למה הילדים לא שומעים בקולך? כי לא בחרת להיות הורה

"אני מיואש. אין לי שום סמכות בבית. הילדים צוחקים עלי, הם לא מקשיבים לי, הם לא עושים מה שאני מבקש מהם. אני אומר לילד 10 פעמים להיכנס להתקלח, להכין שיעורים, לסדר את החדר - והוא לא מקשיב לי ולא עושה מה שאני מבקש ממנו. אני כמו אוויר בבית", אמר דוד בייאוש.

"אתה מרגיש שאין לך סמכות עליהם בבית?", שאלתי.

"כן. חשבתי שאם אני אהיה קשוח יותר, אתחיל גם קצת עונשים מידי פעם, אז זה יכניס אותם לתלם. אבל אני לא יכול, בגלל אשתי, היא ממש נגד עונשים. וגם זה לא ממש עוזר. לא משנה כמה אני מעניש את הילד - הוא שם עלי פס", המשיך בייאוש.

"חשוב להבין. מה זה עונש? עונש זה לא חינוך. נקודה. עונש זה גם לא סמכות. עונש זה הפוך מסמכות. כשאתה מעניש, הילד רואה שבעצם אין לך באמת כוח, שאתה חלש. הוא מבין שאתה לא דמות חשובה ומשמעותית מספיק בעיניו, ובגלל זה אתה בעצם זקוק לעונש, כדי שהוא יקשיב לך.

"בטווח הקצר - הרווחת. ייתכן שהוא גם יעשה את מה שאמרת לו, כי הוא יפחד מהעונש. אבל אותך הוא איבד. הוא כבר לא יעריך אותך", אמרתי.

"נכון. בגלל זה אני משתדל לא להעניש אותו יותר מדי. אני לא  רוצה שהוא ישנא אותי".

"זו לא הבעיה, שהוא ישנא אותך כי תעניש אותו. הבעיה היא, שאתה זקוק לעונשים כדי לחנך".

"אבל איך זה אפשרי? איך אפשר להגיע למקום כזה שהילד פשוט יקשיב לי, למה שהילד יקשיב?", שאל.

 "הוא יקשיב כי הוא ירגיש את הסמכות הפנימית שלך כהורה. הסמכות הזו מגיעה רק ממקום אחד: מזה שההורה מאמין במה שהוא עושה, ומתוך האמונה הזאת - הוא בוחר לעשות את זה".

"לא יודע, נשמע לי קצת תיאורטי מדי", ענה בחשדנות

"צודק, זו למידה. אנחנו נהיים הורים בלי שום הכשרה. מביאים ילדים ומוצאים את עצמנו הורים בלי לבחור בלהיות הורים (דרך אגב, זה קורה גם בזוגיות, אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך זוגיות בלי שבאמת בחרנו בה, אבל זה לפגישה אחרת).

"ומה קורה כשאתה מוצא את עצמך בתוך עול שלא בחרת בו? אתה בהישרדות. אתה מתחיל להגיב ממקום הישרדותי. מתוך מקום לא מעובד, מבוהל…

"אתה נכנס הביתה והם לא מקשיבים לך, צוחקים עליך, שמים עליך פס, ואז אתה נבהל. אתה מרגיש שהם לא איתך, ומתוך הישרדות אתה נכנס ללחץ. מתוך הבהלה אתה מתחיל לצעוק, מפזר עונשים איומים משתמש בכל כלי הנשק שאתה מכיר ובעצם עושה את כל הטעויות האפשרויות. וכל זה כי בתחושה הפנימית שלך יש חוויה של עול, חוויה של הישרדות.

"כי לא בחרת. מצאת את עצמך כהורה - ולא בחרת להיות הורה.בחירה, זה כבר משהו אחר לגמרי".

איך תדע אם בחרת להיות הורה?

"כשאתה שלם לחלוטין עם ההחלטה להיות הורה, אתה תנסה לייצר כמה שיותר הזדמנויות למגע עם הילד. לפגוש את הילד, את הקשיים שלו ואת ההתמודדויות שלו.

"הורה שלא בוחר להיות הורה, מנסה כמה שיותר להשתיק את הבעיות, כי אין לו כוח לזה, ואז הוא לא חותר למגע עם הילד.

"הורה שבוחר להיות הורה, כשהוא פוגש קשיים, משברים והתמודדויות עם הילד, הוא לא רואה את זה כבעיות חינוכיות, אלא כהזדמנויות חינוכיות.

"לדוגמא: שעת שינה מאוחרת מדי, או שעות מסך מרובות, זו הזדמנות להגיד לעצמך: 'הנה, יש לי הזדמנות להגיע למפגש עם הילד, איזה יופי של הזדמנות'. מתוך הבעיה החינוכית, אני יכול להיפגש עם הילד ולהתחיל לדבר איתו. לחתור למגע, לפגוש אותו. זו הסמכות שלך כהורה", סיימתי.

"אני לא יודע איך לעשות את זה בפועל", אמר, מיואש.

"מובן שצריך ללמוד את זה, אבל ההבנה הזו של חתירה למגע, היא שינוי תודעתי משמעותי לכל אורך הדרך.

"תזכור! אין בעיות חינוכיות, יש הזדמנויות חינוכיות. סמכות אמיתית יכולה להיות רק ורק מבחירה.

"ככל שאתה בוחר יותר להיות הורה, ואתה חזק בעמדה שלך, מבין שזו אחריותך לחנך ולהיות הורה, אז אתה לא נבהל ולא מגיב ממקום הישרדותי ומלחץ. אתה שמח מהתפקיד שלך כהורה. וזה שיש בעיות, זה הזדמנות לממש את התפקיד שלך, זו הזדמנות למפגש אמיתי עם הילד. כך נבנית הסמכות שלך אצל הילדים, וככה הם גם יקשיבו לך".

הטור נכתב בהשראת הרצאותיו המרתקות של הרב אליהו לוי.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן.