מה עושה אדם שתקוע על מסלול ההמראה של המטוס? גם אתם תתרגשו

הרב חיים צבי קוניקוב הוא רב ושליח חב"ד ב"חוף החלל" בפלורידה. הוא מקפיד להתפלל במנין ולומר קדיש לעילוי נשמתה של אמו. כאשר היה במטוס בדרכו לישראל, הוא נתקל בבעיה אמיתית. "היינו אמורים לצאת מאורלנדו בשעה 4:15, אבל הטייס הכריז על עיכוב של 90 דקות בשל מזג אוויר גרוע", מספר הרב קוניקוב לאתר 'בית חב"ד', ומציין כי בשל לוחות הזמנים של טיסות ההמשך שלו, הוא ביקש מאחיו שיאסוף אותו משדה התעופה קנדי וייסע למרכז חב"ד בעיר, שם ישתתף בתפילת המנחה. אך העיכוב הבלתי צפוי הותיר אותו חסר אונים.

"לא פספסתי אמירת 'קדיש' אחת מאז שאמי הלכה לעולמה 10 חודשים קודם לכן. מה לעשות? הייתי מודאג וחשבתי על פתרונות אפשריים. ארד מן המטוס. אחמיץ את הטיסה – תמיד אוכל להזמין עוד טיסה, אבל לא אוכל להחמיץ אמירת 'קדיש", מציין הרב קוניקוב, ומוסיף שביקש מאחת הדיילות לרדת מן הטיסה. היא, בתגובה, השיבה כי אין אפשרות לחזור. "אנחנו כבר על המסלול, ממתינים להמראה. ישנם מטוסים לפנינו ומאחורינו. אנחנו לא יכולים לזוז, זה בלתי אפשרי", אמרה.

שעה נוספת עברה, והרב קוניקוב מבין שאין לו סיכוי להספיק תפילה במניין. פתאום חלפה במוחי מחשבה נועזת: אולי נמצאים על הטיסה מספיק יהודים למניין? הוא הביט סביבו, לא הבחין ביהודים דתיים, אבל הוא החליט לנסות.

הרב קוניקוב קם ממקומו, וצעד הלוך ושוב במעבר המטוס, כשהוא תר אחרי פנים בעלי מראה יהודי. רק לבחור שבמושב האחרון היו פנים בעלי מראה יהוד. הוא אזר עוז ושאל אותו ישירות: "אתה יהודי?" כשהבחור ענה לרב "כן", הסביר לו הרב כי עליו לומר "קדיש", וכי הוא זקוק למניין. הבחור הבין. "ספור אותי כאחד מן העשרה", השיב והתיישב חזרה במקומו.

הרב קוניקוב התעודד מעט מההצלחה הראשונה, והמשיך בחיפושיו. לא חלף זמן רב, והגיע לארבעה. כל אחד מהם אישר את יהדותו, והוסיף: "אבל אני לא דתי" או "אני לא יודע איך להתפלל". עם זאת, הם גילו נכונות לעזור.

הדקות הוסיפו לנקוף, אך הרב קוניקוב נמצא המבוי סתום. הוא הצליח להגיע לשבעה אנשים, והיה זקוק לשלושה נוספים בלבד. במפתיע, אחד ממנהלי חברת ג'ט-בלו ישב במושב רגיל. "אני יכול לעזור לך?" הוא שאל. הרב קוניקוב חשב שהוא פועל בהתאם לכללי שירות הלקוחות של החברה, אבל משהסביר את בעייתו, המנהל מיד נחלץ לעזרתו, והציע לרב להשתמש במערכת הכריזה כדי להודיע כי דרושים מתנדבים בני הדת היהודית.

"תודה", השיב הרב קוניקוב, "אך אני מעדיף למשוך פחות תשומת לב".

"סלח לי", קרא אדם שישב בעבר השני של המעבר. "שמעתי את שיחתך. אני יהודי". כעת היו שמונה אנשים. הרב קוניקוב ממשיך בחיפושיו, כשהוא חש התרגשות נוכח הסיכוי שיתקבץ לו 'מניין' בדרך נס, אולם סדרת תשובות שליליות לשאלתו החזירו אותו למציאות. נוסע אחד שמאוד רצה לעזור אך לא היה יהודי אמר לו: "החבר שלי הוא חצי יהודי". כששמץ תקווה מתגנב לליבו, שאל הרב קוניקוב את חברו: "אתה יהודי?" – "לא, לא ממש", הוא אמר לי. מאוכזב, פנה הרב ללכת משם, אך הוא קרא אחריו והוסיף: "אבל סבתא שלי הייתה יהודייה". הרב קוניקוב חזר אחורנית ושאלו: "אמא של אמא שלך?" – "כן, אבל זה לא עושה אותי יהודי, נכון?" "בטח שכן!" אמר הרב. "יופי, פתאום אני מגלה שאני יהודי! אולי האיחור בטיסה היה שווה רק בשביל זה!".

