האם מותר לענות לנהג בשבת? אחרי מה מברכים "הגומל"? ומה המקור למניין?

1. אני בת 16, ורציתי לשאול על מקרה שקרה לי בדיני אדם וחברו. לפני כמה חודשים היה לי מקרה עם חברה, שהיא פגעה בי מאוד ברבים ואמרה עלי דברים שכאבו לי מאוד. ישר אחר כך בכיתי והתפללתי באמת מעומק הלב שהיא לא תוכל לדבר אלי ככה, שמשהו יעצור את הדיבור הזה.
באותו היום בדיוק היא עברה תאונת דרכים ופצעה את כל הלסת, כך שבקושי יכלה לדבר תקופה ארוכה. צירוף המקרים גרם לי לתהות אם אני צריכה לבקש ממנה סליחה על התפילה שלי.

אין לדעת בוודאות אם התפילה שלך היא שגרמה לחברתך להיפצע, אך היות שייתכן מאוד שיש קשר בין הדברים, ראוי ונכון שתבקשי ממנה מחילה, לצאת מכל חשש.

מקורות: יעויין בקהלות יעקב על בבא קמא (סימן מה).

* * *

2. עד כמה שאני יודעת, הגמרא נכתבה על חמישה חומשי תורה. זאת אומרת שלכל מה שכתוב בגמרא יש מקור בתורה הקדושה. דיברתי אתמול עם אישה חילונית והבאתי את מה שכתבתי בכותרת של השאלה, "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו". הסברתי לה שהפירוש הוא שאם אדם רוצה פרנסה ושפע, עליו לכבד את אשתו כי זה המתכון. היא שאלה אותי מה המקור לזה, ועל מה חכמינו הקדושים התבססו כשהם כתבו את זה. לא הייתה לי תשובה, והבטחתי לה שאברר. אשמח מאוד אם תחכימו אותי.

המקור הוא במסכת בבא מציעא (דף נט סוף עמוד א'): אמר רבי חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, ולמד כן ממה שנאמר בתורה (בראשית י"ב, ט"ז) "ולאברם היטיב בעבורה" (והמשך הפסוק שם הוא "ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים"), וזהו שאמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו (כבדו נשותיכם. רש"י) כי היכי דתתעתרו (כדי שתתעשרו).

המהרש"א שם הסביר את הלימוד הנ"ל, שהרי לכאורה היה לפסוק לומר ולאברם היטיב פרעה בעבורה, וכמו שפירש רש"י על התורה שם, ולאברהם היטיב - פרעה בעבורה, וכיוון שהפסוק החסיר שמו למדו מזה חז"ל "היטיב" - מי שבידו הטובה והברכה שהוא ה' יתברך היטיב לו בעבורה - דהיינו בעבור אשתו שרה.

והתורה תמימה (בראשית שם) הסביר את הלימוד, שאף על פי שהלשון "היטיב" הולכת על פרעה, אך הן כל הטובות מהקב"ה מתגלגלות ובאות באמצעות אנשים.

* * *

3. האם מותר להרים ולקחת שטר של כסף שנראה בשבת?

אסור להרים את הכסף בידיים משום מוקצה, אך אפשר לטלטל אותו עם הרגל למקום צדדי ולקחת לאחר השבת, ובתנאי שיש שם עירוב.

מקורות: יעוין שלחן ערוך (סימן רס"ו סעיף י"ג) משנה ברורה וביאור הלכה שם ד"ה פן.

4. אנחנו בשנת אבל, וכידוע יש עניין ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר. האם גם תהילים זה עניין? ובכלל, האם לנשים יש גם עניין בזה? כוונתי שהן יגידו את התהילים?

גם קריאת תהילים מועילה לעילוי נשמת הנפטר, וגם נשים יכולות לקרוא לעילוי הנשמה.

* * *

5. אם מישהו נוסע ברכב בשבת, עוצר ושואל אותי איפה רחוב כך וכך, מה עלי לענות? אם אני יענה לו זה יהיה חילול שבת אבל מצד שני אם אני לא אענה לא הוא עלול לחפש וייקח לו יותר זמן, וזה יהיה יותר חילול שבת.

הדרך המובחרת היא, לענות לנהג, שאסור לחלל שבת ואסור לו לנסוע, אלא שמכיוון שאת רוצה למעט ממנו חילול שבת שלא יסתובב הרבה וישאל עוד אנשים איך להגיע לאותו רחוב, לכן את מראה לו איך להגיע, ובזה גרמת לו למעט בחילול שבת, וגם יצאת ידי חובת מחאה (תשובת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, הובא בספר מאור השבת חלק א' עמוד תצ"א).

אם קשה לך לענות בסגנון זה, תאמרי  לו, שאת לא יודעת איך מגיעים (כי מותר לשקר מפני דרכי שלום כמבואר במסכת יבמות דף סה עמוד ב', ובשלחן ערוך חושן משפט סימן רס"ב סעיף כ"א).

ואם הנהג נוסע לצורך פיקוח נפש או אפילו ספק פיקוח נפש, ודאי שאת חייבת לענות לו איך מגיעים לאותו רחוב (פשוט. וכ"כ בשמירת שבת כהלכתה חלק א' פרק כ"ט סעיף ע').

* * *

6. ראיתי פה באתר שלא מתפללים על 2 דברים. האם באמת אסור להתפלל על כמה צרות שיש לי וכדו'? הרי לא שמעתי מעולם שאסור למשל בהתבודדות להתפלל על כמה נושאים... או שלא הבנתי נכון את ההקשר של השאלה והתשובה? ואם יש איזה מקרה שאסור להתפלל על 2 דברים, אפשר להקל בסיבות שונות? כמו שמתפללים על פיקוח נפש או שריבוי התפילה מאוד חשוב לי בקשר לה'?

מותר לך להתפלל על כמה דברים ביחד, כי אמנם נפסק בשלחן ערוך (סימן תקע"ו סעיף ט"ו) ציבור שהיו להם ב' צרות אין מבקשין רחמים אלא על אחת מהם דכתיב (עזרא ח', כ"ג) "נצומה ונבקשה מאלוקינו על זאת", ואומרים אף על פי שיש בלבנו צרות רבות על צרה פלונית באנו להתפלל וכו', אולם כבר כתב הכף החיים (שם אות ס"ג) שמשמע דווקא ציבור לא יבקשו רחמים על שתי צרות, אבל יחיד יכול לבקש רחמים על כמה צרות וכמה עניינים וכמו שתראה בתהלים שכתוב בו כמה בקשות רחמים.

גם כתב הרב נחמן כהנא מספינקא זצ"ל בספרו ארחות חיים (סימן תקע"ו אות ה') בשם הסוכת שלום, שכוונת העניין שאין להתפלל על שני דברים כאחד אינו רק בדברים שבאים לעיתים רחוקות ובשינוי טבע, אבל דברים ההווים תמיד אין לו למנוע מלבקש רחמים על כולם ולפרט כל אחד במיוחד.

בעניין זה יש לציין לדברי הבן איש חי זצ"ל בספרו בן יהוידע (תענית דף ח עמוד ב', ד"ה דכתיב) שהכלל הזה שאין מתפללים על שתי צרות לא נאמר אלא רק בחוץ לארץ שהיא תחת ממשלת שבעים שרים, שכל התפילות עולות באמצעותם, ואם מתפללים על שתי צרות יבואו לקטרג, אבל בארץ ישראל אין את הכלל הזה, כי ארץ ישראל אינה תחת ממשלת השרים, אלא היא "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה" וגו' (דברים י"א, י"ב), ואין התפילות עולות באמצעות השרים, לכן יכולים להתפלל על שתיים שלוש ויותר. ע"ש.

אולם הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספרו מאור ישראל חלק א' (תענית שם ד"ה נבעי) כתב, שמסתמות דברי הטור ושלחן ערוך, משמע שאין חילוק בזה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, הילכך העיקר להלכה שגם בארץ ישראל הדין כן.

