הרב ראובן אלבז: עבור מי הציע החזון אי"ש את המיטה בערב שבת?

"וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ" (י"ח, ח').

אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה אָדָם נִכְבָּד, אֲשֶׁר עָמַד בְּקֶשֶׁר עִם כָּל נְסִיכֵי הָעוֹלָם, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בְּרֵאשִׁית כ"ג ו'). אַף עַל פִּי כֵן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אוֹרְחִים לְבֵיתוֹ, הוּא עָמַד עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם בְּאֹפֶן מֻפְלָא, וְדָאַג לְכָל צָרְכֵיהֶם בְּמוֹ יָדָיו.

הַנְהָגָה זוֹ נִרְאֲתָה אֵצֶל רַבִּים מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אוֹרְחִים לְבֵיתָם, וְדָאֲגוּ לְכָל צָרְכֵיהֶם בְּגוּפָם.

רֹאשׁ יְשִׁיבַת "אָהֳלֵי יַעֲקֹב" בִּבְנֵי בְּרַק, הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים בְּרִים זַצַ"ל, אֲשֶׁר הָיָה גָּר בִּירוּשָׁלַיִם, נָהַג מֵעֵת לְעֵת לִנְסֹעַ לִבְנֵי בְּרַק כְּדֵי לִצֹּק מַיִם עַל יָדָיו שֶׁל פְּאֵר הַדּוֹר, מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זַצַ"ל. בְּאַחַת הַפְּעָמִים בִּקֵּר רַבִּי חַיִּים אֶת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" בְּיוֹם שִׁשִּׁי. בְּשֶׁל סִבּוֹת שׁוֹנוֹת הוּא הִתְעַכֵּב וְהֶחְמִיץ אֶת הָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן לִירוּשָׁלַיִם, וְנֶאֱלַץ לְהִשָּׁאֵר בִּבְנֵי בְּרַק לְמֶשֶׁךְ הַשַּׁבָּת.

הַדָּבָר הִגִּיעַ לִידִיעַת הַ"חֲזוֹן אִישׁ", אֲשֶׁר אָמַר לוֹ: "בַּשַּׁבָּת הַקְּרוֹבָה אַתָּה אוֹרֵחַ שֶׁלִּי, תָּלוּן בְּבֵיתִי וְתִסְעַד עַל שֻׁלְחָנִי!". הַ"חֲזוֹן אִישׁ" שִׁתֵּף בְּמִצְוָה גַּם אֶת אֲחוֹתוֹ וְגִיסוֹ הַסְּטַיְיפְּלֶר זַצַ"ל, וְיַחְדָּיו הֵם כִּבְּדוּ אֶת רַבִּי חַיִּים בְּכָבוֹד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הַ"חֲזוֹן אִישׁ" בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ טוֹרֵחַ בְּהַצָּעַת הַמִּטָּה וּבְסִדּוּר הַחֶדֶר עֲבוּר אוֹרְחוֹ.

בְּמֶשֶׁךְ הַשַּׁבָּת דָּאַג הַ"חֲזוֹן אִישׁ" בִּמְסִירוּת לְצָרְכֵי הָאוֹרֵחַ, שֶׁהִבִּיעַ אֶת חֹסֶר שְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ מִכָּךְ שֶׁגְּדוֹל הַדּוֹר עוֹמֵד עָלָיו לְשָׁרְתוֹ. "מַדּוּעַ הָרַב כֹּה מַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוּרִי?".

אָמַר לוֹ הַ"חֲזוֹן אִישׁ": "הֲרֵי בָּרֶגַע שֶׁהִתְאַכְסַנְתָּ בְּבֵיתִי הָפַכְתָּ לְחֶפְצָא שֶׁל מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים. אֵימָתַי שָׁמַעְנוּ שֶׁהָאֶתְרוֹג יוֹרֶה לִבְעָלָיו תַּעֲשֶׂה כָּךְ אוֹ אַל תַּעֲשֶׂה כָּךְ?... הֲרֵי עָלַי מֻטֶּלֶת הַמִּצְוָה!".

