מקום שלישי באליפות העולם בריצה: "מתוך תסכול עמוק, נכנסתי לבית הכנסת המרכזי במוסקבה"

"הפעם הראשונה בה נכנסתי לבית כנסת הייתה בגיל 17", מספר יצחק פינטוסביץ, לאחר מכן הוא עוצר לרגע ולוקח נשימה עמוקה. ניכר כי הזיכרונות מאותו ביקור לא היו מלבבים במיוחד.

"התגוררתי אז בחרקוב שברוסיה, בן למשפחה חילונית לגמרי, בלי שום קרבה לדת. בגיל 17 חיפשתי קצת רוחניות בחיים וניסיתי להיכנס לכנסייה. אלא ששם גערו בי הזקנות: 'למה אתה עם כובע? תוריד את הכובע'. כנראה שאצלם בזמן שמתפללים מורידים את הכובע. לא הורדתי את הכובע, ועזבתי את המקום. הרגשתי שזה סימן בשבילי ללכת לבית הכנסת, וכך דרכו רגליי לראשונה בבית כנסת בקייב. שם גיליתי דווקא קשישים שגערו בי: 'למה אתה בלי כובע? אתה לא יודע שיהודים חובשים כובע על הראש?' גם מבית הכנסת יצאתי מאוכזב. היה לי קשה עם זה שמנסים להפעיל עליי לחץ, וכיום אני יודע שאחד הכללים בקירוב ליהדות הוא לא לייצר לחץ. במקרה שלי זה אכן השפיע לרעה, שכן מאותו יום לא נכנסתי לבית הכנסת".

להרגיש בבית

פינטוסביץ היה באותם ימים ספורטאי מצטיין בקבוצה של ברית המועצות, מקום שלישי באליפות העולם בריצה. "הייתה לי שאיפה להמשיך להתפתח ולהפוך לאלוף העולם בריצה", הוא מספר.

כשהוא אומר את הדברים הללו קשה לדמיין אותו כאלוף ספורטיבי. כיום, כ-30 שנה לאחר מכן, הוא לבוש כיהודי חרדי לכל דבר, מתגורר בארץ ועוסק רבות בקירוב ואף באימון אישי. אבל מי שמכיר את עיסוקיו בחו"ל יודע שמה שרואים בארץ זה רק קצה הקרחון. פינטוסביץ נחשב לקאוצ'ר מוערך ביותר בקרב דוברי רוסית,  ובשנים האחרונות נחשף בפני מיליוני בני אדם. למעלה מ-50% מזמנו הוא שוהה מעבר לים, ברוסיה או באוקראינה. הוא מוסר הרצאות, לעתים לפני עשרות אלפי אנשים, מייעץ לחברות מובילות וגם לגופים פרטיים. בנוסף, הוא גם כתב 14 ספרים במגוון נושאים הנחשבים לרבי מכר, ביניהם הספר 'איך להיות מנהיג' שנמכר בכמעט מיליון עותקים.

אבל כאמור, את דרכו הוא התחיל דווקא כספורטאי. "באותם ימים זה היה הדבר היחיד שעניין אותי", הוא מציין. זמן קצר לאחר מכן, כשהיה בן 19, הוא הוזמן לארץ יחד עם ספורטאים נוספים מרחבי רוסיה. "בארץ פגש אותנו מדריך דובר רוסית שהיה אמנם חילוני, אך התגורר בבני ברק ולקח אותנו לכמה טיולים באזור. בין היתר הוא הראה לנו את בתי הכנסת בעיר והזהיר: 'אני לא ממליץ להיכנס', אבל אצלי זה דווקא עורר סקרנות. אני זוכר כמו היום איך שנכנסתי לבית הכנסת וראיתי כמה אנשים יושבים על ספסלים ולומדים תורה. לא הבנתי מה הם עושים, אבל הרגשתי שהם צדיקים גדולים. לא הייתה לי כיפה, אז הנחתי חתיכת בד על הראש, ואחד מהמתפללים ניגש אליי וברך אותי. אחר כך הוא שאל מאיפה אני ואיחל לי שאזכה לחזור בתשובה. זו הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי חיבור אמתי למה שקורה בבית הכנסת. הרגשתי שאני חלק מזה, שמה שקורה כאן קשור אליי".

הוא שב לרוסיה, מתכנן להמשיך באימונים, אלא שחלומות הספורט והאליפות נגדעו, בעקבות שריר שנקרע והוביל לפרישתו מהמרוץ.

"ביקשתי מהקב"ה 200 אלף דולר"

לאחר שחייו השתנו בבת אחת, ניסה פינטוסביץ לחשוב להיכן פניו מועדות והחליט לעבור לעולם העסקים, שם קיווה להרוויח הרבה כסף. אלא שההצלחה לא האירה לו פנים. "פשוט לא ידעתי איך להתנהל עם אנשים", הוא אומר במבט לאחור. "כספורטאי אתה מפתח לעצמך תיאוריה שאתה חייב לנצח, ולא משנה באיזה מחיר. אתה חייב להיות ראשון, גם אם בדרך תדרוך על אנשים אחרים. זו האידיאולוגיה שלך. בחיים האמתיים ההתנהגות הזו גרמה לכך שכל הזמן נלחמתי ולא הצלחתי בשיתופי הפעולה שניסיתי לקדם".

אחרי ארבע שנים של ניסיונות (ובעיקר של כישלונות) מצא את עצמו פינטוסביץ בלי כסף ובלי עבודה. "זו הייתה תקופה מאוד קשה בחיים שלי", הוא אומר. "באותם ימים הייתי במוסקבה ומתוך תסכול עמוק נכנסתי לבית הכנסת המרכזי. רציתי להתפלל להקב"ה ולשאול אותו למה אני לא מצליח להרוויח כסף, למה אין לי ברכה".

הפעם הוא כבר ידע איך מתנהגים בבית כנסת וגם קבלת הפנים לא הייתה מלחיצה. בבית הכנסת במוסקבה הוא פגש את האנשים הנכונים שהבהירו לו שאם הוא מחפש דרך אמתית להתקרב ליהדות, כדאי לו ללמוד בישיבת 'תורת חיים' ואף להצטרף לבית הכנסת של הישיבה ולתכניות לצעירים. פינטוסביץ גם ערך היכרות עם האחראי על הסטודנטים בישיבה - הרב אלכסנדר אייזנשטט, והוא היה זה שליווה אותו בצעדיו הראשונים. בהמשך, כשראו שהוא מתחבר ומתקדם, הציעו לו רבני הישיבה להמשיך ללמוד במקום בתמורה לקבלת מלגה. "המשכתי", אומר פינטוסביץ, "התורה סקרנה אותי וגם רציתי ללמוד יותר על קיום המצוות. כך עבר עליי יום ועוד יום, כשאני הופך לבן ישיבה ממש.

"ככל שהתפללתי יותר כך הרגשתי שהאמונה שלי בהקב"ה גדלה", הוא מוסיף, "אבל דבר אחד לא הסכמתי לעשות – ברית מילה. לרבנים שהפצירו בי הסברתי שאעבור ברית רק אחרי שהקב"ה ידאג לי להתפרנס וייתן לי כסף".

ואז, מתוך אמונה פשוטה והבנה בערכה העצום של התפילה, הוא התחיל לבקש זאת באופן ישיר מהקב"ה. "כספורטאי לשעבר היו לי לאורך כל הדרך מטרות מאוד מדויקות", הוא מסביר, "כשהתחלתי להתפלל בחרתי במטרה מאוד חשובה, אותה ביקשתי מאלוקים שוב ושוב: 'אני רוצה 200 אלף דולר'. זה היה הסכום ששאפתי אליו".

במקביל לכך הוא גם התחיל לשמור שבת וכשרות. "בערך חודש אחרי שהתחלתי להתפלל על כסף, התחלתי פתאום להרוויח דרך העסקים. זה היה מאוד מפתיע, כי עד אז הייתי בהפסדים גדולים. ההצלחה הייתה כה גדולה עד שהייתי מרוויח בערך 1000 דולר ליום, הייתי משקיע את הכסף הזה ורואה ניסים ונפלאות, ממש כאילו עושר פלאי יורד מהשמיים".

אלא שדווקא כשעסקיו הצליחו, קרבתו לבורא קצת נחלשה. "לא היה לי זמן כדי להמשיך ללמוד בישיבה, לכן הפסקתי לבקר שם וגם הפסקתי לשמור שבת. הייתי כל כך עסוק בכסף, וכבחור צעיר פשוט שכחתי מהכל, בפרט מההבטחה לעבור ברית מילה".  

כשנה לאחר מכן הוא כבר היה נטוע בעולם העסקים ועשה שותפויות עם גופים גדולים ומובילים במדינה. ואז, בהיותו בשיא ההצלחה, נהרס הכל בבת אחת. היה זה בעקבות משבר הרובל שהתפרץ ברוסיה ובעקבות כך צנחו  מחירי המניות. מכיוון שפינטוסביץ היה קונה סחורה בדולרים ומקבל תשלום ברובלים, הוא בעצם נותר עם כמויות של סחורה, אך ללא שום יכולת לקבל משהו תמורתה, מה שאומר שהחובות היו עצומים.

ההפסד היה צורב. "עוד באותו יום רצתי לבית הכנסת ואמרתי להקב"ה: 'אני מבין שאתה מנהיג העולם, ואם רק תסלח לי אני מתחייב לעבוד אותך באמת, כפי שצריך'.

"והקב"ה אכן הציל אותי", הוא אומר, "בדרך לא דרך, בישועה וברחמים הוא חילץ אותי מהחובות הגדולים והמצב הקשה שנקלעתי אליו. הפעם כבר לא יכולתי להתעלם מהסימן, עברתי ברית מילה, עליתי לארץ והתחלתי ללמוד בישיבת אור שמח".

"לא מתבייש ביהדות שלי"

שנים ספורות לאחר שהגיע פינטוסביץ לארץ הוא החל לעסוק בתחום הקירוב, בפרט בקרב יוצאי ברית המועצות. עם הזמן, כשראה שהוא זקוק להכנסה נוספת, הוא עבר לעבוד כקאוצ'ר, אבל הבטיח לעצמו שמיד כשירוויח מספיק כסף, הוא יחזור לעסוק בקירוב.  "בשנתיים האחרונות אני זוכה לממש את ההבטחה", הוא אומר בסיפוק, "אני אחראי על עשרות אלפי שיעורי תורה ברוסית המועברים ביוטיוב ובפייסבוק, יש לנו מידי יום בערך 250 אלף כניסות, ואם שואלים אותי זו ההצלחה הגדולה ביותר שלי".

כיום הוא מתגורר בארץ, אך טס לעתים קרובות לרחבי רוסיה ואוקראינה, ולמעשה מחלק את זמנו בין שתי המדינות. "כשאני טס לחו"ל אני נמצא חצי מהזמן בקייב וחצי במוסקבה, יש לי הרבה מאוד קליינטים ואני מארגן סדנאות גדולות, לפעמים אפילו של עשרות אלפי משתתפים", הוא מספר.

מה גרם לך להפוך דווקא לקאוצ'ר? ואיך זה שההצלחה כל כך גדולה?

פינטוסביץ  מסביר כי הוא התגלגל לתחום כמעט במקרה. "בתקופה בה למדתי באור שמח כבר הייתי נשוי עם ילדים, בלי זמן פנוי, ומצד שני התורה לא הייתה קלה לי, כי למדתי אותה בגיל מבוגר. זה הוביל לכך שניסיתי לפתח לעצמי שיטות לפיתוח המחשבה והזיכרון. הן נועדו בתחילה לצורך לימוד הגמרא, אך לאחר מכן הועילו לי כשהפכתי לקאוצ'ר ולמרצה".

לאחר מכן הוא למד בישיבת 'שבות עמי', שם שלחו אותו ללמוד את תורת הנאום, ובשלב הבא הוא הוסיף ולמד סדנאות שונות לתכנון זמן ולהצבת מטרות.  

בסך הכל יש כיום הרבה מאוד קאוצ'רים, חלקם באמת אנשים מאוד מקצועיים. מה גרם לך להצליח יותר מאחרים?

