פרשת וישלח: כל עוד שחר הגאולה לא עלה, שרו של עשיו ימציא את עצמו מחדש

יעקב חוזר מתקופת גלותו בחרן, ובמעבר "יבק" (נחל בגבולה של ארץ ישראל) הוא פוגש איש שנאבק עמו. התורה אינה מציינת את זהות האיש, אולם חכמים מלמדים אותנו שהיה זה מלאך, שרו של עשיו.

אין זו הפעם הראשונה שיעקב פוגש מלאכים. עוד בצאתו לחרן הוא "פגש" בחלומו מלאכים שעלו וירדו בסולם – "מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו" (רש"י בראשית כ"ה, כ"ח, בשם המדרש), אולם ההבדל בין שני המפגשים הללו הוא גדול – ביציאה מארץ ישראל המלאכים ליוו את יעקב ושמרו עליו, ובחזרתו אל ארץ ישראל המלאך נאבק עמו.

ננסה להשוות בין חלום יעקב בצאתו מהארץ לבין המפגש עם המלאך בכניסתו אליה.

כשיעקב יצא מהארץ הוא ידע שנכונו לו אתגרים רבים, אולם למרות זאת, במחזה החלום אין אזכור לאתגרים שיהיו לו. להיפך, החלום טומן בחובו בשורות טובות ומבטא את ההגנה, השמירה והליווי האלוקי שיש לו. לעומת זאת, בשובו אל הארץ, יעקב שוב נפגש עם מלאך אבל לא שמלווה אותו, אלא להיפך – נאבק עמו.

ביציאה נודע ליעקב שמלאכים יורדים מן השמים כדי ללוות אותו, ובחזרה המלאך יורד מן השמים כדי להיאבק עמו.

לכאורה, אם שני האירועים הללו אמורים לרמוז ליעקב על הבאות, היינו מצפים שיהיה ההיפך. כשיעקב יוצא לגלות, מתאים היה שהוא יפגוש מלאך שיאבק עמו, שהרי זה מה שהוא יחווה בשנים הבאות – מאבקים בלתי פוסקים, ואילו כשהוא שב אל ארץ אבותיו שהובטחה גם לו, מצפים היינו שיעקב יחלום חלום בו אין לו אויבים, ושמלאכי שמים מלווים אתו ושומרים עליו. אך כאמור, המציאות הפוכה.

במפגש הראשון יעקב שרוי בצרה גדולה וחייו נתונים תחת איום. עתידו לוט בערפל והוא מגיע לחרן כשהוא חסר כל. יעקב במובן מסוים חסר אונים והוא תלוי באופן מוחלט בחסדי הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אמר לו – מלאכים ילוו אותך, אני אשמור עליך עד שתשוב אל ארץ אבותיך. מבחינת השמירה על חייו – השם שמר עליו ויעקב היה יחסית "פאסיבי".

במפגש השני – בחזרתו לארץ ישראל, כוחות עליונים נאבקים ביעקב ויעקב אקטיבי לחלוטין. יעקב נאבק במאבק קשה וממושך, עד עלות השחר. כוחותיו של יעקב מתגלים כאן במלוא עצמתם. יעקב נלחם, נפצע, אך מנצח. ידו של המלאך על התחתונה, הוא אינו מסוגל להשתחרר מאחיזתו של יעקב, ויעקב הוא זה שיחליט אם ישוחרר המלאך, מתי ובאלו תנאים. יעקב נלחם כמו אריה על חייו.

דווקא במפגש השני זוכה יעקב לשינוי שמו, דבר המעיד על שוני מהותי – "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (ל"ב, כ"ט). דווקא במקום בו התגלו והובאו לידי ביטוי הכוחות שבו, זוכה יעקב לשם המוטבע בחותם אלוקי - ישראל, שם המבטא את השררה והגדולה שלו.

בשובו אל הארץ, דווקא כשסבור היה שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, פוגש יעקב איש שנאבק עמו מאבק ארוך ומיגע. יעקב מגלה שדווקא על האדמה עליה מבקש הוא לישב בשלווה, נכונים לו מאבקים קשים, רוחניים. המאבקים הללו שמזמנת לו הישיבה בארץ, עמוקים הם ויסודיים הם, שהרי בצד השני הנלחם עומד כוח רוחני, שרו של עשו. בצד השני עומד כוח משמעותי ששורשו בעליונים ומגמה יש לו בעולם.

