מטלטל: "הבנתי שאם לא יתרחש נס מידי – תוך 10 דקות אני מת"

מי שעדיין לא הבין מהי סגולתה של גמילות חסד אחד עם השני ועד כמה בכוחה להציל חיים – מוזמן לשמוע את סיפורו של הרב חיים זאיד, אותו שמע מכלי ראשון מגיסו, ר' דוד.

היה זה בערב חג הסוכות, כאשר ר' דוד, גיסו של הרב זאיד מקבל טלפון מאחותו: היה מבצע גדול באחת הרשתות, והיא מיהרה וקנתה 20 קרטונים של בשר טרי ואיכותי, עם משלוח עד הבית. רק כשהבשר הגיע, היא גילתה כי לא חשבה על דבר קריטי מאין כמוהו: היכן לאחסן את הבשר…

בעודה עומדת חסרת אונים מול הררי הקרטונים, נזכרה האחות באחיה ר' דוד – רב בישיבה. בישיבה יש מקפיאים גדולים במיוחד. היא צלצלה לאחיה וביקשה ממנו רשות לאחסן את הבשר בישיבתו. אחיה, שלא ידע בדיוק מה קורה במקפיאים, הפנה אותה לאמסלם, המנהל התפעולי של הישיבה, לברר האם הדבר אפשרי או לא.

בינתיים, פגש ר' דוד חבר ילדות, שסיפר לו על חבר משותף שלהם, שבגיל 38 התארס. "כששמעתי את זה, התמלאתי שמחה", מספר ר' דוד. "מאחר ואותו חבר גר בחדרה ואני גר בבני ברק יכולתי להתקשר אליו ולאחל מזל טוב טלפונים, אך החלטתי לצאת מגדרי ולנסוע שעה הלוך ושעה חזור כדי לפגוש בו פנים מול פנים ולשמח אותו בנוכחותי. כך באמת עשיתי".

כשהיה ר' דוד בדרכו חזרה לבני ברק, התקשר אליו המנהל התפעולי של הישיבה ואישר לו להעמיס את הבשר במקפיאים של הישיבה. ר' דוד הגיע לבני ברק, והחל להעמיס קרטונים של בשר בתוך המקפיא. לאחר שהעמיס את הבשר, הוא פנה לסדר את הקרטונים בתוך המקפיא. ולפתע בום...  הדלת נסגרה והתאורה כבתה. ר' דוד ההמום מוצא את עצמו בתוך המקפיא נעול בלי חשמל ובלי קליטה, לכוד בקור אימים. מי ששוהה במקפיא זמן ממושך, עלול להיכנס ל'היפותרמיה' – חום גוף נמוך במיוחד – משם עד המוות, הדבר עלול להיות עניין של דקות.

"התחלתי לצרוח ולצעוק, אבל אף אחד לא שמע אותי", מספר ר' דוד לגיסו, הרב חיים זאיד. "בשלב מסוים התחלתי לומר ווידוי וקריאת שמע והכנתי את עצמו לגרוע מכל. הבנתי שאם לא יתרחש נס מידי – אני מסיים בדקות הקרובות את חיי עלי אדמות. צרחתי מנהמת נפשי את כל הפסוקים שאומרים בווידוי, אמרתי תחנון וסליחות וכאשר הרגשתי שאפסו כוחותיי, נשכבתי על הארץ – מוכן לגרוע מכל.

"בשלב מסוים זעקתי לה' יתברך מקרב לב: 'חזרתי עכשיו מנסיעה ארוכה לחדרה בשביל לאחל לחבר מזל טוב. יכולתי להתקשר אליו ולאחל לו 'מזל טוב' טלפוני, אבל החלטתי לשמח אותו ולהעניק לו חיבוק פיזי ולבבי, אנא ממך, בזכות ששימחת יהודי – תן לי לחיות. יש לי אשה, ילדים ומשפחה. אני רוצה לזכות לגדל את ילדיי לעבודתך. אנא ה' יתברך, אפסו כוחותי וגופי מותש, קבל את תפילתי', מתאר ר' דוד את הרגעים הקשים.

"בעודי זועק מנהמת ליבי, התבוננתי בטלפון ובאופן מפתיע ראיתי פס קליטה אחד. התקשרתי מיד לאמסלם המנהל התפעולי ששהה בישיבה, וסיפרתי לו שנתקעתי במקפיא. המנהל טס לעבר המקפיא, פתח אותו, גרר אותי משם כשאני חצי מעולף, והזעיק כוחות הצלה.

ר' דוד התאשפז בבית החולים, ושוחרר לאחר מספר ימים. כאשר נפגש לאחר מכן עם אמסלם, המנהל התפעולי שהציל את חייו, סיפר לו האחרון את הנתון המדהים הבא: 'דע לך שבישיבה, אני לעולם לא מפעיל את הטלפון הפרטי שלי, מאחר ואין בה קליטה טובה. באותו ערב הייתי צריך לקבל שיחת טלפון דחופה, ולכן הנחתי את הטלפון על אדן החלון. שניה לאחר שסיימתי את השיחה הדחופה - התקשרת אתה. היה זה רגעים ספורים לפני שכיביתי את הטלפון…'.

הרב חיים זאיד מספר את הסיפור בהתפעלות, ומציין כמה גדולה זכותו של הגומל חסד עם חברו, ומה רבה ישועתו של המשמח את רעהו. מי ייתן ונזכה להאיר פנים לכל אדם בכל מקום ובכל שעה ובזכות גמילות חסדים בגופנו, נזכה שהיא תעמוד לצידנו ותזכה אותנו ברוב ישועה וברכה.

הרב עמנואל מזרחי בהרצאה מרתקת על מידת החסד: