המוזיקאית החרדית: "אנו מקפידים על הרבה דברים, למה תחום המוזיקה נותר פרוץ?"

זה קרה לפני זמן לא רב, כאשר באחד הקורסים שמעבירה המוזיקאית רחל פרנסי, היא דיברה עם תלמידותיה על סוגים שונים של ניגונים. "לפתע עצרה אותי אחת הנשים", היא מספרת, "וביקשה ממני לנגן ניגון מסוים. זה לא היה כל כך שייך, אבל מכיוון שהיא ביקשה, אז עצרתי את השיעור וניגנתי. כשסיימתי לנגן שמתי לב שאחת הנשים בקהל מוחה דמעה. אני רגילה לראות נשים שמתרגשות מהניגונים, אבל עד כדי כך?

"ואז היא הסבירה: 'נולדתי בקיבוץ, ובמשך שנים גדלתי בלי שום קשר ליהדות. בהמשך חזרתי בתשובה והתחתנתי עם בחור חסידי. כשתזמורת הקיבוץ רצתה לשמח אותנו היא ניגנה לנו את הניגון הזה. בימים אלה נגמרה שנת האבל על אמי, והניגון הזה מקשר אותי איתה'. שאלתי אותה אם היא יודעת איזה ניגון זה, והיא אמרה שלא. אז סיפרתי מה עומד מאחורי הניגון - מדובר בניגון התעוררות רחמים רבים של תלמיד הבעל שם טוב – רבי מיכל מזלוטשוב. ידוע שהבעל שם טוב אהב מאוד את הניגון הזה, ואף ביקש לפני פטירתו שינגנו אותו. הוא גם הבטיח שמי שישיר את הניגון, גם במשך הדורות הבאים, הוא יעורר עבורו רחמים בשמיים. ניגנתי אותו שוב, עם הקדשה לאימה של אותה אישה, ואז היא ממש בכתה... בכי של שמחה, געגועים ונחת רוח".

חיים של ניגון

רחל פרנסי היא אחת הנשים החרדיות שמסתתרות מאחורי ניגונים ידועים רבים ומוכרים. היא עוסקת בתחום כבר עשרות שנים, כאשר רואה לעצמה מטרה להעביר לציבור כמה שיותר ניגוני חסידות וקדושה, מתוך הבנה שאין צורך לרעות בשדות זרים, ויש מספיק שירים וניגונים במגזר שלנו, שעונים באמת על כל הצרכים.

כשרחל נשאלת איך התחילה לעסוק בתחום, היא חוזרת לשנות ילדותה. "גדלתי בבית בו הניגון היה חלק מחיי", היא מספרת. "אמנם הוריי לא קיבלו חינוך מוזיקאלי בילדותם, אבל הם אהבו מאוד מוזיקה, והשתדלו לתת לנו אותה בכל הזדמנות. שמענו בביתנו תמיד המון ניגונים, במשך כל השבוע, ובעיקר בזמירות שבת, אז היה להורים שלי חשוב שכולנו נשיר כמה שיותר, ביחד ובהרמוניה".

( מתוך האלבום "אזכרה נגינתי")

רחל גדלה כבת יחידה בין שלושה אחים, שכולם אהבו את המוזיקה, אך לא כולם לקחו אותה כמקצוע לחיים. גם היא עצמה לא שיערה בתחילה שהמוזיקה תהפוך להיות אצלה מקצוע. "אבא שלי בכלל חלם שאעסוק בפיזיקה", היא מציינת, "אבל ככל שחלפו השנים כבר היה ברור לכולנו שעולם המוזיקה הוא המיועד לי".

