השאלה היא איך מתפללים

בעבר הרחוק, מצוי היה שתושבי עיירות מרוחקות ממקום ישוב סבלו מכל מיני שדים ומזיקים, בעיקר בחוץ לארץ.

התלמוד מספר על בית מדרשו של אמורא בשם אביי, שסבל משד שהטריד רבות את לומדי בית המדרש, ובכל פעם שניסו להשמידו הם נחלו כשלון מוחץ... יום אחד שמע אביי, שרב אחא – אמורא קדוש - מגיע להתארח בעיר. נתן אביי הוראה לבני עירו לא להציע אירוח לרב אחא, וכך בלית ברירהייאלץ ללון בבית המדרש, וכך יוכל להשמיד את השד. אביי סמך על צדקותו של רב אחא, שמתוך חסידותו ייעשה לו נס ויהרוג את המזיק.

ואכן, בלילה נגלה אליו השד בדמות תנין בעל שבעה ראשים... אודה ולא אבוש, שאני במקום רב אחא הייתי בורח אם לא הייתי מתעלף... אולם רב אחא לא התרגש, הוא נעמד בתפילה לבורא, ובכל כריעה שכרע, הוריד ראש אחד לשד, עד שהרגו לחלוטין וכל תושבי העיר נשמו לרווחה.

אני משער שהנכם שואלים איך נהג כך אביי כלפי רב אחא? הלא אחד מ"כללי הברזל" ביהדות הוא, שאין סומכים על הנס. ואם כן, כיצד סמך אביי שיארע נס לרב אחא בגלל צדקותו?

רבי שלמה איידלס - המהרש"א (מגדולי פרשני התלמוד, 1631 – 1555) נותן תשובה מדהימה:להרוג שד על ידי תפילה זה לא נס!

תפילה אמיתית יוצרת מציאות – זהו חוק רוחני.

נבסס את הרעיון ממקום נוסף: הנביא ישעיהו בן אמוץ מגיע לחזקיהו המלך ואומר לו "צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה". כלומר, כתוב צוואה. מה קרה? שואל חזקיהו, אומר לו הנביא כיוון שלא נשאת אישה ולא עסקת בפריה ורביה... אומר לו חזקיהו, לא נשאתי אישה כי רואה אני ברוח הקודש שיצאו ממני בנים לא ראויים (רבשקה ומנשה)...

אומר לו ישעיהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך", ובתרגום חופשי - אל תתערב לאלוקים בתוכניותיו, חובתך לעשות את מה שמוטל עליך...

חזקיהו קבל את התוכחה והוא פונה לישעיהו ומבקש ממנו - תן לי את בתך לאישה... אומר לו ישעיהו, עזוב, כבר נגזרה עליך גזירה, חבל שבתי תהיה אלמנה... חזקיהו שומע את זה, הוא לא מתבלבל ואומר לנביא: "בן אמוץ! כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים!". חזקיהו פונה בתפילה נרגשת לאלוקים, "ויסב פניו אל הקיר, ויתפלל אל השם..." עד שאלוקים מודיע לישעיהו שיבשר לחזקיהו: "כה אמר השם, שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך... והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה..."

כשאני קורא את הפסוקים האלו אני נדהם כל פעם מחדש, מגיע נביא השם ואומר לבן אדם שהוא הולך למות כי כך גזר הבורא, ועל ידי תפילה הוא שינה את הגזירה!

כן, אלוקים חקק בטבע, שעל ידי תפילה ניתן לשנות הכול!

בפרשתנו, פרשת מסעי, מובא עניינו של אדם הרוצח בשגגה.

רוצח בשגגה, עונשו הוא גלות. הרוצח הוצרך לנוס אל אחת מערי המקלט שייעד משה, עד שנכנס לעיר היה צריך לחשוש לחייו מפני גואל הדם, רק בתוך עיר המקלט נאסר על גואל הדם לפגוע ברוצח. עד מתי הוצרך לשהות שם? כותבת התורה - עד מות הכהן הגדול. כשהוא נפטר כל הרוצחים יכולים לשוב לעירם בבטחה.

וכאן נשים לב לנקודה מעניינת: מדוע תלתה התורה את שחרור הרוצח במותו של הכהן הגדול?

אמרנו כבר לא אחת, אין "סתם" בתורה. לכל דבר יש משמעות. מהו הקשר, שבוודאי קיים, בין שני הדברים?

רש"י, בפירושו על התורה מבאר כך: "לפי שהיה לו לכהן הגדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו".

זאת אומרת, הרצח היה יכול להימנע, אם הכהן הגדול היה מתפלל שהוא לא יארע.

המקור של רש"י הוא מהתלמוד. שם נכתב, שכשכהן גדול היה נכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים, היה מתפלל בנוסף לשאר התפילות שלא ישפך דם נקי בישראל... ואם כן נשפך, כנראה שתפילתו לא הייתה שלמה.

מפליא, הלא כן?

האם פרשיית רוצח בשגגה, קשורה אלינו, אל חיינו היומיומיים? וודאי שכן. שהרי "תורה" היא מלשון הוראה, הוראה רב זמנית...

מהו המסר הרלוונטי עבורנו, במאה העשרים ואחת?

