גם לך נמאס להכין סנדוויצ’ים לילדים?

"נמאס לי להכין סנדוויצ'ים לילדים שלי", כותבת גולשת לרב אהרן מוס. "אני יודעת שזה נשמע קטנוני, אבל אני לא סובלת להכין סנדוויצ'ים לילדים שלי. כל לילה אני עומדת ליפול מותשת למיטה, ואז אני נזכרת שעליי להכין סנדוויצ'ים למחר. אני עושה את זה, אבל אני לא עושה את זה מתוך אהבה. נראה לי שאני חשה שרוב חיי גדושים בדברים בנאליים כמו לארגן לילדים כריכים לבית הספר. האם עליי להיכנע לעובדה שחיי מתמצים בהכנת כריכי טונה?!"

הרב אהרן מוס, מלמד יהדות ורבה של קהילת 'נפשי' בסידני, אוסטרליה, השיב לה את התשובה הבאה, המאופיינת בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה: "הכנת כריכי טונה זו משימה רחוקה מלהיות בנאלית ודבר של חולין. זו פעולה קדושה. כל פעם שאת מכינה ואורזת קופסת כריכים, את מבצעת חובה קדושה שמקורה בתקופת בית המקדש בירושלים.

הרב מוס ממשיך להפתיע את השואלת: "בישראל העתיקה, המקדש בירושלים היה מוקד החיים הרוחניים היהודיים. היה זה משכנו של אלוקים, שבו הכוהנים ועוזריהם, הלויים, העלו קורבנות, הדליקו קטורת ובילו את ימיהם בתפילה ובשירה לאלוקים.

"בני שבט הכוהנים חיו חיים של התמסרות מוחלטת לרוחניות. לא הייתה להם עבודה אחרת, הם לא החזיקו ברכוש אישי כלשהו, אלא הקדישו עצמם ללימוד חוקי ה' ולשירת שבחיו. הם ייצגו את העם היהודי כולו בפני אלוקים, והודות לשירות שעשו הרעיף אלוקים ברכה וטובה על העולם כולו. לשם כך, היה עליהם להיות מלומדים ומשכילים בענייני הרוח ולהיות ממוקדים לחלוטין במשימתם.

"אך הם היו צריכים גם לאכול. אי אפשר ללמוד ולהתפלל למען העולם יום שלם על קיבה ריקה. לכן, שאר עם ישראל סיפק את צרכיהם החומריים של בני שבט הכוהנים. אנשים נהגו להביא מנחות מזון ותרומות כסף לבית המקדש כדי לתמוך בכוהנים ולפרנסם. הייתה זו מערכת יחסים הדדית. בתמורה לשירות הקודש שנתנו הכוהנים, כל צרכיהם נתמלאו, והם היו חופשיים להתמקד לחלוטין במשימות הרוחניות שלהם בלי להצטרך לדאוג לתשלום החשבונות או לעשיית קניות. הכוהנים הביאו לבני העם את ברכות אלוקים, ובני העם הביאו להם את ארוחת הצהרים שלהם.

"כיום כבר לא קיים בית המקדש, ולכן אין לנו כוהנים שיביאו לנו ברכות. אבל יש לנו תחליף – ילדינו היקרים. הם הכוהנים הקדושים שלנו, נשמות תמות וטהורות שהולכות לבית הספר כל יום, אומרות את תפילותיהן ולומדות תורה בלי דאגות.

"כשילדים שרים את שיריהם ולומדים את אותיות התורה, קולותיהם מגיעים לרקיעים הגבוהים ביותר, בדיוק כמו תפילות הכוהנים בבית המקדש בימי קדם. כאשר אלוקים שומע את קולותיהם הטהורים והמתוקים כל כך - הוא מרעיף עלינו ברכות ואהבה", מסביר הרב מוס לגולשת, אמם של ילדים רכים.

"אך אם הילדים הם כוהנים המשרתים את אלוקים, הרי שההורים הם אלה התומכים בהם ומפרנסים אותם ודואגים לכל צרכיהם. כשאת מכינה כריכי טונה, את מוודאת שהכוהן הקטן שלך יקבל את התזונה החיונית לעבודתו. כשאת מתאמצת לשלם את שכר הלימוד, ומבטיחה כי ילדך מקבל חינוך יהודי אותנטי, אך תורמת לתחזוקת בית המקדש, המשכן הבטוח והטהור שבו יכולה נשמת ילדך לשגשג. כשאת מוותרת על מותרות ועל שאיפות אישיות כדי להיות מסוגלת לתמוך בחינוכו של ילדך, הרי שהעלית קורבן אמיתי על מזבח אלוקים.

"לכן, בפעם הבאה שאת מערבבת את המיונז עם הטונה ואורזת את הכריכים לכוהנייך הקטנים והקדושים, זכרי שאת ממלאת משימה קדושה", מגדיר הרב מוס מחדש את מטלת הכנת הכריכים לילדים, "שכן את מספקת את צרכיהם כדי שיוכלו ללמוד ללא דאגות. ככל שתתני להם יותר, הם יעניקו לך חזרה כפל כפליים".

מדוע אסור לריב ליד הילדים? האם עובר יכול לקלוט מה שמדברים בחוץ? מדוע חשוב לדאוג שהאישה תהיה מאושרת, בפרט בזמן הריון? הרב זמיר כהן בקטע קצר על האחריות האדירה שיש להורים כלפי הילדים:

לתשובות נוספות של הרב אהרן מוס, לחצו כאן.