"אתה מתכוון ששנינו צודקים, או שאף אחד לא צודק?"

יהונתן ישב בקליניקה מתוסכל ועצבני.

"לא יודע מה יש לה", התיז את המילים בבוז. "הכל לא טוב, ואז הכל מעולה. אני מבולבל ומתוסכל. רגע אחד היא כאן, ורגע שם".

לאה ישבה דוממת, ושמרה על זכות השתיקה.

"תאר לי בבקשה איך זה מתבטא ביומיום", ביקשתי.

"אתה רואה אותה עכשיו שותקת?", הוא שאל. "אז באמת אין לה מה לטעון כלפי. היא אמרה לי לפני שנכנסנו שאני בעל מדהים והיא יודעת שאני אוהב אותה. אתה יכול להבין איך זה אם רק אתמול היא בכתה 'את נשמתה' ואמרה שאני בכלל לא מתייחס אליה? עזוב, אני לא מדבר על זה שהבכי שלה לא מוצדק, כי אין בעל שמתייחס ודואג לאשתו יותר ממני (הוא לא מדבר על זה, או כן?). אני מדבר על זה שהיא משחקת לי ברגשות".

"אתה רוצה להבין אם יש כאן משהו שאתה יכול לעשות בכדי לשפר את המצב, אבל אז היא לא נותנת לך לעשות את זה", אמרתי.

כאן לאה התערבה: "אני נותנת לו. הלוואי שהיה מקשיב לי ומשנה התנהגות".

"את לא כובלת אותו באזיקים", ניסיתי להסביר. "אבל יהונתן מרגיש שכשאת אומרת ש"הכל טוב" - זה בעצם לא נותן לו הזדמנות להבין את הבעיה ולשפר".

"עזוב" אמר יהונתן. "היא תגיד לך שהיא גם נורא מעריכה אותי ואין מה לשפר. ואח"כ היא תגיד שאני לא בסדר, ואז היא תתפרץ ואז כן תיתן לי לשנות או לא, זה לא משנה. יש לה הפרעת אישיות וזהו".

יהונתן ביטא חוסר אונים מובהק, ולא נראה שלאה בכלל הקשיבה לו.

"לאה, אני רוצה לפנות אליך כאילו לא שמענו זה עתה את יהונתן. מדוע את באת לכאן?".

"ברור שבגללו. אני לא חושבת שיש לנו בעיה. הוא זה שכל היום מתלונן ומתוסכל. האמת שאולי גם אני הייתי מושכת לטיפול, אבל רק בגלל שקשה לחיות עם בעל כזה מתוסכל. אם הוא ישתנה בטיפול פרטני ויסדר לעצמו את הראש קצת, אני באמת חושבת שמפגש זוגי הוא מיותר".

"בואו נעשה כאן קצת סדר: לך, יהונתן, כואב שלאה מתלוננת ומשאירה אותך בחוסר אונים בלי יכולת לתקן. אתה מרגיש שהיא משחקת לך ברגש ומנמיכה את הביטחון העצמי שלך על ידי כך שאתה תמיד תישאר לא בסדר ואין לך גם מה לתקן. ה'משחק' הזה ברגשות שלך גורם לך לכעוס ובעצם הכעס הזה בא לבטא האשמה כלשהי. אתה מאשים את לאה ש'היא לא בסדר' בזה שהיא אומרת לך ש'אתה לא בסדר'." יהונתן אישר בהנהון.

"ואת, לאה, רואה מציאות שונה לחלוטין. את טוענת שכל התחושות הקשות וחוסר הביטחון של יהונתן בעצמו והתסכול הרב שהוא צובר, זו בכלל תוצאה של איזשהו משא אישי שיהונתן סוחב על גבו. את אומרת שמה שצריך כאן זה שמישהו פשוט יבוא ו'יסדר לו את הראש'. מבחינתך, את לא אמורה להרגיש רגשות אשם וההתבטאויות שלך כלפיו לעיתים שהוא לא בסדר הן לגיטימיות ומובנות ויש להן בהחלט הגיון בריא. הבלבול שלו שייך לו". לאה הנהנה אף היא לאישור.

"אז מי צודק?", אתגרתי אותם. "אצל מי הבעיה? כל אחד טוען שהשני צריך טיפול. מה עושים?".

"אני אתן לך דוגמא", אמרו שניהם יחד. "כדי שתבין בעצמך", גם את זה הם הוציאו יחד ממש.

"רק רגע". דוגמא זה חשוב, אבל חשוב לי לפני כן להדגיש עוד משהו. "אתם באים לתת דוגמאות ולהמשיך בעצם את אותו הוויכוח. בטוחני שלכל אחד מאיתכם ישנן הרבה הוכחות ומעשיות שמעידות באלף אחוז על צדקת טענותיו, ושניכם נראים לי הגיוניים ונורמטיביים. נניח ששמעתי משניכם את כל ההוכחות ונשארתי בספק. אני מבולבל, מי הצודק כאן. אז מה עושים עכשיו?".

"סליחה, אדוני", אמר יהונתן "אבל לא באנו אליך כדי שתחליט מי צודק. באנו כדי לפתור את מה שמתרחש בינינו. אם אתה חושב שאתה 'בית משפט' להכריע גזר דין, אז אנחנו לא במקום הנכון". יהונתן כעס. הוא הבין שאני מתנשא ומרגיש שופט.