סִפּוּר דּוֹמֶה מְסֻפָּר עַל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל (דֻּגְמָא מִשִּׂיחוֹת אָבִי זַצַ"ל, עַמּוּד פ"ה), אֲשֶׁר הִרְבָּה לִטְרֹחַ עֲבוּר אוֹרְחוֹ, הִצִּיעַ בְּפָנָיו אֶת הַמִּטָּה, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ. כַּאֲשֶׁר הָאוֹרֵחַ מָחָה: "מַדּוּעַ הָרַב מִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִילִי, יָכוֹל אֲנִי לְהַצִּיעַ אֶת מִטָּתִי בְּעַצְמִי", אָמַר לוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים: "הֲרֵי מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֻטֶּלֶת עָלַי, עַל אַף שֶׁמְּדֻבָּר בְּטִרְחָה. וְכִי מָחָר תָּבוֹא וּתְבַקֵּשׁ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בִּמְקוֹמִי, כֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בְּטִרְחָה?!"...

* * *

שְׁנֵי פְּתָקִים – לִשְׁנֵי זְמַנִּים

וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (יח, כז)

הַגָּאוֹן רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶל מֵרִימִינוֹב זִיעָ"א הָיָה אוֹמֵר: כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי כִּיסִים, וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם פֶּתֶק. עַל פֶּתֶק אֶחָד יִהְיֶה כָּתוּב: "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (סַנְהֶדְרִין לז ע"א), וְעַל הַפֶּתֶק הַשֵּׁנִי: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר".

שְׁתֵּי הָאֲמִירוֹת הַלָּלוּ אֵינָן סוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ. אָכֵן, הַקָּבָּ"ה הֵכִין אֶת הָעוֹלָם עֲבוּר כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי בְּאֹפֶן אִישִׁי, אַךְ חַיָּבִים אָנוּ לִזְכֹּר שֶׁבִּפְנֵי עַצְמֵנוּ אֵינֶנּוּ אֶלָּא עָפָר וָאֵפֶר.

בְּעִתּוֹת יֵאוּשׁ וְעַצְבוּת – יוֹצִיא הָאָדָם מִכִּיסוֹ אֶת הַפֶּתֶק עִם הַמִּלִּים: "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם", וְיִתֵּן עַל לִבּוֹ אֶת עֶרְכּוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ בִּהְיוֹתוֹ נִבְרָא שֶׁל הָאֱלֹקִים.

אַךְ בְּעֵת שֶׁנִּכְנֶסֶת בְּלִבּוֹ גַּאֲוָה – יִתְבּוֹנֵן בַּפֶּתֶק הַשֵּׁנִי וְיַזְכִּיר לְעַצְמוֹ כִּי אֵינוֹ אֶלָּא עָפָר וָאֵפֶר, מֵעָפָר בָּא וְאֶל עָפָר יָשׁוּב.

* * *

הַשָּׂם בִּטְחוֹנוֹ בַּבּוֹרֵא – יַעַזְרֵהוּ ה'

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה (יט, א)

לוֹט רוֹאֶה אֶת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בָּאִים לִקְרָאתוֹ. מַה הוּא עוֹשֶׂה?"וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה". לוֹט נוֹהֵג בְּכָךְ בְּדִיּוּק כְּהַנְהָגַת אַבְרָהָם אָבִינוּ. לוֹט גַּם מַזְמִין אוֹתָם – "סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם".

אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן, הוּא כְּבָר לֹא נוֹהֵג כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. לוֹט אוֹמֵר לָהֶם: "וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם". קֹדֶם "לִינוּ", וְרַק אַחַר כָּךְ "רַחֲצוּ". תִּתְרַחֲצוּ כְּבָר מָחָר...אוֹרֵחַ בָּא מֵרָחוֹק, וְיֵשׁ עַל גּוּפוֹ וְעַל בְּגָדָיו עָפָר מִן הַדֶּרֶךְ. הַאִם יֵלֵךְ לִישֹׁן עִם כָּל הֶעָפָר וְהָאָבָק שֶׁעָלָיו?

