עובדות ביהדות
חמישה קולות, ולא תחנם: 15 מושגים ביהדות שאולי לא הכרתם
מהם שבע מצוות בני נח, מה פירוש המונח "מצוות אנשים מלומדה", ומה הכוונה "ברוב עם הדרת מלך"? 15 מונחים ביהדות והסברם בקצרה
- נעמה גרין
- פורסם י"ג כסלו התשפ"ב |עודכן
שנאת חינם (צילום: shutterstock)
1. שנאת חינם הוא מונח שמקורו ביהדות , והוא מבטא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם או קבוצה אחרת ללא כל סיבה עניינית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או השתייכות לקבוצה שונה.
2. שבע מצוות בני נח הן מצוות שעל פי מסורת חז"ל, נצטוו עליהן הגויים, להבדיל מתרי"ג מצוות שנצטוו עליהן בני ישראל. אלו הן המצוות בהן מחויבים גם הגויים: דינין, ברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי. (מסכת סנהדרין)
3. עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הם רשימה של עשר מצוות, שנאמרו על ידי הקב"ה לעם ישראל במעמד הר סיני. עשרת הדיברות הם:
1. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" – אמונה באלוהים
2. "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" – איסור עבודה זרה ואיסור עשיית צלמים.
3. "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" – איסור נשיאת שם ה' לשווא.
4. "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" – מצוות השבת (ביתרו: זכור. בואתחנן: שמור).
5. "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ" – מצוות כיבוד אב ואם.
6. "לֹא תִרְצָח".
7. "לֹא תִנְאָף".
8. "לֹא תִגְנֹב".
9. "לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" – איסור עדות שקר.
10. "לֹא תַחְמֹד" .
(צילום: shutterstock)
4. עשה לך רב היא הוראה המופיעה פעמיים במסכת אבות, ומבטאת רעיון מקובל ביהדות. בפירושה של הוראה זה נכתבו בפרשנים הסברים שונים, שעיקרן הוא שעל אדם לקבוע לעצמו רב דרכו יוכל להשתלם בתורה מצוות ובמעשים טובים.
5. סִפְרֵי אֱמֶ"ת הוא הכינוי לשלושת הספרים אשר פותחים את קובץ הכתובים בתנ"ך - איוב, משלי ותהילים. מקור הכינוי הוא בראשי התיבות של שמות הספרים.
6. מצוות עשה שהזמן גרמן הן מצוות עשה החלות רק במועדים קבועים, ומתבטלות לאחר פרק זמן קבוע. לדוגמה, מצוות סוכה חלה רק במהלך חג הסוכות, ומצוות הנחת תפילין חלה רק בימי חול, ביום ולא בלילה. אבל מצוות שיש להן זמן חלות קבוע אך אין להן זמן ביטול, כגון מילה ביום השמיני או פדיון הבן ביום השלשים אינן בכלל זה. ייחודן של מצוות עשה שהזמן גרמן הוא שלמעט מספר חריגים, נשים (וכן עבדים כנעניים) פטורות מהן, כלומר נשים אינן מחויבות מבחינה הלכתית לקיים מצוות אלו, בשונה ממצוות עשה שלא הזמן גרמן וכן כל מצוות לא תעשה, שככלל חלות על נשים וגברים במידה שווה.
7. מצוות אנשים מלומדה הוא ביטוי שמתייחס למעשים אשר נעשים מתוך הרגל באופן אוטומטי, שלא מתוך מחשבה או כוונה בעשיית המעשה. כינוי זה מקורו על פי הפסוק בספר ישעיהו כאשר הנביא ישעיה מוכיח את עם ישראל שבעבור עוון זה תלקח מהם החכמה והבינה: "... יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ספר ישעיהו, פרק כ"ט, פסוק י"ג.).
יחיד ורבים הלכה כרבים
8. מצווה הבאה בעבירה הוא מונח תלמודי המתייחס לקיום מעשה מצווה שהתאפשר בעקבות עבירה שקדמה לו. למסקנת ההלכה קיום מצווה הבאה בעבירה אינו נחשב למעשה מצווה ולא יצא בו ידי חובת המצווה.
9. יחיד ורבים הלכה כרבים הוא מצווה מהתרי"ג מצוות וכלל בפסיקת ההלכה במשפט העברי, לפיו בכל מחלוקת שבין חכמי ישראל יש להכריע את ההלכה כדעת הרוב. כלל זה נלמד מהכלל הבסיסי של הכרעת רוב בדיינים.
10. חמישה קולות הוא מושג תלמודי, הנאמר לגבי שמחת חתן וכלה. המשמח חתן וכלה זוכה בחמישה קולות שנשמעו במעמד הר סיני. הנהנה מסעודת חתן וכלה ולא משמחם, מבטל חמישה קולות שנאמרו בנבואת ירמיהו.
11. חופה וקידושין ביהדות, המונח חופה וקידושין מציין את הדרך לקשירת קשר של נישואים ביהדות. הנישואים ביהדות מתבצעים בשני שלבים: הקידושין (או ה"אירוסין" בלשון המשנה) והנישואין. בעבר, בזמן המשנה והתלמוד, הזמן בין האירוסין לנישואין היה ממושך (כשנה), ואילו מאז ימי הביניים הוא קוצר לכדי דקות בודדות. על כן נוצר מוסד שהחליף אותו, המחייב פחות, המכונה "שידוכין" (ובעברית מודרנית נקרא גם אירוסין). ההלכה אוסרת קיום יחסי אישות בין גבר ואישה שאינם נשואים על ידי חופה וקידושין. יש אף הסוברים שאיסור זה הוא מדאורייתא.
12. זכות אבות הוא מושג ביהדות, שפירושו שהקב"ה מיטיב לעם ישראל מחמת זכות האבות אברהם, יצחק ויעקב, אף כאשר 'הבנים' - עם ישראל אינם זכאים לכך בזכות עצמם. אף שבמקור נזכר המושג כלפי שלושת האבות 'אברהם יצחק ויעקב', לעיתים משמש המושג 'זכות אבות' בכוונה לדורות האחרונים שבזכות מעשיהם זכה הבן למה שזכה.
13. המתחיל במצווה אומרים לו גמור הוא פתגם ביהדות וניב בשפה העברית, לפיו מי שהתחיל במצווה או מעשה טוב, עליו מוטלת החובה לגמור אותו. מקור הדין הוא מהפסוק "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פנחס בן אלעזר הכהן" (במדבר, ל"א, ו'), בפסוק מתואר שלאחר שפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית כזבי בת צור, ואחרי שה' ציווה את משה ליזום מלחמת ענישה-נקמה במדיינים שהסבו לעם ישראל נזק רוחני כבד, וגם גרמו למותם של 24,000 איש מעם ישראל, הקב"ה אמר למשה נקֹום את נקמת בני ישראל בעצמך, והוא שילח את פנחס כמו שתואר בפסוק, כיוון שאמר: מי שהתחיל במצווה הוא גומרה. הוא השיב את חמת ה' והכה את המדינית, הוא יגמור מצוותו. כך על פי מדרש רבא ותנחומא.
14. ברוב עם הדרת מלך הוא כלל הלכתי הקובע כי מצווה המתקיימת באופן ציבורי היא חשובה ומהודרת יותר.
15. לא תְּחָנֵּם היא קבוצת איסורים בהלכה היהודית שמקורם בציווי מקראי יחיד, ואשר עיקרם הוא התרחקות יהודים מגויים מחשש להיטמעות בתרבותם. האיסור כולל: איסור על מכירת קרקע בארץ ישראל לגויים, איסור נתינת מתנת חינם לגוי, וכן איסור לספר בשבח גויים.