7 שנים לאסון ההדברה: בר מצווה לבן משפחת גרוס. ומי האורח שהפתיע? צפו

7 שנים לאסון ההדברה: במוצאי השבת האחרונה התקיימה חגיגת בר המצווה של יצחק גרוס, בנם השני של משפחת גרוס, שסיפורה טלטל את העולם כולו.

כזכור, ביום אחד בשנת 2014 השתנו חייה של משפחת גרוס משכונת גבעת מרדכי בירושלים, כששניים מארבעת ילדיהם נפטרו באופן טרגי לאחר שנחשפו לחומרי הדברה שהושארו בביתם על ידי בעל מקצוע. האירוע הקשה הכה את עם ישראל בכל העולם בתדהמה, במיוחד עם פרסום תמונותיהן של הבנות אביגיל בת הארבע ויעל בת השנה וחצי שלא שרדו את האסון. שני הבנים – מיכאל ויצחק – נפצעו באורח אנוש, וחייהם היו בסכנה ממשית. עם ישראל קרע את השמים בזכויות ותהילים לרפואתם. באתר "תהילים יחד", רק לשם דוגמה, נקראו 223,469 פרקים, הושלמו 1,489 ספרים על ידי 52,850 קוראים, שרובם המוחלט לא הכיר את המשפחה. במצבים כאלו עם ישראל יודע להתעלות מעל עצמו.

כאשר היו הבנים מאושפזים במצב קשה מאוד, כשהוריהם במקביל יושבים שבעה על פטירת שתי בנותיהם – הגיע הזמר החסידי אברהם פריד לבקר אותם בבית החולים. בפרץ של אמונה ותקווה, הזמינה אותו המשפחה לבוא ולשמוח עימם בשמחת בר המצווה של הבנים. פריד השיב כי יגיע, והשבוע, כמעט 7 שנים לאחר מכן – מילא את הבטחתו.

בשנה שעברה חגגה המשפחה את בר המצווה של הבן הבכור, מיכאל. בשל מגבלות הקורונה, פריד לא יכול היה להשתתף, ועל כן שלח סרטון ברכה. השבוע, כאשר הבן השני, יצחק, קיבל עליו עול מצוות - הגיע הזמר החסידי להשתתף בשמחה.

"עד הנה עזרונו רחמיך" - צפו בריקוד הסוער של אברהם פריד עם חתן הבר מצווה:

שמעון ומיכל גרוס הספיקו להקים בית כנסת, להכניס ספר תורה לזכרן של שתי הבנות, ולהרחיב את המשפחה בשלושה ילדים נוספים: בן ושתי בנות. בריאיון שהעניקו ההורים לאחר האסון לכלי התקשורת השונים, הם הדהימו את עם ישראל באמונתם האיתנה בבורא. האב, שמעון, הדגיש כי כבר לאחר המקרה קיבלו הוא ואישתו החלטה. "פחות להתרכז באשמים ובהאשמות, לא לשאול למה דווקא אנחנו. להשתדל להמשיך הלאה ולחפש את הטוב". עוד הוסיף ואמר: "החלטנו לא לשקוע בייאוש בחסרון והחידלון. ביהדות יש משפט שאומר 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' וזה בעצם המקבילה העתיקה ל'תחשוב טוב, יהיה טוב'. המשמעות היא שהרבה תלוי בהחלטה של אדם. מי שמסתכל קדימה, לא דורך במקום ונשאר אופטימי, יגיע למקום הטוב, גם אם הדרך לשם קשה. אנחנו עושים את ההשתדלות להגיע לשם, בחרנו להשקיע פחות את חיינו ברדיפה ובחיפוש אחר אשמים. אנחנו לא מבינים חשבונות שמים, אנחנו מאמינים שהכל לטובה".

ההורים תיארו את ימי השבעה, שהתחלקו בין שבעה על הבנות, לבין דאגה עצומה לשלומם של הבנים, שנעו בין חיים למוות: "הייתי נכנסת לחדר של הבנים בטיפול נמרץ ונשענת על השם באופן בלעדי. אין עוד מלבדו, כפשוטו. שאלנו את הרופאים אם יש תרופה, אם מישהו קם מדבר כזה. הרופאים מצאו מאמר אחד בכל הספרות הרפואית, וידעו רק על אדם אחד ששרד", אמרה מיכל.

"מה שהלך איתי הוא פסוק מתהילים, 'לא ימנע טוב להולכים בתמים'. אם אני אלך בתמימות, באמונה שלמה, השם לא ימנע ממני טוב. הוא לא יכול למנוע ממני טוב. מה יכולנו לעשות, חוץ מלקרוע את השמיים בתפילה? מה כבר נשאר לנו לעשות?

"ביום שישי בבוקר, המצב של מיכאל הידרדר מאוד. הלב שלו השתגע. הרופאים נשארו עד שעה מאוחרת מאוד, וניסו לייצב את המצב שלו. העבודה שלהם היתה לגשש באפלה, סיכון מול סיכוי. היינו מוכנים לעשות הכל, להביא את הרופאים הכי טובים בעולם, מגרמניה, מארה"ב, מה שצריך, כמה שיעלה. ואמרו לנו, אין מה לעשות חוץ מתפילות.

