מהו אומץ, ומה מרוויחים ממנו? כתבה ראשונה בסדרה

כשאנו ניגשים לעסוק בנושא של אומץ, חשוב להבהיר: אדם אמיץ – אינו אדם שאין לו פחדים, אלא אדם שמסוגל להתגבר על הפחדים שלו. ובמילים אחרות: אדם שאינו מפחד מהפחדים שלו...

כבני אדם, יש לנו צורך בסיסי בתחושת ודאות. אנחנו רוצים לדעת מה עומד לקרות מחר או מחרתיים. להיות בטוחים שיהיה לנו מה לאכול, שיהיה לנו מקור פרנסה, שיהיו לנו חברים וכן הלאה. הפחד, למעשה, מערער את הוודאות הזו, ומטביע את העתיד בערפל של חוסר וודאות. ובכל זאת, האדם האמיץ מצליח להתגבר על הפחד, ולהמשיך לתפקד למרות תחושת חוסר הוודאות. לדוגמה: הוא יוזם קשרים עם הסובבים אותו, אף על פי שהוא אינו יכול להיות משוכנע ביחס לתגובה הצפויה. הוא מודע לכך שהוא עלול להיתקל בתגובות מעליבות ופוגעות; הוא מודע לכך שהוא עלול להרגיש רע או לחוות אי נעימות, ובכל זאת, הוא מוכן "להסתכן" ולפעול באומץ – למרות הפחד. כלומר: הוא אינו מפחד מהפחד.

כמו כן, אדם אמיץ הינו אדם שיכול להתמודד עם ביקורת ועם אי נעימות, לא משום שהוא מרגיש בנוח עם הביקורת הזו, אלא שהוא מאמין בעצמו מספיק בכדי שאי הנעימות לא תמוטט אותו ולא תפגע ביכולת התפקוד שלו. הוא משוכנע שבסופו של דבר הטוב שבו ינצח, למרות הביקורת הנקודתית שמופנית כלפיו ברגע נתון זה או אחר. משום כך, הוא גם מוכן לקבל את הממד הענייני של הביקורת – ולהשתפר, והעובדה הזו מעניקה לו את היכולת להביט מעבר לאי הנעימות, ולחתור אל העתיד שהוא מאמין שממתין לו באופק.

כמובן, כמו במרבית התכונות האנושיות, גם האומץ מהווה תכונה חיובית כל עוד הוא מופיע במינון המתאים. אדם אמיץ הינו אדם שמוכן להסתכן ולפעול בתנאי חוסר ודאות במקום שבו יש לכך הצדקה. לעומת זאת, אדם שפועל בתנאים של חוסר ודאות במקום בו הדבר אינו נחוץ, או במקום בו הסיכון גבוה מדי - סובל מעודף אומץ, אותו ניתן להגדיר כפזיזות.

כאן כבר לא מדובר בתכונה חיובית, אלא דווקא להיפך. הפזיזות יכולה לפעמים להניב תוצאות שנראות טובות בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך היא תתברר כמעט תמיד כבלתי יעילה. היא מאפיינת בדרך כלל אנשים צעירים, שתכונת האחריות שלהם עדיין לא התפתחה די הצורך. אדם פזיז עלול להרשות לעצמו לומר מה שהוא רוצה, למי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ולהאמין שהוא אמיץ, במקום להבין שהוא פשוט פזיז, ושהפזיזות שלו נובעת ממידות רעות. הדבר היחיד שמעודד בסיפור הזה הוא שבמהלך החיים, ככל שהאדם יתעמת עם הנזקים שההתנהלות הפזיזה שלו גורמת – ישנו סיכוי סביר לכך שהוא יתמתן ויהיה שקול יותר.

אולם כעת, נתמקד באומץ החיובי.

אומץ בחיי היום יום

לא פעם, אנשים הוגים רעיונות טובים ומוצלחים, אולם הם גונזים אותם רק בשל החשש מפני כשלון. הם סבורים שחסר להם המוניטין, חסרה להם התמיכה, ולא עומדים לרשותם מספיק משאבים בכדי ליישם את הרעיונות הללו.

עובדתית, יתכן שהם צודקים. אולם בפועל, אדם שיש לו אומץ מצליח ליישם את הרעיונות שלו גם בלי תמיכה סביבתית, גם בלי מוניטין ואפילו מבלי משאבים - אותם הוא מצליח לגייס דווקא בזכות האומץ והאמון שלו בעצמו וברעיונות שלו.

אדם אמיץ אינו מחכה לאישור חיצוני לעשיה שלו. הוא אמנם ישמח לשמוע ביקורת עניינית והצעות לשיפור ולהתייעלות, אבל בגדול ניתן לומר שהוא מרוכז בתנועה קדימה. הוא מרגיש בטוח מספיק עם האישור הפנימי שהוא מעניק לעצמו, ועם ההזדהות האישית שלו עם הרעיונות או ההחלטות שלו.

מדובר בגבול עדין ביותר: מחד – האדם האמיץ מאמין בעצמו, אולם מאידך – הוא אינו מתעלם מבעיות וקשיים שעלולים לצוץ במהלך הדרך.

נדגיש: כל אחד מאתנו היה מעדיף להתחיל את דרכו מנקודה בה כולם מוחאים לו כף ומעודדים אותו... אולם במרבית המקרים, זה פשוט לא יקרה. בדרך כלל, על האדם ליזום ולפעול באומץ, מתוך נכונות ליטול על עצמו סיכונים שקולים, ורק אז – הוא יזכה לתשואות המיוחלות. האדם האמיץ, אפוא, אינו פועל מכוח העידוד שהוא שואב מהחברה – אלא מכוח האומץ הפנימי שלו.

תכונת האופטימיות – נתפסת, ובצדק, כתכונה חיובית. אולם חשוב לדעת: האופטימי אינו זה שמאמין שהכל יהיה טוב. האופטימי, הינו זה שמאמין שבסופו של דבר יהיה טוב, אולם זאת – מבלי להתעלם מהבעיות, מהמכשולים ומהקשיים שעלולים לצוץ בדרך. בכך הוא שונה מהפסימי – שמאמין שהכל יהיה רע, ומהנאיבי – שמאמין שכבר כעת הכל טוב, ואין שום קושי או מכשול באופק.