בא לי וילה! או שאולי בעצם לא

אם אתם גרים בדירה בעלת שלושה חדרים קטנים, מצטמקים שם בפנים ולא מסתדרים, ודאי קרה לכם פעם שלחשתם לעצמכם: "בא לי וילה!".

זה אולי קרה, כשבאתם לבקר חברים שגרים בווילה גדולה, רחבת ידיים, עם חדרים למטה וחדרים למעלה, ומטבח ענקי המכיל מקרר עם ארבע דלתות.

זה אולי קרה, כשהאוטובוס בו נסעתם עבר בשכונה של וילות, ואלו, עם גגות הרעפים שלהם, הזדקרו מולכם בהתרסה.

ייתכן שפשוט חלמתם על זה בחלומכם, כי עד כה לא עלה בידכם אפילו להתקרב לווילה.

אולי ברגעים של שקט העליתם בדעתכם מחשבה סוררת: "אולי פעם זה עוד יקרה!".

כשאתם מתגוררים בדירה הקטנטנה שלכם, הצפופה והמייאשת, אתם בטוחים לפעמים שאתם זנוחים וחסרי כל, ואילו אחרים, זוכי הפייס, יושבים תחת גפנם באושר ובעושר.

ילדיכם מצטופפים שלושה או ארבעה בחדר אחד, חולקים את המדף שבארון הבגדים, את המקום שבשולחן הכתיבה, את זמן הרחצה.

אתם מנסים לסדר את הדירה, אבל זה קשה, כי כל סדר שאתם עושים - משתנה בעקבות רצון של אחד הילדים. מחברות של אחד מתגלות בכיתה בילקוטו של אחר. האוכל שאחד הכין לעצמו, נכנס כך, בטעות, לתיק אחיו.

באותו זמן אינכם יכולים להבין את יושבי הווילה שלוחשים לעצמם: "הלוואי שהייתי גר בדירה רגילה, פשוטה, בת כמה חדרים ומטבח סביר. הגודל הזה מתיש אותי. המדרגות משגעות. לנקות את הווילה מוציא מהדעת. והילדים, לא מכירים בכלל זה את זה, הם חיים לבדם, כל אחד עם עצמו, בחדרו. הם לא יודעים מה זה לחלוק עם האח, אינם יודעים איך לוותר, כי לא היה להם על מה".

כמרצה, וכפוגשת הורים כה רבים, אני שומעת דברים, שלא תמיד הם מונחים על השולחן.

כשאנחנו מסתכלים מרחוק, דברים נראים לנו מגרים ומדהימים.

אדם שגר בדירה קטנטנה - משווע למעט אוויר, ואותו הוא מוצא בדמיונותיו הפרועים אודות וילה המשתרעת על פני שטח של מספר דונמים. וילה שמחלקת את הילדים לחדרים, כך שאין בלבול בין חפצים. וילה שממתנת את המריבות, כי ישנן פחות נקודות חיבור.

אדם שגר בווילה ענקית, משווע לחיים סואנים, שוקקי חיים, של בית עם שכנים, שאפשר לבקש מהם ביצה כשחסרה ביצה לארוחת ערב, שאפשר לשלוח אליהם את הילדים, כשהוא חייב כך פתאום לצאת מן הבית.

הוא לא יעבור לדירה קטנה. בת הזוג לא מוכנה, כך הוא הורגל, הוא לא מוכן לעבור דירה, לא מתאים לו לגור בדירה קטנה.

לכל אלו לא נותר כי אם לחלום.

אבל אולי כדאי גם שידעו, שאין טוב ללא רע. אין רע ללא טוב. עצם הדבר שאלו משתוקקים לזה ואלו לזה, מראה שאין דבר טוב ודבר שאינו טוב. ישנם חיים שאנו חיים. אנחנו יכולים לשווע למה שיש לאחרים, ואנחנו יכולים לחבק את מה שיש לנו ולומר לעצמנו: "זה מה שבורא עולם נתן לי, אז זה מה שמתאים לי וזה בדיוק מה שאני צריך".

איך אומר ילד קטן? מה שיוצא – אני מרוצה!

ואם הקטנצ'יק שלכם יודע לומר זאת, מי אנו שלא נדע?