* * *

7. נהג חתך אותי בכביש ואיבדתי שליטה על הרכב לרגע אחד. בנס הכביש היה רב נתיבי, ולא היה רכב בסמוך אלי, אחרת זה היה נגמר בתאונה קשה. האם עלי לברך הגומל?

לפי מנהג הספרדים, אפילו על הצלה מתאונה שקרתה אין לברך הגומל, ולפי זה במקרה שלך בוודאי שאין לברך הגומל.

וגם לפי מנהג האשכנזים, שמברכים הגומל על הצלה מתאונה שקרתה - זהו דווקא אם כבר הייתה התנגשות וכיוצא בזה, ויצאת מזה בחיים, אולם לא מברכים הגומל על הצלה מ"כמעט תאונה".

אכן כל האמור הוא לעניין ברכה. אבל להודות לה' יתברך ודאי שראוי להודות, ונכון לומר שירה, כגון "מזמור לתודה" (תהלים פרק ק') ו"נשמת כל חי".

מקורות" מה שכתבנו שמנהג הספרדים לא לברך הגומל גם על הצלה מתאונה שקרתה, כן מבואר בשלחן ערוך אורח חיים (סוף סימן רי"ט) שכתב, הני ארבעה לאו דווקא, דהוא הדין למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטרפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם, וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל. ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דווקא. וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות, ע"כ. ולפי זה מי שהיה מעורב בתאונה ויצא ללא פגע אין לו לברך הגומל בשם ומלכות מכיוון שאין זה אחד מהארבעה שחייבים להודות. ואם כן בוודאי שאין לברך הגומל בשם ומלכות כשניצל מ"כמעט תאונה".

וגם לפי מנהג האשכנזים שמברכים הגומל אם היה מעורב בתאונה ויצא מזה בחיים, וכמבואר במשנה ברורה (שם ס"ק לב) בשם האחרונים שכתבו דהמנהג כסברא ראשונה (דהני ארבעה לאו דווקא), ושכן מסתבר. ע"ש. היינו דווקא כשניצל מתאונה שקרתה בפועל, וכגון שהייתה התנגשות ממש בין שתי מכוניות. אולם לא מברכים הגומל על הצלה מ"כמעט תאונה" - יעויין בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ח (סימן כ"ב אות ג') ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן קל"ו) ובספר הליכות שלמה חלק א' (עמוד ער"ה) ובספר אשרי האיש חלק אורח חיים חלק א' (פרק מ' סעיף כ') ובספר חוט שני הלכות שבת חלק ב' (עמוד ש"ב).

ומה שכתבנו שכל האמור הוא לעניין ברכה, אבל להודות לה' יתברך ודאי שראוי להודות וכו', יעוין בשו"ת תשובות והנהגות (שם) בשם הגר"י קניבסקי זצ"ל.

* * *

8. אני בת 27. האם אני יכולה להכין צוואה?

יכולה להכין ללא חשש.

* * *

9. האם מותר להתפלל בלי להזיז את השפתיים כלומר רק קריאה בעיניים?

אי אפשר להתפלל בהרהור הלב בלבד, אלא צריך לומר את התפילה בפה מלא באופן שתשמעי מה שאת מתפללת.

מקורות: שלחן ערוך (סימן ק"א סעיף ב').

* * *

10. איך נקבע מניין? ומאיפה המקור בתורה?

חז"ל במסכת מגילה (דף כג עמוד ב') למדו כן מהפסוק "ויקרא כב לב) ""ונקדשתי בתוך בני ישראל", כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, ודרך הלימוד מפסוק זה היא על ידי גזרה שווה "תוך" "תוך", נאמר כאן "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ונאמר בעדת קורח (במדבר ט"ז, כ"א) "הבדלו מתוך העדה", מה תוך האמור שם ב"עדה", אף תוך האמור כאן ב"עדה", ואין עדה פחותה מעשרה, שנאמר במרגלים  (במדבר י"ד, כ"ז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" - יצאו יהושע וכלב (רש"י) - הרי עשרה.