"האמת שגם אני רואה את עצמי כיועץ זוגי. אבל אתם דיברתם אלי בצורה שגרמה לי להרגיש שאתם מחפשים דרך לשכנע אותי לראות 'מי צודק'. זה נתן לי קצת לחוש בבית משפט. אתה ממש מבטא את התחושות שלי מתחילת המפגש", אמרתי ליהונתן בחצי חיוך.

"אז לא הבנת אותנו", הצהיר יהונתן ונתן בי מבט של אדם שמגלה שהיועץ שהוא טרח לבוא אליו התגלה כלא מקצועי ולא מבין. "לא באנו כדי שתשפוט. באנו להסביר את הבעיה. והעובדה היא שכל אחד מאיתנו רואה את הבעיה בשני. בוויכוח שלנו ובדוגמאות שאתה לא נותן לנו לספר (המילים האחרונות היו קצת רוטנות), אנחנו באים להסביר את הבעיה בסך הכל".

"אז בשביל להבין את ה'בעיה', אני כן צריך להחליט איזו מציאות היא הנכונה. האם המציאות שלך יהונתן, או שלך לאה". בלבלתי אותו.

"נכון" הוא אמר "אבל בשביל זה לא צריך להיות שופט. בשביל זה צריך יועץ מקצועי עם ניסיון, שמכיר את נפש האדם וראה דברים בחיים שלו (לא הבנתי למה הוא מדגיש את זה כל כך. בשביל לרמז לי שאני צעיר? אני יודע את זה...) ויקלוט היכן הבעיה האמיתית וייתן הכוונה".

הוויכוח הזה הצליח להתיש אותם, אף על פי שהוא ארך כמה דקות בלבד.

"אולי היועץ המקצועי יראה כאן משהו אחר", אמרתי. "יכול להיות שהוא יראה שני אנשים שהחיים שלהם נראים כמו דיון בפני שופט שאינו נוכח. הוא יראה שני אנשים שמתווכחים על המציאות, וכל אחד מהם רואה את הבעייתיות שבצד השני, ומשליך אותה עליו עם איזושהי ציפייה ל'גזר דין' שיצדיק אותו סופסוף. היועץ יראה שני אנשים שנאבקים על המקום להיות צודקים ונאחזים בכל הכוח בטענותיהם עד כדי כך שקשה להם לרחם או לראות את הכאב של הצד שכנגד".

"אתה מתכוון ששנינו צודקים, או לא צודקים?", שאלה לאה.

"אני מתכוון שאני לא שופט ולא יודע ולא משנה לי מי צודק. כשאדם מרגיש תחושות, לא שייך לדון עליהן אם הן צודקות או לא. זה גם לא משנה. מה שנשאר לעשות הוא להקשיב לאותן תחושות, ולנסות להבין מהיכן הן נובעות. והתחושות המרכזיות שהעליתם כאן עוד לפני גופן של טענות ועוד לפני חוסר האונים של שניכם, הן תחושות של מלחמה על הצדק. ואני דואג לשקף לכם אותן". הפעם הם הקשיבו בסקרנות.

"ומה אנחנו אמורים לעשות עם מה ששיקפת עכשיו?", שאלו שניהם.

"מה אתם אומרים על ההצעה 'לפרוק נשק'?", שאלתי.

"אתה מתכוון שנפסיק להתווכח?", שאלו שניהם. "זה בלתי אפשרי", גיחך יהונתן.

"המטרה שלנו היא לנסות להבין זה את עולמה של זו. לא הרבה מעבר לכך. בשביל שנהיה פנויים להתחלה של תהליך ההבנה הזה, נצטרך להניח לרגע לשאלה מי מביניכם צודק. שניכם באתם לכאן בתחושה שהצד השני עסוק בעולמו ומשליך עליכם האשמות שאינן נכונות, ומרגיש ש'הוא הצודק'. אולי אם נניח לרגע לשאלה הזו, נוכל לתת כאן במה לכל אחד מכם לבטא תחושות ומצוקות, משאלות וצרכים, וכשנהיה רגועים נוכל להבין זה את זו?".

שניהם הסכימו.

* * *

"לפרוק נשק" ולא לחוש מאוימים מהשאלה מי צודק, זו נוסחת פלאים להתחלת תהליכים.

לעיתים אנו עסוקים כל כך בהוכחת צדקתנו לא בגלל שאנחנו טועים. אנחנו מאוימים.

אנחנו מוכרחים לנהל מערכה "משפטית" כדי לא לחוש נרמסים.

כשמישהו דורך על רגשותינו (בתחושתנו. השני ברוב המקרים ממש לא מתכוון לכך...), והצרכים שלנו לא באים לידי ביטוי, אנו חשים שה"אני צודק" נותן לנו איזושהי משענת רגשית לא לחוש מושפלים עד עפר.

הכוח לפתוח את הלב והרגש ולתת מקום לניסיון הבנה ושותפות, מתבזבז לו על מלחמת הרוח הזו על הצדק, שלעולם אינה מוכרעת ולא תוכל להיפסק על ידי אף יועץ או שופט שבעולם.

בואו ננסה לתעל את הכוחות לפתיחות אמיתית, לסכם על פריקת נשק ולבוא כנים עם הרבה אמביציה להבנה.

פשוט להבין.

פשוט, אבל דורש המון אומץ.

בהצלחה רבה.

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C.pini41133@gmail.com