בתלמוד נאמר, שאמותיהם של הכוהנים סיפקו מחיה ומזון לגולים השוהים בערי המקלט, בהתנדבות מלאה. מדוע? כותב התלמוד "כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו". זאת אומרת, כיוון ששחרור הגולים תלוי במות הכהן, יש חשש סביר שהגולים יתפללו שהכהן הגדול ימות וכך יוכלו לצאת מעיר המקלט ולשוב לעירם. כדי למנוע זאת, אמו של הכהן "משחדת" אותם במאכל ובכסות, כדי לתת להם הרגשת נוחות וכך למנוע את תפילתם.

מן סתם אתם חושבים: נו באמת, האוכל והבגדים זה מה שימנע מהם את הרצון לשוב חזרה לעירם ולביתם המפואר? וכי "פרוטות" אלו ימנעו מהם להתפלל על מות הכהן?

הגענו לנקודה.

אמותיהם של הכהנים ידעו היטב מה שהן עושות. הן ידעו שהגולים ימשיכו להתפלל שבנם ימות, אבל הן גרמו שהתפילה לא תהיה עם כל הישות, התפילה לא תהיה מעומק הלב, הרצון לצאת מעיר המקלט לא יהיה מושלם, כי תוך כדי התפילה תבצבץ לה המחשבה שסך הכול טוב לנו פה, הנה, מפנקים אותנו באוכל טוב, במלבושים נאים... מחשבה כזו פוגמת בשלמותה של התפילה, וכך פוחתים הסיכויים שהיא תשפיע...

אין ספק שכל תפילה וכל פניה לבורא נשמעת במרומים ועושה רושם. כמובן, שבשביל לשנות גזירה ולפעול "ניסים" זקוקים אנו לתפילה רצינית יותר, כנה יותר, וכגודל שברון הלב כך עצמת התוצאה...

תובנה זו מקרינה ישר על תקופת "ימי בין המצרים" שאנו נמצאים בה. בתקופה זו אנו אבלים על חורבנה של ירושלים ועל אובדן בית המקדש, כולנו מתפללים ומייחלים שנזכה לגאולה אמיתית ולבניין ירושלים, השאלה מה מניע אותנו להתפלל על זה, האם הפניה אמיתית, או שהיא נובעת מאינטרסים אישיים... הבה ונבחן את עצמנו האם אנו מצפים לישועה כי באמת אכפת לנו מכבוד האלוקים. כואב לנו שהעולם מתנהל בניגוד לרצון הבורא, או שאנו רוצים גאולה כי זה מתאים לנו ל"ביזנס" האישי. יתכן שאנו מצפים לישועה כי העסקים בקשיים, יש מחלות, אין שלום והמצב החברתי קטסטרופה... אם כן, אם הבקשה והתפילה לישועת השם נגועה באינטרסים, אין ספק שהתפילה נשמעת, אולם היא קצת פגומה, והשפעותיה בהתאם...אסכם את העניין בסיפור מדהים.

חכמים במדרש מספרים על זוג שהתגורר בצידון, ולצערם כי רב לא זכו להיפקד בילדים. כעבור עשר שנים החליטו להתגרש, בתקווה שכל אחד מהם יזכה לילדים בדרכם החדשה. בני בזוג הלכו לרבם, התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. אמר להם, אני נותן לכם את ברכתי לגירושין, אבל יש לי תנאי אחד. הזוג נדרך, מה הרב רוצה? פשוט מאוד, אמר רשב"י, כמו שאת החתונה חגגתם ברוב פאר והדר, כך את מעמד הגירושין תחגגו באותו אופן. בני הזוג היו בהלם, אבל חזקה עליהם מצוות רבם הקדוש, ומיד החלו בהכנות לגירושין. עיצבו הזמנות, סגרו על אולם ותזמורת, וכמובן הזמינו צלם ווידאו... ואכן הערב ה"מיוחל" הגיע, עשו אפילו חופה, ותחת החופה, במקום שהבעל ייתן טבעת ויאמר הרי את מקודשת לי, נתן גט ואמר הרי את מגורשת..., והשמחה נמשכה אל תוך הלילה. מספר המדרש שהאישה דאגה "להשקות" את בעלה, שקיבל בערב זה את התואר "לשעבר", ואכן המשקה החריף נתן בו את אותותיו, ובסיום הערב הנהדר אמר הגרוש לגרושתו, אני הולך לבית, אני מאוד עייף, אני הולך לישון, וכול חפץ שיש לי בבית את יכולה לקחת, קחי מה שברצונך.... איחל לה לילה טוב והלך לישון.

כשנרדם, האישה נתנה הוראה לפועלים לסחוב את המיטה עם בעלה לשעבר, ולהעביר אותה לבית הוריה. בבוקר הוא קם, המקום היה יותר מדי מוכר לו, בית הורי אשתו... מה? התפלא, מה קרה? שאל את גרושתו... אמרה לו, אתמול אמרת לי שכל חפץ שיש בבית ואני רוצה אותו, אני יכולה לקחת, תדע לך אין לי בבית חפץ שאני רוצה בו יותר ממך... אז לקחתי אותך...

חזרו לרבי שמעון בר יוחאי, ואמר להם, זוג כזה מיוחד, תינשאו שוב, ואני מברך אתכם בזרע של קיימא. עמד והתפלל עליהם ונפקדו...

מסיים המדרש ואומר: "והרי דברים קל וחומר, ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך- נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה - על אחת כמה וכמה..."

אם תפילתנו לגאולה תהיה מתוך צפייה והשתוקקות לגילוי הבורא, לא מתוך נגיעה אישית, אלא מתוך הרגשה ש"אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה", מיד ניגאל...