"בזמן בו הפכתי לקאוצ'ר היו הרבה קאוצ'רים בשוק והתחרות הייתה גדולה. אני הבנתי שהמטרה הראשונה שלי היא להיות אחד מהטובים ביותר בתחום. במשך שנה למדתי את הנושא והבנתי שכפי שכתוב במשלי 'חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב'. ניסיתי לחשוב איך לבנות את השם שלי ולהגיע לדרגות הגבוהות ביותר. כשהתבוננתי סביבי ראיתי שכל האנשים שהצליחו בתחומים שונים למדו קודם כל את המקצוע ואף כתבו עליו ספרים. והעיקר, למדתי שאם אני רוצה משהו אני צריך להתפלל עליו, והקב"ה תמיד עוזר. כך הלכתי ללמוד את המקצוע במקומות שונים וגם כתבתי בתוך שבע שנים 14 ספרים ויותר מ-500 מאמרים מקצועיים, המשכתי באימון של קבוצות ואנשים פרטיים, וככל שרכשתי ניסיון כך התפרסמתי".

האם במהלך האימון אתה משתמש גם במושגים מהיהדות?

"בוודאי, למרות שרבים מהאנשים שאני מאמן אינם יהודיים, לא פעם ולא פעמיים אני מצטט פסוקים ממשלי או מקוהלת או מפרקי אבות. לרגע אני לא מתבייש במוצא שלי, אלא בדיוק להיפך, משתמש בידע התורני כדי להעשיר את המידע המקצועי".

ואיך אנשים מגיבים כשהם מגלים שהקאוצ'ר המוערך הוא יהודי?

"בארץ כולם מבינים שאני יהודי, אבל כשאני מגיע לחו"ל אני רואה בכל פעם מחדש מבטים של פליאה. אנשים בשום אופן לא מצליחים להבין למה אני לא לוחץ יד לנשים או למה לא יכול להרצות בשבתות וכדומה. בכל פעם כשאני כותב משהו על הלוח ורושם למעלה את המילה 'בס"ד', הם מביטים בתימהון, מנסים לשאול אותי מה זה. אני מסביר ש'בס"ד' זה בקשה מאלוקים שיעזור לי, ובאותו רגע כולם כותבים אחריי בדפים שלהם ברוסית: 'בס"ד'.

"שאלה נוספת ששואלים אותי שוב ושוב היא: 'מהם החוטים הלבנים שיוצאים לך מהמכנסיים?' ומתכוונים כמובן לציצית. אני מסביר בקצרה שאם לאדם אין מטרה והוא מסתובב בעולם מבולבל, ממילא העיניים שלו נמשכות לתאוות. הציצית נועדה כדי להזכיר לנו כל הזמן את הציווי 'ולא תתורו' - את המטרה שלנו בעולם, ואני גם מסביר להם שכל הטוב שבעולם קיים בתורה".

ולסיום, כקאוצ'ר מוערך, איזו עצה או המלצה תוכל לתת לנו?

פינטוסביץ אפילו לא נדרש לחשוב. "רובנו בדרך כלל רודפים וקופצים מנושא לנושא וממטרה למטרה. אנחנו מפוזרים ולא מספיק ממוקדים. העצה שלי היא – מצאו מהו באמת הדבר החשוב לכם בחיים, ונסו להתמקד בו ולהשקיע בו. כאן חשוב לי לציין שכל מה שאדם מקבל בחיים זה תוצאה של המעשים שלו, אפילו מה שעושים אחרים בגללו זה תגובה על מה שהוא עשה. זה אומר שכל החיים שלנו הם תוצאה מהבחירה שלנו, ואנו בוחרים כל היום, בלי הפסקה. לכן אם החלטתם למשל שאתם רוצים להתקדם בתחום המקצועי, קחו לתשומת ליבכם כל ידע של אנשים שכבר הצליחו באותו תחום ונסו ללמוד מהם. אף אחד מאתנו לא המציא את הגלגל, יש כל כך הרבה אנשים מצליחנים בתחומים שונים, וצריך לנתח את פעולותיהם ולראות מה שימש אותם כדי להתקדם.  בדרך כלל נראה שיש להם אמונה מאוד חזקה בעצמם ובידע שברשותם. גם הלימוד הוא חלק מהתהליך, צריך לבדוק מה למד זה שהצליח כדי להגיע להיכן שהגיע.

"אני יכול לספר על עצמי", הוא מוסיף, "אני נשוי כבר 21 שנה וכתבתי ספרים כמעט בכל הנושאים, חוץ מנושא המשפחה וחינוך ילדים. לאחרונה הרגשתי שאני רוצה להתקדם בשלום בית, אז התחלתי ללמוד בקביעות את ספריו של הרב שלום ארוש בנושא. זוהי דרך העבודה ואני ממליץ עליה בחום".