חם ברשת
ערבי בתרומה לכותל, נעלי ילדים קרועות ועוד: אנשים טובים באמצע הדרך, מקבץ 11
תרומת נעליים חדשות לילדים עם נעליים קרועות, ערבי שתרם קולר לכותל ועוד: מקבץ מעשים טובים שפורסמו ברשתות החברתיות
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם ז' כסלו התשפ"ב |עודכן
עוברים ושבים שחלפו השבוע באזור מסוים סמוך לכותל המערבי - הופתעו לראות עמדת קולר עם מים קרים שהוצבה במקום.
סיבת ההפתעה: הקולר נשא על גבו שלט גדול עם כיתובים בעברית ובערבית, שחשפו את העובדה כי הקולר נתרם על ידי ערבי שביקש להנציח בדרך של חסד ונתינה, את אביו שנפטר.
ככל הנראה מדובר בערבי שמתגורר במזרח ירושלים. "שלום. כל הצמא - שתה מים קרים וכשרים", נכתב בשלט, שציין כי העמדה נתרמה עבור כל מי שמרגיש שחשקה נפשו במים קרים. "לזכרו של אבי אבו מאג'ד", כתב הערבי. "שבימיו נתן לאחר ללא הבדל גזע: יהודים, נוצרים ומוסלמים, ואני מאג'ד בנו מצטרף לצוואתו: 'אהבת האדם כאחד'".
***
מייק ורשבסקי, רופא יהודי.
הציל את חייו של נוסע בטיסה מארה"ב לישראל
זה קרה שעה וחצי לתוך הטיסה, מעל האוקיינוס האטלנטי,
נשמעה לפתע במערכת הכריזה
הקריאה המפורסמת: "האם יש רופא במטוס".
ד"ר מייק ורשבסקי, מיד קפץ כמו גיבור על, ונזעק לקריאה.
מאט פרקו, צעיר יהודי בן 26, שהיה על הטיסה,
חטף התקף אלרגיה חמור ומסכן חיים.
ד"ר מייק, שלא יוצא מהבית בלי תיק הרופא שלו,
הזריק לו מיד את התרופה הנדרשת, ובכך הציל את חייו.
הוא לא הסתפק בכך,
ולאורך הטיסה ישב לידו, וטיפל בו עד לנחיתה.
***
***
שמי רפי, אני נהג מונית מבת ים.
לפני שנתיים, החלטתי שאני מסיע חיילים וחיילות בחינם.
מבחינתי, אני ממש מרגיש שביום שאני לוקח חייל, מיד נפתח לי המזל.
זה כמו קארמה טובה,
פתאום יש מלא עבודה וים נוסעים, ממש תענוג.
בגלל שאני יודע שחיילים מתביישים כשהם שומעים שזה בחינם,
אני לא מגלה להם, רק בסוף הנסיעה כשמגיעים ליעד.
הייתה חיילת שראתה את המדבקה על הרכב
וממש התביישה לעלות,
אבל עבורי היא כמו הבת שלי, אז אני התעקשתי.
מאוד דאגתי לה, והסעתי אותה עד לבית שלה.
עמוק בלב שלי אני מרגיש
שזאת הדרך שלי לתרום למדינה.
***
שמי יוסי, הבן שלי סיים משמרת בבסיס שלו בירושלים.
הילד התקשר אלי ואמר:
אבא, אני לא יודע מה לעשות לא נשאר לי כסף
הגעתי דקה לפני שהרכבת האחרונה יצאה,
והספקתי לעלות עליה ונסעתי עד לחוף הכרמל.
ועכשיו, גם אין לי כסף,
וגם אני לא יצליח להגיע לאוטובוסים כי גם שם סוגרים.
גבר בסביבות 50 שמע אותו מדבר איתי בטלפון
והחליט לעזור לו
''חייל בואי איתי, נלך יחד לתחנת המוניות.''
הגענו לתחנת מוניות,
הגבר שואל את הנהג מונית
''כמה תעלה מונית עד נהריה''
הנהג מונית אמר לו 200 ש"ח.
הגבר מוציא 200 השטר אחרון שהיה לו בארנק,
ונתן לנהג, וחוזר לבן שלי ואומר לו
''חייל כנס למונית הנהג יקח אותך עד הבית.''
הבן שלי נכנס למונית,
והיה בטוח שאני אשלם בסוף הנסיעה.
הוא אפילו לא ראה שהגבר המרגש שילם.
במהלך הנסיעה הנהג סיפר לו שהגבר שילם
''אל תדאג אני אקח אותך עד הבית''.
הבן החייל שלי נאור שמו,
הגיע עם דמעות בעיניים וסיפר לי את הסיפור.
רצינו להגיד תודה לגבר המרגש.
***
***