נס גלוי במצולות ים: "כבר השלמתי עם זה שאני הולך לסיים את חיי בטביעה ובחנק"

בשנת 2015 יצאתי עם חברים לחוף אולגה, בשעה 5.30 בערב, לאחר שהמצילים סיימו לעבוד ולא היו נוכחים במקום.

בעודי נהנה בתוך הים, אני מרגיש לפתע שאני נסחף למים העמוקים. אני מרגיש כמין כוח חזק שמושך אותי חזק לכיוון המים עמוקים. באותו זמן הגלים היו גבוהים והתנשאו לגובה של מעל 2 מטר. אני מנסה לשחות לכיוון החוף בכל הכוח במשך מעל 15 דקות, עד שכוחותיי אוזלים, ואני מחליט להפסיק לנסות לשחות לכיוון החוף, אלא מתמקד בלשמור את הכוחות שנותרו בי בשביל לצוף על המים. בזמן שאני צף על המים ואני במרחק של 1.5 קילומטר מהחוף, אני רואה מרחוק את חבריי מנסים להזעיק עזרה ועולים לביתן של המציל, דופקים בכל הכוח על הדלת, אולי המציל עדיין נמצא שם.

באותם רגעים אני מתחיל לבלוע הרבה מים, ומתחיל להשלים עם זה שאני הולך למות במוות הכי קשה שיכול להיות, בטביעה בחנק. אני מסתכל כל רגע לכל כיוון, לראות אם יש בקרבת מקום מערבולות, מדוזות, כרישים או דגים גדולים מסוכנים.

אני מתחיל להריץ ולהרגיש באופן מוחשי בדמיוני את כל החיים שעברתי, את כל העבירות שעשיתי, את כל הביטול תורה ובזבוז הזמן שבזבזתי, ואת כל הצער שגרמתי לאנשים ולהוריי היקרים. חשתי צער כה עמוק על כך שעדיין לא התחתנתי, ולא הבאתי ילדים לעולם, ושאני הולך למות לבד בלב ים ולהיות מאכולת לדגים, בלי שימצאו את הגופה. תחושה של בדידות איומה.

באותם רגעים אני חוזר בתשובה שלימה מעומק הלב על העברות, והצער שציערתי את אבא שבשמיים האהוב שלי, שליווה אותי ועשה בשבילי בלי סוף כל רגע, כל יום, במהלך 25 שנה. התחלתי להתחנן בכל כוחי מתוך בכיות נוראיות ועמוקות שאני מתחרט מעומק הלב על כל הצער שעשיתי לו במשך חיי, ועל כל הכפיות טובה העצומה שלי כלפיו. הבטחתי לה' שאם אצא מכאן בחיים, אהיה עבד שלו בכל אבריי וגידיי, ואנצל כל רגע בחיים ללימוד תורה ועשיית מצוות, ואתקרב אליו בכל כוחי.

ביקשתי גם מצדיקים שנפטרו כגון רשב"י, רבי מאיר בעל הנס וכו' שיתפללו עליי שאצא בחיים, וכן הבטחתי לתרום לארגון הידברות סכום כסף מסוים, לחלק 200 דיסקים של הרב זמיר כהן לזיכוי הרבים, וכן לזכות את הרבים בהרצאות.

תוך דקה מרגע שסיימתי לומר את 3 ההתחייבויות הללו, אני רואה במרחק של 20 מטר 4 אנשים גולשים על גלים. אני צועק להם בכל כוחי שנשאר לי: "הצילו, הצילו, הצילוו, אני טובע תצילו אותי".

אני מרגיש שהם לא שומעים אותי, ורואה אותם מתחילים להתרחק. אני מבקש מה': "תעזור לי שהם ישמעו אותי בבקשה". אני אוגר את כל הכוחות שנשארו לי, ונותן צעקה חזקה לכיוונם: "הצילוווווו".

פתאום אני שומע אחד מהם צועק לחברים שלו: "תעצרו, שמעתי צעקה". הם מתחילים לחזור לכיווני, אך עדיין לא רואים אותי.

אני אוגר שוב את כוחותיי, מרים את ידי וצועק להם חזק בכוח שאני מרגיש שה' פתאום נתן לי: "הצילוווו אני טובע".

תודה ה' שהצלת אותי

פתאום העיניים שלי נפגשים בעיניים של אחד מהם. הוא רואה אותי וצועק לחבריו: "אני רואה מישהו בים בואו מהר". בסיעתא דשמיא הם מתקדמים לכיווני.