באותם ימים לא היו מקומות הכשרה נפרדים בהם ניתן להתמקצע בתחום, ולכן היא למדה באקדמיה. "הייתי אחת הדתיות היחידות בקורס, והתלמידים האחרים תמהו באוזניי בכל פעם מחדש -  'מאיפה אתם לוקחים השראה? הרי אינכם חשופים לכל סוגי השירים הקיימים בחוץ'. הם פשוט לא הבינו שדווקא אצלנו יש עולם ניגונים כל כך עשיר, ואני מתכוונת לניגונים יהודיים שליוו אותנו לאורך כל הדורות. אז למה צריך בכלל לחפש במקומות אחרים? הם גם היו מרחמים עליי, כי מתאפשר לי לנגן רק חמישה או שישה ימים בשבוע, ואני מפסידה את הניגון בשבת. בכל פעם ניסיתי להסביר להם שבדיוק להיפך – אני מרוויחה, כי דווקא בגלל הפסקת הניגון בשבת, יש לו לאחר מכן יותר טעם.

"תמיד הייתי גאה בכך שאני מגיעה מרקע דתי ויש לי אוצר עשיר של ניגונים מהבית. בהמשך גם גיליתי שחלק גדול מהניגונים ששרו בביתנו אלו ניגונים חסידיים שהגיעו מכל רחבי העולם, וכמעט אין להם תיעוד רשמי. הסיבה למגוון הניגונים היא מכיוון שאבי עבר בתקופת השואה יחד עם משפחתו מסע ממושך, כאשר הם נמלטו כפליטים מגרמניה לפולניה, משם הם המשיכו לסיביר ולאחר מכן לבוכרה. הם תכננו להבריח את הגבול דרך פרס לארץ ישראל, אך זה לא התאפשר להם, וכך אחרי המלחמה הם חזרו את כל הדרך לגרמניה, כשבסופו של דבר זכו אכן לעלות ארצה.

"כמשפחה שתמיד אהבה ניגונים, והורים ניצולי שואה שהגיעו מרקעים שונים, התקבץ אצלנו אוסף גדול של ניגונים, מעולם שכמעט נכחד לחלוטין. הדבר המעניין הוא שעם הזמן התגלה לנו שכל מיני ניגונים ששרו בעבר, בתנועות נוער או בשירי רחוב, היו בעצם ניגונים חסידיים, מבלי שאנשים היו מודעים לכך".

איך נחשפת לדברים האלו?

"זה קרה במשך הזמן, כשהתחלתי לגלות את הניגון החסידי", היא מסבירה, "זה נושא שתמיד עניין אותי מאוד. בפרט עניין אותי לחקור להיכן נעלמו כל מיני ניגונים, שהרי ידוע שלפני השואה היו ניגונים רבים מאוד, בכל רחבי אירופה. איפה הם כיום? למיטב הבנתי ברוב החסידויות נעלמו חלק מהניגונים במשך השנים. לעומת זאת, בחב"ד, למשל,  אפשר לראות שרוב הניגונים נשמרו, בעיקר הודות לכך שהרבי הריי"צ ביקש אחרי השואה לאסוף, לכתוב ולבצע בתקליטים את הניגונים, כך שהם תועדו. נכון להיום ידוע לי על קבוצת בעלי מנגנים שמנסים לאסוף ולמצוא ניגונים שנעלמו, כי יש הרבה מאוד כאלו שאבדו עקבותיהם, אבל עדיין יש אפשרות להתחקות אחריהם. לפעמים דרך אנשים שיכולים להעיד על כך שהסבא נהג לשיר ניגון מסוים, או שאפילו הם בעצמם זוכרים את הניגון. עדיין יש אפשרות להחיות ניגונים, עוד לא אפסה תקווה. גם הספרייה הלאומית אוצרת בקרבה ניגונים מקוריים ומרתקים, חלקם אינם מוכרים כלל".

