פעולה לא חשובה, או חשובה פחות, או לחילופין, לא מבצעת שום פעולה. אם לא תציבי לעצמך מטרות וסדרי עדיפויות, תמצאי את עצמך ברוב המקרים מבזבזת את זמנך.

לכן, העצה הראשונה שלי היא לעשות. העשייה תגרום לך להוציא את הפוטנציאל שלך, גם אם לא באופן מיידי. גם אם נראה לך שמה שאת עושה הוא חסר ערך, עדיף שתעשי משהו, ולא תסתכלי בסוף היום ותראי שפשוט לא עשית כלום, סתם החמצת יום נוסף. כמו כן, בעצם העשייה את "מחנכת" את עצמך להיות עסוקה, כי בכל מקרה חוסר עשיה גורם ליותר נזק, ואם תורגלי לא לעשות, כך תמשיכי גם בסיטואציות חשובות.

בשלב השני, תלמדי כיצד לומר "לא" למשימות לא חשובות, ולבנות לעצמך סדרי עדיפויות, כך שתתמקדי במשימות שמקרבות אותך למטרות שהצבת לעצמך.

אז איך תתחילי תהליך כשאת טיפוס דחיין? הרי הדחיינות עלולה לגרום לך לא להתחיל אפילו את המשימה הראשונה, בתירוצים טובים כמו "היום כבר מאוחר, מחר אתחיל מוקדם בבוקר בע"ה", וכולי. פשוט אל תשאלי את עצמך אם את רוצה / יכולה לעשות עכשיו, אלא תעשי!

כמובן, רצוי לעבור תהליך קוגניטיבי, כגון CBT, ולקבל עזרה והכוונה, ולזכור ששינוי לא קורה ברגע.

(ענת דורון, פסיכותרפיסטית CBT ,ACT, ומטפלת רגשית במחלקת "נפשי בשאלתי")

* * *

אני בת 16, ומרגישה כל הזמן שאני לא כמו כל החברות שלי. הן שוות יותר ממני. אני לא נראית כמוהן, לא מצליחה בלימודים כמוהן, ואפילו הבתים שלהן הרבה יותר יוקרתיים משלנו. זה מתסכל אותי נורא, ואין לי מוטיבציה להצליח או להתקדם. מה עלי לעשות?

ראשית חשוב להבין כי האופן שבו אנו חווים את הסביבה החיצונית, מושפע הרבה מהאופן שבו אנו חווים את עצמנו.

השיח הפנימי ביני לבין עצמי משפיע על האופן שבו אני רואה את עצמי בסביבה ומתקשר עמה.

אם תוכנו של שיח פנימי זה נסוב בעיקר על המשפט: "אני לא כמו כולם", או "אני לא שווה" - הרי שהדרך מכאן להשוואה ביני לבין האחר קצרה, ובהשוואה הזו אצא כאשר ידי תמיד על התחתונה.

אדם משווה עצמו אל אחרים כאשר הוא לא מצליח לחוש בנבדלות ובייחודיות שבו. כאשר התפיסה הפנימית שלו את עצמו היא שלילית, או אז הופכת החברה בעיניו למוצלחת ולשווה יותר, ומני אז הוא עוסק בהנצחת הפער בינו לבינם.

התובנה שעליך לרכוש היא כי את ייחודית מעצם מהותך. תובנה זו תעלה את ערכך בעיני עצמך, ואז תחדלי מלהשוות בינך לבין חברותיך, משום שאת זו את, על כל המשתמע מכך, וכל השאר - זה הן.

מי ששווה בעיני עצמו אינו עוסק כלל בהשוואתו לאחרים.

לכל אחד השביל ומסלול ההליכה אשר יועד לו, בד בבד עם הכלים אשר צויד בהם להצלחת מסעו.

צעידה או פזילה לשביל האחר, כמו גם רצון לרכוש את הכלים שיש לו, מעידים על כך שטרם ביססתי את תחושת השווי בעיני עצמי.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)