סיפור לחנוכה: למה לא מכבים את השמש אחרי שמסיימים להדליק את החנוכייה?

לסולטן הטורקי היה רופא יהודי בשם ניסים רחמים. הסולטן חיבב אותו מאוד וייקר אותו יותר מכל השרים.

שנה אחת הגיע הסולטן לבית הרופא בליל שמיני של חנוכה. החנוכייה דלקה בשלל נרותיה, ולבו של הסולטן עלז לריקוד השלהבות.

"אמור לי, ניסים", פנה הסולטן לרופא, "מהו סיפורם של הנרות הללו?".

ניסים רחמים החל לספר לסולטן על שעבוד יוון, הגזירות, מסירות הנפש של היהודים, ניצחון המכבים ונס פך השמן, וסיים: "נרות חנוכה הם בעצם הזכר לאותו נס של פך השמן".

הסולטן התפעל מסיפור הגבורה של המכבים, ושאל: "נו, לפי דבריך היית צריך להדליק היום רק שמונה נרות. מדוע הדלקת תשעה נרות בחנוכייה?".

חייך הרופא והשיב: "הנר התשיעי איננו שייך למצווה. הוא רק "שמש" שעמו אנחנו רק מדליקים את נרות המצווה".

אולם הסולטן לא קיבל את דברי הרופא. פניו האדימו מכעס, והוא קרא: "אתה משקר לי! כנראה שיש סוד לשמש שאתה לא רוצה לגלות לי בגלל שאני נכרי!".

"הוד מעלתו", פנה הרופא ברוך לסולטן, "מבטיח אני לך שאין שום סוד לשמש. הוא איננו יותר מסתם שמש שנועד לשרת את שאר נרות המצווה".

אולם הסולטן נענע ראשו לשלילה. "לא יתכן!", קרא הסולטן, "אם נר השמש נועד רק בשביל שתדליק בו את שאר הנרות, מדוע השארת אותו דולק אחר שהדלקת את יתר הנרות? היה עליך לכבותו מיד! אין זה אלא שאתה משקר לי, ולכן אינני רוצה לראות את פניך עד שתגלה לי את סודו של הנר התשיעי, השמש", ויצא מבית הרופא בזעם.

הרופא היהודי הבטיח להשתדל ככל יכולתו לרפואת נפשו של הסולטן, אך בינתיים הוא נבוך: הלוא שונאים ערלים רבים יש לו בארמון הסולטן, ומה יעשה עתה, שגם הסולטן כועס עליו?

הרופא יצא לנשום אוויר צח, והנה פוגש בו יהודי ומתעניין בפניו זועפים. הרופא סיפר לו את שאירע בביתו עם הסולטן, ותמה בפניו איזה סוד יש לשמש.

"אגלה לך את סודו של השמש", אמר האיש, "השמש קורא אלינו ואומר: הביטו בי! אינני חלק מנרות המצווה, ובכל זאת דולק אני ומאיר בשביל כל אותם אנשים שירצו לקרוא לאורי. כל מטרתי היא להאיר לאחרים, ואני עושה זאת אף על פי ששמני מתכלה! וזאת לימדו נא ממני, שאף אם חשים אתם שנחסר זמנכם או ממונכם בנתינתכם לאחר, אל תימנעו בשל כך מלהאיר את לבו של האחר!".

התפעל הרופא מדברי האיש וקרא: "יישר כוחך! הארת את עיני! עתה אשוב לסולטן, יש תשובה בפי לשאלתו".

התאכזב האיש ואמר: "ואני כבר חשבתי שהארתי את עיניך בייעוד האדם, והנה - שוב אתה חושב רק על עצמך!"...

יהי רצון שנזכה להאיר את אור השמש בלבנו בצאתנו מימי החנוכה אל ימי השגרה.