המצב היה נראה חסר תקווה

המנהל שאל את הרב קוניקוב: "לכמה הגעת?", כשהשיב לו שהגיע לתשעה, דיבר המנהל במכשיר הקשר שלו עם תא הטייס ושאל אם יש יהודים בין אנשי הצוות. "שלילי", הגיעה התשובה.

"כולם רצו לעזור, אך המצב נראה חסר תקווה. כבר עברתי פעמיים על כל מושב והתחלתי להשלים עם העובדה הקודרת שעל הטיסה הזאת קיימים כנראה רק תשעה יהודים ממין זכר מעל גיל 13", מספר הרב קוניקוב, ומציין שבעודו עושה את דרכו בייאוש חזרה למושבו, מישהו שריחם עליו מאוד עצר אותו ושאל: "יש לי חבר יהודי בג'ורג'ייה שאני יכול להרים אליו טלפון. זה יעזור?" הרב הסביר מדוע זה לא יעזור והודה לו. "כאילו שלא הכרתי בעצמי כמה יהודים שיכולתי לטלפן אליהם...", הוא מוסיף בהומור.

הרב קוניקוב הכין את עצמו נפשית לאכזבה: אחרי כל המאמץ, יש רק תשעה יהודים על הטיסה. הוא שב למקומו.

הרב עמנואל מזרחי - למה אומרים קדיש דווקא ביום הפטירה?

חלפו שניות מספר. הנוסע שישב ממש מאחורי הרב כחכח בגרונו ואמר: "אני ממש מצטער, אבל קודם, כשאמרתי לך שאני לא יהודי, לא אמרתי את האמת. האמת היא שאני יהודי". בהתחלה חשב הרב קוניקוב שאותו נוסע "עובד" עליו, או שהוא סתם מנסה להיות נחמד כי הוא רואה עד כמה אני נואש. במעט חשד שאל אותו: "אמך יהודייה?", "בטח", הוא השיב. "שם נעוריה הוא הורוביץ. אין שם יותר יהודי מזה"; ואז הוא הוסיף, "אין כל ספק בכך. אני אפילו מכיר את תפילת "ברוך אתה אד-ני...".

"כולם סביבי היו נרגשים מאוד. נופפתי בזרועי למנהל המסור מחברת התעופה שישב כעשר שורות לפניי. 'הצלחנו!' קראתי. 'יש לנו עשרה איש!', הוא כל כך שמח שאפשר היה לחשוב שהוא זכה בלוטו", מספר הרב קוניקוב בהערכה.

המנהל הזמין את הרב להיפגש עם הדיילות בחלק האחורי של המטוס. הוא רצה להבטיח שה"מניין" יתנהל כשורה. הרב קוניקוב אמר לדיילות שאינו רוצה לגרום להם אי נוחות, והציע שהתפילה תתחיל לאחר חלוקת המשקאות כדי שלא יופרעו בעבודתן. מעבר לכך, אמר להם שתפילת המנחה תיקח בין שבע לעשר דקות בסך הכלף והודיתי להן על עזרתן ועל ההבנה שגילו.

המניין עמד להתחיל. הרב קוניקוב החל ללכת במורד המעבר ו"לאסוף" את האנשים. (קיוויתי שאזכור מיהם ואכן זכרתי). כעבור זמן קצר שורה של יהודים צעדו אחריי לכיוון אחורי המטוס. כשלוש שורות לפני הסוף ראה הרב פתאום פרצוף שהחמיץ. "הוא נראה יהודי ללא ספק", חשב לעצמו. עם כל האנשים האלה שאינם מוכרים לו, מוטב שיהיו אחד-עשר איש, ליתר בטחון.

הרב קוניקוב עצר ושאל אותו: "אתה יהודי?"

"כן", הוא השיב, "אבל תראה, אתה חוסם את המעבר! כל האנשים האלה רוצים לעבור!" השיב הרב קוניקוב: "האנשים האלה הם המניין שלי". האיש התאושש מתדהמתו ואמר, "אם ככה, גם אני בא".

