מנוחה פוקס
תודה על המתנה, באמת תודה!
לפעמים אנחנו כפויי טובה. מקבלים מתנה, ואז מתלוננים. בואו נאמר תודה מכל הלב
- מנוחה פוקס
- כ"ח חשון התשפ"ב
(צילום: shutterstock)רק ביקשנו על הגשמים, וכבר קיבלנו את המתנה הנפלאה. זה לא קורה בכל יום, ואנחנו, לפעמים, כפויי טובה.
כן, פשוט, כפויי טובה.
"אוי, גשם, יש לי כביסה על החבל, הכול נרטב, אוף!!!".
"גשם? מה אעשה? בדיוק סידרתי את המטפחת/פאה והיא תירטב, למה דווקא עכשיו? למה?".
"בדיוק חזרתי עכשיו מתליית פתקים של השבת אבדה על גבי העצים, הכול יירטב, אוי, למה?".
"הילדה חוזרת לבדה מהגן ואין לה מגפיים, היא בטח תירטב בשלוליות".
אנחנו מעירים הערות ושואלים שאלות, כאילו שמישהו חייב לנו משהו, כאילו שמישהו צריך לתאם אתנו את הורדת המתנה על ראשינו.
בואו נתאר לעצמנו, שיבוא מישהו וידפוק לנו על הדלת, בדיוק באמצע המנוחה. כשנפתח לו הוא יאמר: "שלום, באתי לבשר לכם שזכיתם בסכום של 10,000 ש"ח בהגרלה!".
האם נענה לו באותו רגע: "אוי, אני בדיוק באמצע לנוח, תבוא עוד שעה, או שעתיים או בכלל מחר, כי היום לא נוח לי?".
חשבו על כך שיבוא קרוב משפחה, ויביא עד אליכם ארגז גדול מלא בבגדי ילדים חדשים מאמריקה. נכון, אתם ברחוב, פוסעים על מדרכה סואנת. אבל האם תפנו אליו ותאמרו לו: "סליחה, ממש לא נוח לי כרגע, איך אקח את זה הביתה? והארגז כבד כל כך... תוכל לבוא אחר כך? או מחר? אולי אפילו בעוד שלושה ימים, כשבטוח יהיה לי איפה לשים אותו בבית?".
או שתענו: "ממש תודה, איזו הפתעה, אני כבר אסתדר לקחת אותו עד הבית, ייתכן שהוא כבד, אבל מה השאלה, אני יכולה לקחת מונית, יכולה לסחוב בעצמי, יכולה לבקש משכן שלי שיש לו רכב שיגיע. אני ממש ממש מודה על המתנה. תודה"?
בואו נדמיין לעצמנו בעל ניגש לאשתו עם תכשיט יקר ונפלא בידו.
הוא מגיש לה את המתנה והיא נרתעת אחור ואומרת: "אוי, חבל, אין לי בגד בצבע התכשיט הזה, פעם אחרת תבדוק אם זה מתאים לבגדים שלי".
" אני אוהבת דווקא סגנון אחר, פעם אחרת, לפני שאתה קונה תשאל אותי אם אני מעוניינת, כדי שלא יהיה מיותר".
בואו נרגיל את עצמנו לומר "תודה" מכול הלב. מכל הנשמה. תודה לך ה', משיב הרוח ומוריד הגשם.
בבקשה, המשך לתת לנו את מתנותיך, כי אנו זקוקים להן, אוהבים אותן ומודים לך מכל לבנו.
"ותן טל ומטר לברכה, אנא, ה', בבקשה!".