בריחה לסוף העולם: "פתחנו את מפת העולם, וחיפשנו את המקום הרחוק ביותר מישראל"

ד"ר חיים ויעל טופול הם בני זוג שנדדו מישראל עד המקום הנידח ביותר בגלובוס, כדי לחפש את האושר והשלווה בחיים. לאחר נידודים בארצות רחוקות – הם שבו הביתה, ומצאו את האוצר בחצר האחורית.

חיים, רופא מומחה לאופטומטריה, ויעל, אמנית וקדרית, מתגוררים כיום ב"שעריים", שכונה תימנית וותיקה. איך נוצר הקשר בין השניים? ומאלו מחוזות רחוקים הם הגיעו ליהדות? זה כבר חומר שממנו עשויות אגדות.

חיים נולד בארה"ב למשפחה יהודית מתבוללת לחלוטין, יעל נולדה בשכונת "שעריים" למשפחה שורשית, אך בגיל צעיר בעטה בכל ויצאה לעולם הגדול. "השכונה שבה גדלתי עדיין שמרה על הצביון המסורתי", מספרת יעל ל'אחינו', "אבל העיניים כבר פזלו החוצה, אל העולם הרחב. אנשים האמינו באמת ובתמים שהאושר הגדול נמצא שם, מעבר לאופק".

יעל נרשמה ללימודים באוניברסיטת תל-אביב ובמקביל השתלבה בפעילות פוליטית של ארגוני שמאל קיצוניים. היא ארגנה הפגנות נגד "מדיניות הכיבוש" של מדינת ישראל, החתימה עצומות, הפיצה חומר תעמולה. במהלך פעילות סוערת זו היא הכירה את חיים שהגיע לארץ כמתנדב בקיבוץ ולמד אופטומטריה.

השניים נישאו, והחליטו על מהלך יוצא דופן: בניגוד למרבית מכריהם בשמאל, הם לא הסתפקו בסיסמאות ודיבורים. אם היהדות היא אוסף מנהגים שאבד עליו הכלח, ומדינת ישראל היא מדינת כבוש אכזרית שאין לה בכלל זכות קיום, מה יש להם לחפש כאן?!

"יעל היא טיפוס שוחר אמת", מחייך היום חיים. "מבחינתה אם מדינת ישראל היא אסון, וכך היא האמינה בהתאם להשקפתה הפוליטית, אזי צריך לעשות הכל כדי להתרחק ממנה. גם אם לשם כך צריך לנדוד עד סוף העולם".

נאמנים להשקפתם, החליטו השניים לברוח לסוף העולם. "פתחנו את מפת העולם, וחיפשנו את המקום הנידח ביותר שניתן למצוא בו", מספרת יעל. חלום ההתבוללות התגשם, והם החליטו להתגורר באיי סמואה. מדובר בקבוצה של איים זעירים בשטח כולל של 200 ק"מ התקועים אי שם בין ניו-זילנד להוואי. עד לפני מאה שנה היו הילידים במקום קניבלים אוכלי אדם, ועד היום קוראים שם ללבנים 'לונג-בונס' (עצמות ארוכות), זכר לימים בהם בשר האדם הלבן היה מעדן קולינרי משובח…

האי ויושביו התפרסמו על ידי החוקרת הנודעת מרגרט מִיד, שתיארה אותם כמופת לחברה בריאה ושפויה, החיה חיים הקרובים לטבע, בלי הנוירוזות של החברה המערבית. חיים ויעל הוקסמו, וביום בהיר נחתו, עם שני ילדיהם הקטנים, ב"עיר הראשית" של האי פגו-פגו, למעשה אוסף עלוב של צריפי קש החשופים לאיתני הטבע.

"היינו בטוחים שנמצא משמעות לחיים בלי הלאומנות היהודית. מי צריך את בר כוכבא התוקפני כשיש לנו את ספיידרמן החביב? מי צריך את עשרת הרוגי מלכות כשיש את עשרת צבי הנינג'ה? הרגשנו נאורות. לא עוד חשכה דתית, אלא נאורות קניבלית", מספרת יעל. אך האמת טפחה על פניהם מהר מאוד.

חצי שנה של מגורים במקום הספיק להם להבין שהחלום הנאיבי שדמיינו לעצמם אינו אלא פנטזיה. המציאות היתה מדכאת מאוד, ויותר מכך: אפילו הבריחה מהגורל היהודי לא ממש הצליחה. כאשר הגישו תלונה בעניין מסוים למושל האי, קצין-לשעבר בחיל הים האמריקאי, הסביר להם הלה שהוא ישמח מאד כאשר היהודים היחידים יעזבו את האי שלו…

שוב ארזה משפחת טופול את חפציה, ועברה לגור בעיר נידחת בקליפורניה. "לא ידענו את זה אז, אך למעשה היינו בעיצומו של מסע חובק-תבל לגלוי הבלוף שמאחורי אידיאולוגיות השקר בעולם", מסבירה יעל.

המשפחה הצעירה למדה בודהיזם, והשתדלה להתערות בתוככי החברה המקומית. מעל לכל העיקה השאלה הנוקבת: הרי אנחנו משחקים לפי "כללי המשחק", מתנהגים כמכרינו לכל דבר, מתאמצים לחשוב ולהרגיש כמותם, להיטמע בנוף האנושי. מנין הקושי והזרות? היכן טמון לו האושר המיוחל?

שם, בסוף העולם, הוצת הניצוץ הקטן. זה התחיל בהדלקת נרות שבת, עבר לעשיית קידוש, עד שפעם אחת מצא עצמו חיים מתבקש להשלים מנין, ולראשונה בחייו הוא נשא תפילה יהודית.

המהפך הרוחני שעברו היה משותף. שנות הנדודים בניכר בין תרבויות זרות ומוזרות מוססו לחלוטין את הציפוי האינטלקטואלי האנטי דתי שכיסה את נשמתם. ההתנגדות ליהדות נשברה לחלוטין ונעלמה.

חיים החל להניח תפילין, בשבת הם הוזמנו להצטרף לסעודות שבת. "זו היתה הפעם הראשונה מאז עזבנו את הארץ שהרגשתי את החום של האידישקייט. פתאום הבנו שאין כל צורך לחפש לעצמנו בית. היה לנו בית כל הזמן, רק סירבנו להיכנס לתוכו", הם אומרים.

הם החליטו לשוב ארצה בהקדם, ומרגע ההחלטה ראו במוחש את יד ההשגחה בפעולה – קשיים שונים שהיו עלולים לעכב את שיבתם ארצה נעלמו לפתע. חובות שנמחקו, סכום כסף שהשתחרר בדיוק בזמן כדי שיוכלו כרטיסי טיסה.

כעבור שבועות ספורים הם שבו הביתה, חזרו לארץ ישראל, לסמטה הישנה והמוכרת בשכונת שעריים, שכמו המתינה להם בסבלנות כל השנים הארוכות הללו.

השניים השתלבו בשיעורי תורה וגילו את סוד האושר האמיתי בחיים. הבית שהקימו נבנה על אדני התורה והמצוות. "כנראה שהיינו צריכים להגיע לקצה העולם בשביל להבין שהאוצרות נמצאים אצלנו בבית", מסכמת יעל.

מפעים - זוהי תשובתו של הרב זמיר כהן לשאלה: "למה לי להיות דתי?!"

באדיבות אתר 'אחינו'