10 יהודים על מטוס אחד

האווירה בחלק האחורי של המטוס הייתה אקסטטית ומחשמלת. הגברים היהודיים היו מאושרים כל-כך שהיה אפשר לחשוב שהקבוצה שלהם זכתה בליגת האן. בי. איי. הם נדחסו לתוך המטבח הזעיר באחורי המטוס.

"לפני תחילת המניין הסברתי לחברים הלא-דתיים מה אנו עומדים לעשות. ממבטיהם ההמומים נראה היה שרק 3 מ-11 האנשים השתתפו אי-פעם במניין. אמנם מטרתי העיקרית הייתה לומר קדיש, לא רציתי שאותם יהודים חילוניים יחוו את התפילה כמין מס שפתיים. לכן ניצלתי את ההזדמנות לומר כמה מילים על מושג התפילה", אומר הרב קוניקוב.

"התפילה אינה מוגבלת למקום מסוים אלא ניתן להתפלל בכל מקום, החל בחדרך הפרטי ועד למטוס ג'ט-בלו שתקוע על מסלול ההמראה שלו", כך אמר, ואז הגעתי לפרטים הטכניים. "כיוון שחברת ג'ט-בלו לא מחזיקה עדיין עשרה סידורי תפילה בטיסות הפנימיות, אני אנהל את התפילה בטקסט המקורי, בלשון הקודש ובעל פה. אני מבקש מכם רק שתגידו 'אמן' בזמן המתאים".

"איך נדע מתי לומר אמן, אם אנו לא מבינים עברית?" שאל אחד הנוסעים בהגיון, ואכן הייתה זו שאלה טובה. "אני אאותת לכם באגודלי בזמן המתאים", השיב הרב קוניקוב.

הרב הוציא את כיפתו מתחת לכובעו, ונתן אותה לאחד האנשים שעמד סמוך אליו. שאר הגברים לקחו לעצמם כיפות (מפיות נייר) מן המטבח באדיבות חברת התעופה ג'ט-בלו. התמונה הייתה רבת עוצמה.

"הדיילת שאלה אם היא יכולה לצלם אותנו בשעת התפילה, ואמרתי לה שאין לי שום בעיה עם זה", מוסיף הרב קוניקוב. "בלי דיחוי נוסף התחלתי במניין שלנו. כלפי חוץ, הרגשתי נהדר כשהרמתי את אגודלי בפעם הראשונה! כלפי פנים הייתי נרגש עד מחנק בתחושת הודיה לאלוקים.

"הגברים אמרו 'אמן' בקול רם וברור. אנשי הקבוצה הזאת כלל לא בושו או נבוכו נוכח מורשתם. כל המטוס המה מהתרגשות. גברים חבושי מפיות נייר צעקו 'אמן' עם כל הרמת אגודלים של הראביי הזה בעל המראה המיושן, בעוד הדיילת מצלמת הכל. בלי ספק לא הייתה זו התמונה האופיינית לפרסומת של חברת ג'ט-בלו.

"למרות הצד המשעשע שבסיטואציה ניכר היה שהעניין נוגע ללב הגברים שבמניין, והם נשארו ממוקדים ורציניים במשך כל התפילה. סיימתי את התפילה מהר והודיתי לכולם מקרב לב על השתתפותם. לאחר מכן שבנו למקומותינו.

"כמעט מייד הכריז הטייס שהעיכוב הסתיים וכי אנו אמורים להמריא בעוד דקות אחדות לכיוון שדה התעופה קנדי. הייתה תחושה מדהימה, כמעט כאילו המניין היווה חלק מלוח הזמנים.

"כשהמטוס היה באוויר, אחד היהודים במניין בא למקום מושבי שהיה סמוך למסדרון. כשדמעות בעיניו, הוא אמר: 'אני בכלל לא מעורב בחיים היהודיים, ואני רוצה להודות לך על התזכורת המדהימה הזאת למורשת שלי!' כעת היה זה תורי לחוש ענווה. מצווה אחת גוררת מצווה נוספת. לא יאומן שככה התחלתי את מסעי לארץ הקודש!", מסיים הרב קוניקוב את סיפורו האישי.

הרב אליהו עמר: מדוע אומרים קדיש כ"כ הרבה פעמים בתפילה?

הגיורת שנרצחה החזירה טובה ליהודי שאמר עליה קדיש