הם מגיעים אליי ובלי לשאול אותי שאלות אחד מהם מנסה לעלות אותי בכל כוחו על הגלשן שלו, וכל זה בזמן שיש גלים גבוהים מעל 2 מטר. בכוחותיי האחרונים אני מצליח לעלות על הגלשן וממלמל בשקט באפיסת כוחות כל הזמן: "תודה ה', תודה ה' על שהצלת אותי. אני אוהב אותך הכי הכי בעולם". וכך אני חוזר על זה הרבה פעמים בלי להפסיק. הגולש שעליתי על הגלשן שלו שואל אותי: "מה אתה ממלמל?", אני אומר לו: "אני מדבר עם ה' ומודה לו על שהוא שלח אתכם להציל אותי".

הם מתחילים לחתור לכיוון החוף, אך לא מצליחים להתקדם, אלא נסחפים אחורה הרחק הרחק מהחוף. במשך 10 דקות הם מנסים לחתור לכיוון החוף ולא מצליחים לזוז סנטימטר קדימה, ואף נסחפים לכיוון ההפוך ללב ים. לפתע צועק לי הבחור שהייתי על הגלשן שלו שהוא 10 שנים גולש, ואף פעם לא קרה לו שהוא לא הצליח להתקדם לכיוון החוף, ובטח שלא להסחף לכיוון ההפוך ללב הים.

באותו רגע אני אומר לה' שאני מתחייב להוסיף עוד סכום כסף לצדקה לארגון הידברות, מעבר למה שהתחייבתי קודם, ולפתע פתאום באופן ניסי שהוא מעל הטבע. תוך דקה מרגע שהתחייבתי צדקה, אני מרגיש פתאום את הרגליים שלי נוגעות בקרקעית הים.

באותו רגע התחלתי לרוץ בכל כוחי לכיוון החוף, מהפחד שהים לא יחזיר אותי חזרה אחורה. מיד שהגעתי לחוף התמוטטתי על החוף והתעלפתי. לאחר כ5 דקות שאני שוכב מעולף, התחלתי לפקוח עיניים, ואני רואה את חבריי ואת הגלשנים ואת אנשי מד"א ואיחוד הצלה גוחנים מעליי.

באותו רגע הודיתי מאוד לגלשנים שהצילו אותי, ומיד לאחר שהודיתי להם - הם הלכו מהאזור . עד היום חיפשתי את הגלשנים הללו ולצערי עדיין לא הצלחתי למצוא אותם, אשמח מאוד אם מישהו שקורא את הכתבה ובמקרה מכיר אותם - שיפנה אותם אליי וייצור איתי קשר במייל: g0548410272@gmail.com

לאחר שהתעוררתי הובהלתי על ידי האמבולנס בדחיפות לבית חולים הלל יפה בחדרה. הדוקטור בודק אותי ואומר לי בהתפעלות שהיה לי נס גדול, והמים שבלעתי לא הזיקו לי כלל. הרופא אומר לאחות שתעשה לי עירוי נוזלים, והוא יבוא עוד מעט לביקור נוסף.

לאחר כשעתיים במיון הגיע הדוקטור לבדוק אותי שוב. הוא אישר שהכל תקין ושחרר אותי. נסעתי משם עם חבריי למשפחתי המודאגת שעודכנו על ידיהם בכל הפרטים.

כשהגעתי לבית נדהמתי לראות שולחן ערוך מכל טוב: משפחתי היקרה הכינה סעודת הודיה. מיד אמרנו ביחד "נשמת כל חי" ושירי הודיה על הנס העצום שה' עשה עימי.

לאחר כיומיים לאחר מנוחה והתאוששות בס"ד קיימתי כמובן את הבטחותיי, תרמתי לארגון הידברות את כל הסכום שהתחייבתי, קניתי 200 דיסקים של הרב זמיר כהן וחילקתי אותם.

לאחר כחודש בס"ד התקבלתי לעבודה בשב"ס כרב, והצלחתי ב"ה לקיים אף את הבטחתי השלישית ולמסור שיעורים ביהדות, ולזכות את הרבים ולקרבם לה'.

תודה רבההה, אבא הטוב והאהוב שלי שבשמים, על הנס העצום שעשית עימדי

אני אוהב אותך הכי הכי בעולם, אהבה אינסופית.

מאז ב"ה ובעזרתו יתברך - כל רגע של חיים אני מנצל כדי לעמוד במה שהתחייבתי במצולות ים לאבא האהוב שלי שבשמים, לנצל כל רגע בכל יום ללימוד תורה ועשיית מצוות וגמילות חסדים עם הבריות, ולעשות שלום בית לזוגות יקרים מאוד.

עמיחי לוי הוא יועץ זוגי ומטפל רגשי