איך מתמודדים עם אובדן השליטה שנלווה לכאב הכרוני?

רבים מהסובלים מכאב כרוני, מתארים תחושה של אובדן שליטה, בעקבות חוסר היכולת שלהם לשלוט בגופם ובבריאותם ולמנוע מעצמם את הכאב. העובדה שהם פונים שוב ושוב לרופאים ולמומחים שונים, שאינם מצליחים לספק פתרון לבעיה – רק מחריפה את תחושת חוסר השליטה.

לתחושת אבדן השליטה כשלעצמה ישנן השלכות קשות: ייאוש ואזלת יד הינן רק דוגמה אחת מני רבות להשלכותיה של התחושה של אבדן השליטה. אדם מיואש – יחדל בשלב מסוים מניסיונותיו לשפר את מצבו, מה שבהחלט עלול להפוך את המצב לבלתי הפיך. כמו כן, ייאוש, מטבעו, הינו מדבק: כאשר האדם הסובל עצמו מרים ידיים – רבים הסיכויים לכך שגם בני משפחתו וידידיו יתייאשו, ויחדלו מניסיונותיהם לסייע ולהקל מעליו.

יומן כאב

ובכן, מה ניתן לעשות? מתברר, שהרבה!

אחת הטכניקות שיכולות לעזור לאנשים הסובלים מכאב כרוני, הינה עריכת רישום מסודר של הכאב. יש לנהל יומן, ובו לציין באופן מדויק כל פעם בה הכאב הופיע, ולצד זאת – לציין את עוצמתו של הכאב, מאחד ועד עשר, כאשר הספרה 1 מציינת את עוצמת הכאב הנמוכה ביותר, ואילו המספר 10 – את עוצמת הכאב העזה ביותר.

מדוע הרישום הזה חשוב כל כך? ואיך בעצם הוא יכול לעזור? מיד נסביר.

בדרך כלל, גם אדם הסובל מכאב כרוני, אינו סובל מכאב ברמה אחידה במשך כל היום. לעומת זאת, בתפיסתו, לעיתים עלול הסובל לתפוס את הכאב כאחיד וממושך, כאשר את עוצמת הכאב הוא מגדיר על פי רגעי השיא שנחרתו בתודעתו.

כאשר האדם תופס את הכאב כעוצמתי ברמה אחידה, הוא מרים ידיים מראש, ושולל כל סיכוי לתפקוד, ולו חלקי. הוא רואה את עצמו כ"אדם סובל", כאשר הכאב והסבל מהווים את התדמית העצמית שלו. משום כך, הוא ימנע מראש מלנסות למצות את היכולות והפוטנציאל שלו בתחומים רבים בחייו, מתוך הנחה, לעיתים שגויה, שאדם במצבו אינו יכול להתמודד ולהצליח בחזיתות אחרות במהלך היום, הנחה המבוססת לעיתים על עיוות חשיבה הדוגל בגישה של "הכל – או לא כלום".

לעומת זאת, כאשר אותו אדם יערוך רישום ומעקב מסודר אחרי הכאב – הוא יגלה בדרך כלל שהכאב אינו אחיד, ובמהלך חלקים משמעותיים מהיום הוא אינו קיים, או לפחות נותר ברמה נמוכה שמאפשרת תפקוד כלשהו, אם לא יותר מכך. הזמנים הללו, בהם הכאב אינו בשיאו, או אפילו מתפוגג לגמרי – יכולים להוות אפוא עוגנים שיאפשרו לאותו אדם להביא את יכולותיו לידי ביטוי חרף המגבלה ממנה הוא סובל, מה שעשוי לתרום רבות לשיפור מצב רוחו ולהעניק לו קרן של אור.

לדוגמה: אדם חווה בשעות הבוקר כאב ברמה 4, ואילו בשעות הערב – הוא חווה כאב ברמה 8. מבלי רישום ומעקב מסודר, הוא עלול להיות שבוי בתפיסה על פיה רמת הסבל שלו הינה אחידה – ברמה 8, מה שיגרום לו להתאים את אופי הפעילות שלו ואת התפקוד היומיומי שלו לרמת כאב בדרגה 8. ובמילים אחרות: יביא אותו למצב של חוסר תפקוד.

אדם ברמת כאב 8, באמת מתקשה לתפקד. הוא אפילו מתקשה לצחוק, לדבר או אפילו לגלות עניין בנושאים שאינם נוגעים ישירות לכאב שלו. אבל כפי שהקדמנו, לאמיתו של דבר, הכאב אינו אחיד, ואינו שומר על רמתו הקבועה לאורך כל היום! בחלקים ניכרים מהיום - הכאב שסובל אותו אדם בפועל אינו עובר את רמה 4, בה עדיין ניתן לתפקד במידה רבה, וגם להתעניין בתחומים מגוונים ולפתח חיי חברה ותקשורת חיובית עם הסביבה.

חשוב לציין, כי גם כאשר הכאב ברמה 8, עדיין יתכן בהחלט שאותו אדם היה יכול לתפקד לפחות במידה מסוימת, וגם לנהל תקשורת חיובית עם הסובבים אותו. ובכל זאת, כאשר הכאב ברמה זו – ניתן לקבל שהאדם מרגיש סובייקטיבית שאינו יכול לתפקד, גם אם אובייקטיבית אין בסיס למסקנה הזו. אולם דבר אחד ברור: כשהכאב ברמה 4 – האדם יכול, גם על פי תפיסתו הסובייקטיבית, לתפקד.

אלא מה? כאשר אותו אדם שבוי בתפיסה על פיה הינו סובל מכאב אחיד ברמה 8, הוא כלל לא מעמיד את יכולותיו למבחן בשעות בהן מפלס הכאב יורד משמעותית. הוא מסיק מיכולותיו, כפי שהן נתפסות בעיניו סובייקטיבית, בשעות בהן הסבל נמצא ברמתו הגבוהה – על יכולת התפקוד שלו במהלך היום כולו, ובכלל זאת בשעות בהן הסבל נמצא ברמה נמוכה בהרבה.

אותו אדם אינו פועל, אפוא, על פי היכולות האמיתיות שלו, אלא על פי מערכת המחשבות והאמונות האוטומטיות שלו, ועל פי התפיסות שלו ביחס ליכולת התפקוד שלו, וכך הוא מחמיץ הזדמנויות רבות לפעילות חיובית שעשויה לתרום רבות לשיפור מצב הרוח שלו בפרט, ומצבו הנפשי בכלל.

שינוי יתחולל כאשר אותו אדם יצליח לזהות את ההבדלים הקיימים בין רמות הכאב השונות, ולהתאים את התפקוד שלו ליכולות הנוכחיות שלו – על פי רמת הסבל העכשווית. כך, את השעות בהן הכאב נמצא בנקודות השפל, הוא יוכל לנצל לשם צמיחה אישית, במקום להתמסר במהלך כל יומו להתנהלות "הישרדותית" שנסובה כל כולה סביב הכאב.