איך נוכל להיפטר מהקנאה? עצה מפתיעה שתעזור לכם

כולנו בני אדם, ולכן מידת הקנאה מיוחסת לכולנו.

האחד מקנא במשהו שיש לחברו, השני מקנא בהצלחת שכנו. אחר מקנא במה שהחבר מצליח לבצע ולעשות, ועוד אחד מקנא שלחברו יש אחים או אחיות.

הקנאה היא מידה הטבועה בנו, אם איננו מנסים בכוח להילחם בה. הקנאה טבועה בנו, אם אנחנו לא מפענחים אותה ולא יורדים למהותה.

לפעמים אנחנו מדברים נגד מישהו, ומגלים פתאום שאנחנו פשוט מקנאים בו. לפעמים אנחנו נלחמים במישהו, ולבסוף מתברר שבסך הכול רצינו להיות כמותו.

הקנאה עלולה להוציא את האדם מהעולם. כשהוא מקנא, הוא מפסיד כל כך, עד שבאמת לא נמצא שם.

מה נוכל לעשות כדי להיפטר מהקנאה?

בואו ננסה לחשוב שהדבר ההוא, שכל כך רצינו, נמצא בידינו. בואו ננסה לחשוב שאם הוא בידיה של הדמות שמולנו, הוא בעצם כאילו בידינו. אם הוא בידינו, אז אנחנו שמחים, מאושרים. זה מה שרצינו, והנה הוא כאן.

את השמחה הזו, נעביר לחברנו.

נשמח כל כך עם החבר, נצהל כל כך, עד שבעצם נשמח בעצם הווייתו של הדבר, ולא נצטער על כך שהוא לא בידינו כלל.

איך עושים זאת בפועל?

קח למשל את החבר שלך, המומחה למחשבים. כמה פעמים הבטת בו בקנאה, וחשבת לעצמך: "הלוואי שהייתי כמותו?". אלף פעמים!

עכשיו הסתכל עליו, אבל חשוב לעצמך: "אני בדיוק כמוהו, יודע כל דבר במחשבים". עכשיו, כשתדמיין שאתה אכן יודע, שמח ועלוז עם הדבר. ואז אמור לעצמך: השמחה עדיין בלבי, הנה, היא לא סתם כך שמורה בלבבי. אשמח בשמחת חברי המוכשר, עם השמחה שכבר נמצאת בתוכי. כך תמצא את עצמך לפתע שמח בשמחתו. בסך הכול הוא חבר שלך, ואתה חפץ בטובתו.

לשכנתך יש תנור ועליו כיריים שאת מתקנאה בו כל אימת שאת מגיעה לביתה. חשבי לעצמך כמה היית מאושרת אם התנור היה בביתך. הוא היה עוזר לך כל כך. היית מניחה עליו את הסירים הגדולים שלך, והיה בו די מקום. היית מעלה את האש ומורידה, והכול היה פועל כהלכה, איזו שמחה, איזה סיפוק!

עכשיו העבירי את הסיפוק הישר לבית חברתך. האם לא תשמחי אתה? הלא את יודעת ומבינה כמה התנור הזה יכול לעזור ולסייע. את הבנת כמה הוא מועיל. אז ודאי תשמחי שלפחות היא תיהנה מהדבר.

השמחה כבר בלבך, הסיפוק כבר בכל נשמתך. היא חברתך, ואת כבר מבינה כמה התנור הזה יכול להיות לתועלת. שמחי עם חברתך, ותגלי כך פתאום, שבאמת שמחת השני היא שמחתך.

לך אין? לא נורא! העיקר לשני יש!

ולאן נעלמה לה הקנאה?

נו, את זאת כולנו יודעים, קנאה ונתינה אינן הולכות יחד.

נתת לחברתך משלך? משמחתך? מהנאתך? מסיפוקך? סגרת את הדלת מפני הקנאה. כמה נהדר. כמה נפלא!