ההורים שמעון ומיכל גרוס (צילום: פלאש 90)

"השבת הראשונה, בבית החולים, היתה קשה. אנשים באו ואמרו לי 'את חזקה'. ורציתי לענות להם, 'לא. אני שבורה ורצוצה'. מה שהחזיק אותי היא האמונה שבורא עולם יודע מה הוא עושה. הדלקתי נרות שבת ונכנסתי לחדר של הבנים, לשיר איתם זמירות שבת. בכל פעם שנכנסתי לחדר שלהם, הרגשתי כאילו אני נכנסת לקודש הקודשים בבית המקדש. העובדה שהילדים כהנים, הטקס שעושים לפני שנכנסים, לחטא את הידיים, מכניס בך חרדת קודש.

"ביום שני, במהלך השבעה, חלה החמרה נוספת במצבו של מיכאל: זיהום. בית החזה שלו, שהיה פתוח לחלוטין, הזדהם. הרופאים ביקשו מאיתנו שנדבר עם מיכאל, שנעורר אותו לתגובה. זה היה בערב, והחלטנו לומר איתו קריאת שמע על המיטה. ילד יהודי קבוע לו בדנ"א 'מודה אני' ו'שמע ישראל. נעמדנו, אני ומיכל, וסביבנו כל הצוות הרפואי, הקרדיולוגית ומנהל טיפול נמרץ, וקראנו 'שמע ישראל', אחר כך שרנו את 'המלאך הגואל אותי', כמו שאנחנו שרים בכל ערב. זה היה רגע מאוד עוצמתי. מיכאל הגיב עם העפעפיים. הרופאים מאוד שמחו. הם הבינו שיש סיכוי, שיש במי לטפל.

ביום סיום השבעה לפטירת אביגיל ויעל, נפגשו ההורים עם פרופסור בבית החולים, ומשם עלו אל בית העלמין, לגילוי המצבה. "בכינו המון, עמדנו מול קברי הבנות, וצעקתי לאביגיל, 'די, לכי כבר ותבקשי שהבנים יקומו, שיתעוררו'. הרגשתי שאני מתפרק", משחזר שימי ומספר על הנס הגדול.
"משם נסענו הביתה, להחליף את בגדי השבעה ולחזור לבית החולים. רק נכנסנו לשכונה, עוד לא הספקנו לעלות הביתה, והתקשרו מבית החולים, שנבוא מיד כי יצחק מתעורר. הוא היה אחרי הרדמה מאוד עמוקה, בניתוח להסרת מכשיר האקמו והחזרת הלב והריאות לעבודה טבעית. הפרמטרים של לחץ דם, תפקוד נשימתי ותפקודי לב הראו שיש חלון הזדמנויות להעיר אותו.

"עשינו פרסה וטסנו לבית החולים, עם בגדי השבעה. הוא התעורר, אחרי שבעה ימים בלי הכרה. מהבכי בבית הקברות עברנו לצהלות שמחה בבית החולים.
"אלפים הגיעו לבית החולים ונתנו לנו כוח", אומרת מיכל. "עברנו טרגדיה, אבל החיבוק והעזרה של העם הזה היו כמו קביים. ידענו שיש מי שמשתתף איתנו בצער.
"אי אפשר לתאר במילים את האהבה שקיבלנו. אוכל בלי סוף. מקומות לינה שהציעו לנו. רבנים שבאו לחזק אותנו. משחקים לילדים. יהודים מכל העולם השתתפו בתפילות מיוחדות. הגיעו לבית החולים אנשים מוונצואלה, ישר משדה התעופה, וביקשו לעודד אותנו. בבתי הכנסת בצרפת ובארה"ב תלו את שמות הילדים לתפילה. האדישות והציניות נעלמו", אמרה מיכל, ושמעון הוסיף: "אנחנו עם אחד, וצריכים לחיות זה לצד זה, גם עם חילוקי הדעות. יום אחד הכותרת היא על משפחת גרוס, ויום אחר כך זה גיוס חרדים. ראינו בעיניים שלנו שאחדות מנצחת. אנחנו שותפים לגורל אחד, אי אפשר לקחת את זה מאיתנו. אם היו מתפללים על המשיח כמו שהתפללו על הילדים האלה, הכל היה אפשרי. גילינו כמה העם הזה מיוחד. הרגשנו את עם ישראל. הרגשנו שהניסים הם על־טבעיים. אין לנו ספק באפקטיביות של התפילות: ההתאוששות של הילדים היתה מטאורית".

שמעון ומיכל גרוס נפגשים עם הרופאה שהצילה את בניהם, ומדברים על הגעגועים והאמונה​. לא תוכלו לעצור את הדמעות:

לראיון מעורר השראה עם ההורים השכולים, לחצו כאן.