למרות שרחל הכירה מאז ומעולם ניגונים רבים, הודות לרקע העשיר שהיא הגיעה ממנו, לאחר שהתחתנה עם חסיד חב"ד היא זכתה להכיר ניגונים רבים שלא היו מוכרים לה. "בחתונה, בחדר הייחוד, בעלי הביא לי מתנה מיוחדת במינה - את 'ספר הניגונים' של חב"ד. מדובר בספר שבזמנו היה מאוד נדיר של החסיד רבי שמואל זלמנוב ז"ל. במשך שנים הספר כלל לא הודפס, אך בעלי הצליח לאתר עותק אצל מכרים בצפת, צילם עמוד-עמוד, כרך את הצילום לספר, והביא לי את האורגינל כמתנה מקורית לחדר הייחוד – מתנה שפתחה לי פתח לעולם שלם של ניגונים".

( מתוך האלבום "אזכרה נגינתי")

אך ורק ניגון יהודי

נכון להיום רחל אינה רק מנגנת, אלא גם מנחילה את תורת הניגון לתלמידותיה, היא מעבירה שיעורים על עמקו של ניגון יהודי, מעבדת ניגונים ללהקה, מקהלה או פסנתר, ואפילו מלחינה ניגונים בעצמה. בשיעורים היא מנגנת וגם שרה בעצמה לא מעט. "אני לא זמרת", היא מדגישה, "אבל כמי שצריכה להשמיע לנשים איך הניגון אמור להישמע, אני שרה בעצמי. הדבר החשוב לי ביותר לאורך כל הדרך הוא שהניגון יישאר נקי וטהור, ממש כפי שהוא, בלי לשנות ובלי לעוות".

מאז שרחל ערכה היכרות עם עומק הניגון החסידי, המוזיקה הקלאסית איבדה אצלה את הטעם, והיא החליטה בצורה ברורה – להתעסק עם ניגונים חסידיים בלבד. "כבר עשרים שנים שאני מלמדת אך ורק ניגוני קודש", היא מדגישה. לפני שנתיים היא גם זכתה להוציא ספר לימוד נגינה בפסנתר שכולו מניגוני קודש, אותם אספה במשך השנים.

מהו באמת הכוח של הניגון? מה כל כך מיוחד בו?

"הניגון הוא השפה של הנשמה", מתרגשת רחל, "הדברים פשוטים, כי למעשה, כשאתה שר מוזיקה אתה מתקשר עם מי שחיבר אותה. זה כמו שכאשר אתה קורא כתבה בעיתון, אתה בדרך כלל יכול להבין מיד מה הכתב חושב על האירוע ומאיזו נקודת מבט הוא מסתכל עליו. בניגון זה חזק עוד יותר, כי המלחין שם בניגון את הנפש שלו, וזה מה שהוא מעביר הלאה".

את מדברת על מי שמלחין את הניגון, או על מי שמנגן אותו בפועל?

"אני מדברת גם על המלחין וגם על המבצע, כי הביצוע הוא בעצם התרגום של הניגון, כך שמי שמנגן בהחלט תורם את הנופך שלו גם כן".

רחל מציינת שכאשר היא שומעת מישהו מנגן, היא מסוגלת לעתים לשמוע ממש את האגו שלו בתוך הניגון. "אבל גם יש פעמים בהם שומעים את הנגן כמעט מתבטל".

מה דעתך על כך שלוקחים ניגונים שאינם יהודיים ומלבישים עליהם מילים של קודש?

"אני חושבת שזה הפסד גדול מאוד, ואף יותר מזה - אם שרים פסוק על מוזיקה של חול זה לא הופך אותה לקודש. כשלוקחים ניגונים שאינם יהודיים ומנסים 'לייהד' אותם נוצר בדרך כלל פספוס גדול. זה כמו בנושא הגיור, לא כל אחד יכול לגייר את מי שהוא רוצה, רק על פי ההלכה. גם כשמדברים על ניגונים - מלכתחילה לא ייתכן לקחת ניגונים של גויים ולשים עליהם מילים של קודש. הניגון היהודי חייב להיות עדין, הוא צריך לעדן את האדם ולא להפוך למשהו גס. רק אדם צדיק, בעל שיעור קומה, יכול לקחת על עצמו כזו משימה".

שיר מתוך הנשמה

רחל נזכרת שכאשר היא הוציאה לפני כמה שנים ספר ללימוד נגינה על פסנתר על טהרת הקודש, התקשר אליה מישהו ומאוד הודה לה על הספר. אחר כך, בסיום השיחה, הוא שאל: "תוכלי לדבר עם מנהלת בית הספר של הבת שלי?" לפליאתה של רחל הוא הסביר: "בבית הספר מקפידים על כל דבר ברמה הגבוהה ביותר – על כשרות המאכלים, אורך השרוול, על החצאית ועל הגרביים, אך כשמגיעים לניגון נראה שהכל פרוץ ויכול להיכנס פנימה".

למי שמתלבט אם לפניו ניגון טוב, ממליצה רחל לבדוק זאת בצורה פשוטה – "אפשרות אחת היא לנסות לראות איך רוקדים אותו – איזה חלק בגוף הוא מפעיל? האם הוא מפעיל את הנפש שלנו, או שהוא מביא את החלקים הפחות מכובדים בגוף לרקוד? האפשרות השנייה היא לשאול את עצמנו אם נראה שהיה מתאים לשיר אותו בבית המקדש.

"גם ניגון שמח לא חייב בהכרח להיות ניגון רועש, אלא שמח מבפנים", היא מדגישה, "זו גם הסיבה שאפשר להיתקל בניגונים  מרעישים, מלאי קצב וווליום, שלמרות זאת ריקים מתוכן ולכן לא מצליחים להיכנס לנו ללב".

את חושבת שיש בדורנו גם ניגונים טובים?

"בהחלט כן, אם כי הם לא רבים, כיוון שלצערי הדור שלנו רגיל לחיצוניות. אישית אני מתחברת  יותר לניגונים חסידים הישנים, אבל מהזמרים של היום אני מעריכה למשל את השירים של  ישי ריבו, שולי רנד, יצחק מאיר, שלמה כ"ץ, ועוד נוספים. אלו ניגונים שלא צריכים להכניס לתוכם רעש כדי לגרום לנו להקשיב. בדיוק להיפך, דווקא בגלל שהניגונים האלו עדינים, אנשים מקשיבים להם יותר. קחו לדוגמה את השירה של מוטי שטינמץ, היא עדינה ומלאת רגש, הוא לא צריך לצעוק חזק כדי להצליח לרגש את הציבור".

עם הלהקה

ומה עם נשים? כיום יש גם הרבה מאוד זמרות ויוצרות...

"נכון, הציבור הנשי בהחלט נחשף יותר בשנים האחרונות לשירה וניגונים טובים. אני באופן אישי מנהלת להקה כלית ומקהלת נשים שמגיעות לאירועים שונים. בין היתר הופענו בכנס ענק של נשות חב"ד, לפני אלפי נשים. פתחנו את הערב בניגון אמתי ועמוק, לא כזה שהוקלט מראש, אלא ניגנו אותו בזמן אמת. בכלל, אני רואה זכות להעביר את המסרים החשובים לקהל הנשי. באופן אישי אני מקליטה, כותבת ומעבדת עבורן שירים וניגונים.
אני מעבירה שיעור שבועי על ניגון ופוגשת לא מעט נשים, במטרה לחשוף לפניהן את הניגונים העמוקים ולערוך להן היכרות איתם.

"ויש לי גם חלום", היא מוסיפה לסיום, "אני חולמת להקים בית ספר ייעודי למוזיקה יהודית. זהו דבר שלא קיים עד כה. לניגון היהודי יש כל כך הרבה עומק, ויש כל  כך הרבה  מה ללמוד עליו. השאיפה שלי היא להעביר את האהבה שלי לניגון, ואת המסרים האלו גם הלאה".