לוֹט אוֹמֵר לָהֶם: כֵּן, תִּישְׁנוּ עִם הֶעָפָר שֶׁעֲלֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁאִם יָבוֹאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם, אוּכַל לוֹמַר לָהֶם שֶׁרַק עַכְשָׁיו הִגַּעְתֶּם אֵלַי, וְלֹא יְשַׁנְתֶּם אֶצְלִי. הָרְאָיָה, שֶׁרַגְלֵיכֶם מְאֻבָּקוֹת. כָּךְ, בְּעָרְמָה, אֲנִי אַצִּיל אֶת עַצְמִי.

לוֹט יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מַלְאָכִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא חוֹשֵׁשׁ, וּמְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ הַצָּלָה עַל יְדֵי עָרְמָה.

אַנְשֵׁי סְדוֹם הָרְשָׁעִים אָכֵן "נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, כָּל הָעָם מִקָּצֶה". הֵם דּוֹרְשִׁים מִלּוֹט, שֶׁיּוֹצִיא אֲלֵיהֶם אֶת הָאוֹרְחִים, וִיכַלּוּ בָּהֶם אֶת חֲמָתָם. לוֹט יוֹצֵא אֲלֵיהֶם, וּמִתְחַנֵּן שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רָעָה לָאוֹרְחִים: "רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי".

הַדָּבָר תָּמוּהַּ: אַתָּה מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, כִּי בָּאוּ בְּצֵל קוֹרָתְךָ?! הֲרֵי זֹאת בְּדִיּוּק טַעֲנַת אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁחָל אִסּוּר לְהַכְנִיס אוֹרְחִים בְּעִירָם, וְאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְנַסּוֹת לְהַצִּילָם?

לוֹט בָּא לוֹמַר לְאַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁהוּא לָקַח אַחֲרָיוּת עַל הָאוֹרְחִים, וְהָאוֹרְחִים סוֹמְכִים עָלָיו. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא יִתֵּן לִפְגֹּעַ בָּהֶם.  לוֹט סָבַר, שֶׁעַל אַף שֶׁאַנְשֵׁי סְדוֹם רְשָׁעִים כָּל כָּךְ, הֵם יְקַבְּלוּ אֶת הַטִּעוּן הַזֶּה. אָכֵן, אַנְשֵׁי סְדוֹם קִבְּלוּהוּ, אַךְ אִיְּמוּ עַל לוֹט: "עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם".

יֵשׁ לָנוּ מִכָּאן חִזּוּק גָּדוֹל מְאֹד לְעִנְיַן הַבִּטָּחוֹן בַּה'. הֶ"חָפֵץ חַיִּים" כּוֹתֵב, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם סוֹמֵךְ בְּכָל לִבּוֹ עַל זוּלָתוֹ, אוֹתוֹ "זוּלָת" יַעֲשֶׂה עֲבוּר הָאָדָם הַזֶּה כֹּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ. לָמָּה? כִּי הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁהָאָדָם סוֹמֵךְ עָלָיו בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. אִם כָּךְ הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר אָדָם סוֹמֵךְ עַל בָּשָׂר וָדָם, קַל וָחֹמֶר כַּאֲשֶׁר אָדָם שָׂם בִּטְחוֹנוֹ בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – לְלֹא סָפֵק הַקָּבָּ"ה עוֹזְרוֹ וּמוֹשִׁיעוֹ.

אִם אֲנַחְנוּ נִסְמֹךְ עַל הַקָּבָּ"ה בְּכָל לִבֵּנוּ, נֵדַע וְנָחוּשׁ שֶׁרַק הוּא יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָנוּ, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ – הַקָּבָּ"ה יִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ.

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁ"אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר". בְּנֵי אָדָם שֶׁיּוֹצְאִים לַקְּרָב לֹא יְכוֹלִים לְהָגֵן עַל אֲחֵרִים, וְאַף לֹא עַל עַצְמָם. גַּם הֵם זְקוּקִים לִישׁוּעַת ה', שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם. כֻּלָּנוּ זְקוּקִים לִישׁוּעַת ה', וּכְדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִסְמֹךְ בְּלֵב שָׁלֵם עַל בּוֹרֵא הָעוֹלָם! (חָפֵץ חַיִּים הַחֹדֶשׁ עַל הַתּוֹרָה, עַמּוּד קפ"ג).

ליקוטים מהספר החדש "משכני אחריך" בראשית חלק א' – פרשת וירא.