כיצד נחלץ הודיני מבית סוהר ששערו... פתוח?

אריך וייס, הידוע בשם הבמה "הארי הודיני" שסיפח לעצמו, היה קוסם יהודי-הונגרי שהיגר לארצות הברית, והפך עם השנים לפעלולן רב שם ורושם.

מיומנות חמקמקה הייתה לו, להיחלץ מכל לפיתה. הוא נחלץ מאזיקים, חבלים, שרשראות וחליפות משוגעים, ובמקרים רבים תוך כדי שהוא תלוי במהופך או נתון בתוך מיכל גדוש מים עד גדותיו.

הודיני-וייס היה אמן קשוח בכל הנוגע להצלחה. הוא לא ויתר לעצמו, ומכל אתגר שהוצב לפניו, יהיה אשר יהיה, הכריח את עצמו להיחלץ, ובכל מחיר.

כך, למשל, באחת מהופעותיו באנגליה, אזקו את ידיו בבריח חסום, אתגר שהיה כמעט בלתי אפשרי לצליחה. אך לא הודיני הטיפוס שיוותר, וכעבור שעתיים (!) הוא אכן נחלץ מהבריח. למחרת נראו ידיו פצועות ונפוחות, והתברר, שבשל הדרך בה השרשראות ננעלו על ידיו, הברירה היחידה שנותרה לו כדי להיחלץ הייתה לחתוך בבשרו החי, וזה מה שהוא עשה! העיקר להצליח.

ובכן, על אף עברו רצוף ההצלחות, ישנה אגדה המסופחת אליו שמספרת על כישלון מוחץ שהיה מנת חלקו; כישלון שנחל מאתגר מכשיל, לא ממש הוגן.

וכך אירע המעשה.

באחד הימים הייתה דעתו של הודיני זחוחה עליו, והוא התבטא בפומבי: "גם אם ינעלו אותי בכלא השמור ביותר בעולם, בתוך שעה - לכל היותר! - אני אחלץ ממנו".

המשפט המתרברב הפך לסקופ עסיסי. כולם דיברו על האמן הבטוח בעצמו שהעמיד במבחן את רמת שמירתם של כל בתי הכלא, והבטיח להביס כל סורג שיעז להתייצב בפניו.

בתי הכלא הוצפו בפניות להיענות לאתגר של הודיני, אולם רובם ככולם סירבו. וכי מה? היהודון הזה יוריד להם את הרייטינג? בשום אופן לא! הם דחו את ההצעה בשתי ידיים.

רק בית סוהר אחד, ישן ועתיק, נענה לאתגר. הוא הציע לאמן להיכנס לאחד מחדריו, ולנסות להוכיח את כושר היחלצותו.

* * *

היום המיוחל הגיע. הודיני ניצב מול שערי בית הסוהר כאשר חיוך מתנשא מרוח על פניו. הוא לא הצליח לאצור את יהירותו, ובעמדו מול שערי התא החלודים פרץ מפיו גיחוך קולני.

הסוהר הכניס את הודיני פנימה, וסגר אחריו את השער.

הודיני פשט את מקטורנו, שחרר את חגורתו ושלף מתוכה חוט ברזל דק באורך של 10 ס"מ. בחיוך זחוח ניגש הודיני לעבר מנעול השער, השחיל את הברזל פנימה והחל "לשחק".

כעבור חצי שעה התכסה מצחו של הודיני בזיעה קרה. המנעול לא נפתח! איך זה יתכן?

כעבור שעה של ניסיונות כושלים, לבו כמעט החסיר פעימה.

כעבור שעתיים קרס הודיני, מותש ומובס.

הוא נשען על השער, מעמיס את כובד גופו על הסורגים השחוקים, והנה לפתע החל השער לזוע בכבדות בחריקה צורמנית. הודיני נעמד על רגליו, אחז בסורג וגרר אותו בשתי ידיים.

השער היה פתוח!

התברר, שמלכתחילה השער לא ננעל, ורק בדעתו הוא חשב כן.

אך לאמיתו של דבר, השער כן ננעל. אמנם לא רשמית בידי הסוהר, אבל כן על ידי המנעולן מספר אחד בעולם - המח של הודיני!

* * *

הרבה דלתות של עשייה פתוחות בחיינו: רצונות, מאוויים, יוזמות ואינסוף הזדמנויות.

לו רק נאמין ביכולותינו ונפעל להשגת המטרה, נזכה לסייעתא דשמיא ונוכל להשיג כל מטרה.

רק בל ננעל את דלתות ההצלחה מתוך מחשבה שאיננו מסוגלים.