במאבק הזה, יעקב צריך להילחם עד הסוף. לא קלה היא מלחמתה של תורה. לא קלה המלחמה מול היצר הרע. מתברר ליעקב שעשיו – אחיו, הוא רק ביטוי לכוחות רוחניים בעלי עוצמות אדירות. כוחות שעניינם להתנגד ולהפריע להופעת בית יעקב, למנוע את התפתחותו ואת התפשטות הרעיונות שהוא מייצג, את הפצת האמונות וההשגות העומדות מאחוריו. יעקב מבין שמדובר במאבק ממושך וקשה, מאבק שיימשך עד עלות השחר, והוא מצליח להיאבק ואף לנצח ולהכניע את אותם כוחות.

במהלך המאבק הקשה רואה המלאך כי הוא אינו יכול ליעקב – "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ". המלאך ניסה לפגוע ביעקב עצמו, בכוח ההמשך שלו, בנצחיות שלו. הוא מנסה להפוך את יעקב לכוח עקר אך הוא אינו מצליח.

נגיעתו של המלאך בגיד הנשה משקפת בדיוק את כוחו האמתי. בסופו של המאבק הארוך והעמוק, יתברר ששרו של עשו אינו מסוגל לגעת בשורש החיים של יעקב, הוא אינו יכול לעקרו.

בשובו אל הארץ, מצפה יעקב שהשמירה והברכה שליוו אותו בגלות ילווהו ביתר עוצמה במקום מנוחתו ונחלתו, אך המפגש עם המלאך מבהיר לו, שהמאבקים האמתיים מתחילים דווקא עכשיו. דווקא בארץ בה יעקב אמור להביא לידי ביטוי את כוחותיו, את אמונתו ותפיסותיו, יקומו ויעמדו מולו הכוחות המתנגדים בכל עוצמתם ועומקם.

אף על פי שיעקב ניצח והוא זכה לשם החדש "ישראל", עדיין לא בטל שמו הראשון "יעקב". משום שגם אם אדם מרגיש שהוא ניצח – עדיין  אפשר לחזור להיות יעקב, משום שבמאבק הרוחני – כל עוד שחר הגאולה לא עלה, שרו של עשיו ימציא את עצמו מחדש ויצוץ שוב בכל הזדמנות.

הרשב"א (חידושי אגדות, חולין צא) מביא את דברי התלמוד שאבק ההאבקות של יעקב עם המלאך הגיע עד כסא הכבוד. הדבר מסמל, שהמאבק הזה היה מאבק רוחני, עמוק, יסודי ומהותי – מאבק בעיקר העיקרים ובעיקר האמונה של יעקב – מאבק על "כסא הכבוד". שרו של עשיו מנסה לקעקע ולערער את אמונתו של יעקב אבינו במציאות הבורא יתברך. כעת, כשיעקב נכנס לארץ ישראל, המאבק שמצפה לו הוא קשה ויסודי הרבה יותר מאשר המאבק עם לבן הארמי.

נשים לב שאותו מתאבק נקרא בתורה בשלושה שמות: "איש", "מלאך", "אלוקים". המאבק הזה הוא התמודדות בכל הרבדים – הפיזי, הרוחני, וביסודות האמונה.

רש"י על המילים "ויאבק איש עמו" מביא שני פירושים: א. "מלשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם". ב. "לשון ויתקשר... שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו". המהרש"א (חולין צא) אומר, ששני הפירושים הללו מבטאים את שני הפנים של היצר הרע – פעמים היצר הרע מתגלה כאויב, ופעמים הוא מתגלה כאוהב, מחבק ונקשר – והפנים השניות הרבה יותר מסוכנות. גם יעקב התפלל לפני המפגש עם עשיו: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (ל"ב, י"ב). עשיו לפעמים מתגלה כמו "אחי" ולפעמים כמו "עשיו", ויעקב מזכיר קודם את הסכנה הגדולה יותר, סכנת עשיו שנראה כמו "אחי", שמתחבק ומנסה להתקשר ("בית הלוי" פרשת וישלח, אני מפנה לספרי "משהו טוב לשולחן שבת" להרחבת העניין).

הסכנה הזו תהיה עד עלות השחר, עד הגאולה העתידה.