נוער מתמודד - מה עושים? יצחק אבינו בסוד שיעזור לכל הורה. אל תפספסו

התורה כותבת לנו: "ויאהב יצחק את עשיו". והשאלה היא: איך יצחק הצליח כ"כ טוב לתת לעשיו הרגשה שהוא אוהב אותו? כתוב בפירוש על הנשים של עשיו "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה". כתוב שהנשים של עשיו הציקו ליצחק עד כדי כך שהם עיוורו אותו. (והמדרש מדגיש שהם הציקו ליצחק יותר מאשר רבקה) וכל זה קרה עוד לפני השלב של הברכות, עוד לפני שהאמת צפה על פני השטח. עוד לפני שיצחק חרד חרדה גדולה. כך שמי שקצת מעיין בפרשה מבין שיצחק הבין מצוין עם מי יש לו עסק. ובכל זאת יצחק אוהב את עשיו!

יצחק באמת אהב את עשיו! למרות מורת הרוח שהיו לו ממנו, ולמרות שמי כמו יצחק הכיר את ה"תכשיט" שלו ואת הציד שבפיו, ואת השם שמים שלא שגור על פיו.

נו, אז איך באמת יצחק הצליח לאהוב כזה פרצוף, שכולם מקללים את מי שילדו?

התשובה היא: יצחק דבר ראשון אוהב את ה'! וה' נתן לו אובייקט בדמות עשיו.

ומי שאוהב את ה' בכל לבבו, ובכל נפשו, ובכל מידה ומידה שהוא מודד לו - הוא לומד לאהוב גם את עשיו שה' נתן לו.

שים לב: אם היינו מבקשים מיצחק לאהוב את עשיו. זה היה בלתי אפשרי! איך אפשר לאהוב כזה בן אדם?!

אז לא! יצחק דבר ראשון אוהב את ה'. וברגע שה' נותן לו את עשיו, יצחק יודע שזו כעת ה"מידה שה' מדד לו" וכעת מוטלת עליו המשימה לאהוב את זה. לאהוב את ה"דבר" הזה כמות שהוא! לאהוב אותו עם כל המורכבויות שלו.

ואם עשיו מאתגר את יצחק בכל מיני שטויות שהוא עושה, אז יצחק לצורך העניין לומד להיות חרש שלא שומע מה שעדיף לו יותר לא לשמוע. לא מבין מה שלא כדאי לו להבין. זה בסדר. יצחק יודע יותר טוב מאיתנו שלא מעשרים את המלח. אבל אם צריך לאהוב את עשיו - אז יצחק לומד לאהוב את זה. יצחק שומר על העיניים ועל המחשבות, ועובד קשה מאוד לסלק כל מיני מחזות והתפתחויות לא סימפטיות שמתפתחות פה מידי יום ביומו ומאתגרים אותו באהבה מול עשיו.

אין פה תמימות! יש פה המון עבודה! יש פה עבודה באהבת ה'!

ואחרי הרבה עבודה יצחק מצליח לאהוב את עשיו, לאהוב את כל אוסף הבעיות שהוא מביא איתו.

והתורה מדגישה את אהבת יצחק לעשיו - כי זה היה אהבת ה'! יצחק אוהב את ה', ומהמקום הזה הוא עובד עבודת פרך כדי להגיע לאהבת עשיו!

כעת שים לב: זה לא שיצחק שומר לעצמו בלב תסכולים וכעסים על עשיו, והוא רק משתדל לגלות לו גילויי אהבה. לא! אם זה מה שהיה - עשיו לא היה מרגיש כזה אהוב.

לא! יצחק באמת אהב את עשיו.

בפרשה הזו נפתחת אחת הסוגיות הכאובות ביותר בדורנו. תופעת הנוער הנושר!

האם שייך לקבל באהבה בן שעזב את הדרך ומכעיס את ה'?

התשובה היא כך: אם אותו בן מחלל שבת ומכעיס את ה' - אנחנו לא אוהבים את החילול שבת שלו בדיוק כמו שאנחנו לא אוהבים לראות כל יהודי אחר שמחלל שבת.

רק מה?

אין צורך להסביר שיש הבדל עצום בין יהודי שמחלל שבת לבין הילד הנושר, שהוא בשר מבשרינו, לראות אותו מחלל שבת.

אוהו. פה! בחלק הזה! בנימה האישית הזו. פה כן שייך לקבל באהבה! אנחנו לא מקבלים באהבה את החילול שבת, אבל זה שהמחלל שבת זה הבן שלי וזה נורא כואב לי - את זה כן אפשר לקבל באהבה. כי זה כבר לא קשור לחילול שבת, זה כבר קשור לנימה האישית הכאובה שלנו. ובמקום הזה יש לנו את האפשרות לקבל באהבה ובשמחה את המידה הזו שה' רצה שיהיה לנו ילד כזה!

ושוב: ה' לא רוצה חילול שבת. אבל זה שאותו אחד שמחלל שבת זה האח או הגיס או האבא שלנו - זו נקודה שכן אפשר לקבל באהבה, כי זה רצון ה'.

זה לא פשוט.

זה לא קל.

יצחק אבינו כאוב ומצטער לראות שעשיו ונשותיו עובדים עבודה זרה, ובכל זאת הוא אוהב את עשיו. מה פירוש? הוא לא אוהב את העבודה זרה. הוא כן אוהב את הנתון הזה שהעשיו הזה שעובד ע"ז - זה הבן שלי!

זה נתון שה' העמיד לפני, ואני אוהב את ה' ומקבל את זה באהבה, וכעת - לא נותר לי אלא לאהוב את ה' ולקבל את הבן הזה.

אבל כאן חשוב להדגיש: אם כבר הזכרנו את העבודה זרה של הבן של יצחק - אז בדור שלנו זה לא ע"ז. הנוער הנושר שלנו זה בסה"כ נשמות טהורות ויקרות שהם באמצע לחפש. באמצע לתור. והם עוד ימצאו! הם עוד ישובו בגדול...

"אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם", אז יש כאלו שזה מתבטא אצלם בטעויות פה ושם בהבנת הסוגיה, ויש כאלו שלפי שורש נשמתם צריכים להעלות ניצוצין קצת יותר רחוקים, ולעת עתה הם קצת יותר מתרחקים בשביל לשוב הביתה.

יתן ה' המון כוחות להורים המתמודדים, והוא עוד יחזור, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אמן ואמן.

איך מתמודדים עם מתבגרים, האם אפשר להעיר מבלי להיות ביקורתי, ומהי הדרך הטובה ביותר למנוע מהילד לחפש אהבה ברחוב? עודד הרוש פגש את הרב דן טיומקין, שחלק מניסיונו עצות ותובנות מחזקות לכל הורה, בכל שלב: "עיקר העבודה – שהילדים ירגישו אהובים":

טיפים יעילים ליצירת קשר תומך עם נוער מתמוד