רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בסיפור אישי מבהיל: "זו הסיבה שנשארתי בישיבה"

הגאון רבי אהרן טויסיג בסיפור מבהיל, עד כמה גדולה השפעתה של מילה טובה.

"כאשר הגיע רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל לגור בירושלים, עלה ראשית כל לבקר את רבה של ירושלים, הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס, ראש בתי הדין של העדה החרדית. ברגע שנכנס לביתו, עוד בטרם החלו לשוחח בדברי תורה, פרץ רבי איסר זלמן בבכיות נוראות. הוא הושיט את 2 ידיו לעבר הרב בענגיס, ואמר לו בקול בוכים: "כל מה שזכיתי להגיע אליו – הוא בזכותכם".

הרב בענגיס התפלא, ורבי איסר זלמן פתח את פיו ואמר את הדברים הבאים: "הוריי היו עניים מרודים. בהגיעי לגיל בו עלתה השאלה האם אלמד בישיבת וולוז'ין או בישיבת מיר, אמר לי אבי: 'איסר זלמנק'ה, אינני יכול לומר לך איזה מקום עדיף לך, כי שני המקומות מצוינים. אבל, אתה הרי יודע שאין לנו כסף לשכור עבורך מקום לישון, ויהיה עליך לישון בלילות על גבי ספסלי בית המדרש. הספסלים בישיבת מיר רחבים מעט יותר מהספסלים בישיבת וולוז'ין. עדיף אפוא שתלך לישיבת מיר, שם תוכל להניח את גופך הצנום לשנת הלילה, על ספסל רחב מעט יותר. כך תוכל לצבור יותר כוחות לקראת יום הלימוד שלמחרת'. עד כדי כך היתה העניות בבית.

"בסופו של דבר יצא שהלכתי ללמוד בישיבת וולוז'ין", ממשיך רבי איסר זלמן לספר לרבה של ירושלים. "הגעתי לשם בראש חודש אלול. בית המדרש היה מלא וגדוש בלומדים. הבחנתי שכל הבחורים לבושים בצורה נורמלית ומכובדת, ואילו אני לבוש במכנסיים מטולאים, בחליפה דהויה, על ראשי כובע מקומט ולרגלי נעלים קרועות. התביישתי שיצחקו עלי. כל אותו היום וגם בלילה ישבתי בישיבה ולמדתי. חיכיתי ליום המחרת שיגיע.

"עם שחר נטלתי את המזוודה, שאפילו לא פתחתי אותה מרוב בושה, וצעדתי לכוון תחנת הסוסים והעגלות, כשכוונתי לחזור הביתה. לא הייתי מסוגל ללמוד במקום שכולם מסתכלים עלי כעל מישהו שלבוש כעני מרוד.

"עודי ממתין בתחנה", מספר רבי איסר זלמן, "ניגש אלי בחור ושאל אותי: 'קוראים לך, אולי, איסר זלמן?' השבתי בחיוב.

"בישיבת וולוז'ין היתה הנהגה מופלאה: היו לומדים עשרים וארבע שעות ביממה ב'משמרות'. חלק מהבחורים היו הולכים לישון בשעה מוקדמת, וקמים באמצע הלילה ל'משמרת לילה'. בצורה כזאת, שקק בית המדרש לומדים ביום ובלילה, בלי הפסק", מציין הרב טויסיג.

אותו בחור שניגש לרבי איסר זלמן אמר לו: 'דע לך שראש הישיבה, הנצי"ב, אינו מתפעל כל כך מהר מבחור. אתמול בלילה הוא עבר במשך הלילה משולחן לשולחן בין משמרות הלומדים ושאל קושיה, ואף אחד לא הצליח לענות לו עליה תרוץ שהניח את דעתו. 'רק אחד הצליח', כך סיפר ראש הישיבה. הוא סיפר לכולם כי הגיע היום בחור חדש צעיר לימים, בשם איסר זלמן, שענה לו תרוץ ישר ושכלי. ראש הישיבה הוסיף ואמר, כי ככל הנראה בחור זה יגדל ויהיה גדול בישראל!'

"ואני, שהיה בדעתי לעזוב את הישיבה ולחזור הביתה, שאבתי עידוד גדול מהדברים", מספר רבי איסר זלמן בקול חנוק. "כהרף עין נטלתי את המזוודה וחזרתי לישיבה. אמרתי לעצמי: 'וכי מה אכפת לי מה יאמרו על החליפה שלי, על הכובע שלי, העיקר שהנצי"ב שיבח את התירוץ שלי, ותולה בי תקוות להיות גדול בישראל. הכל בזכות אותו בחור, שמילות העידוד שלו נפלו על אוזני כטל תחיה.

שמו של אותו בחור",  סיים רבי איסר זלמן את דבריו,  "היה זעליג ראובן בענגיס! לכך התכוונתי כשאמרתי שכל מה שזכיתי להגיע אליו הוא בזכותכם. איני יכול לדמיין מה היה יוצא ממני אם הייתי חוזר הביתה"...

"מה רב כוחה של מילה טובה, של מחמאה, של הארת פנים", מסיים הרב טויסיג את דבריו הנפלאים, המובאים בספר 'כבודם של ישראל', אותם הוא מציין ששמע מכלי ראשון מפיהם של שניים מגדולי ירושלים, שהיו נוכחים בביתו של הרב בענגיס, ושמעו את הדברים באוזניהם.

"הגיע בחור חדש צעיר לישיבה. כבר ביום הראשון ניגש אליו בחור המבוגר ממנו ב-9 שנים, שאינו מכיר אותו, ואומר לו מילה טובה בזכותה זכה עם ישראל ל'רבי איסר זלמן'. רבותי, זה לא עולה כסף! זה גם לא לוקח הרבה זמן, לומר לזולת כמה מילים טובות. לעיתים מילים אלו הן עבורו קרני אור, טל תחיה, המעוררות אותו לחיים".

מתי הפעם האחרונה שאמרת מילה טובה לבן הזוג שלך? הרב זמיר כהן על כוחה האדיר של מחמאה בזוגיות: