פרשת מקץ: כמו מי אנחנו חולמים? רק על פרות ושיבולים, או גם על השמים?

פרעה חולם שני חלומות, וכמו החלומות של יעקב ויוסף, הם לא סתם חלומות. החלומות מסמלים את מציאות החיים שלנו, כפי שראינו בפרשות קודמות, אולם הבדל גדול יש ביניהם. ההבדל טמון במשפט שאמר יוסף לפרעה: "חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא" (בראשית מ"א, כ"ה), אף על פי שהיו אלו שני חלומות נפרדים.

נבאר.

יעקב חלם שני חלומות. הראשון הוא חלום הסולם המפורסם: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כ"ח, י"ב). החלום השני הוא: "וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (בראשית ל"א, י').

החלום הראשון הוא על מלאכים שעולים ויורדים, חלום המבטא ומסמל שמירה והצלחה בעניינים רוחניים, ואילו החלום השני, מסמל את ההצלחה הגשמית של יעקב ואת ריבוי נכסיו (ניתן לעיין שם בפסוקים).

גם יוסף חולם שני חלומות. החלום הראשון הוא על הצלחה ומעמד גבוה מבחינה גשמית: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" - חלום זה מבטא עושר וריבוי נכסים שיהיו ליוסף יותר מאחיו, ואילו החלום השני מבטא הצלחה רוחנית: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". הדמויות של החלום הזה הן גרמי השמים, המבטאים על מעמד והצלחה שמימית ורוחנית (עיין "אור החיים" בראשית ט"ו, ג').

לעומתם – פרעה, חלם רק חלום אחד! אמנם הוא חלם שני חלומות בעלי דמויות שונות, אולם שניהם בעלי מוטיב אחד – גשמיות. פרות ושיבולים הן שניהן גשמיות. פרעה אפילו לא חולם על רוחניות, וזה מה שאומר יוסף לפרעה – "חלום פרעה אחד הוא". עולם המושגים של פרעה הוא גשמי בלבד, ולכן ארצו היא ארץ "מצרים", שהרי צר עולמם עד מאוד.

המסר הוא חשוב מאוד. יעקב ויוסף יודעים את הסוד של החיים. זה בסדר גמור לחלום על עניינים גשמיים, כל עוד מטרתן העיקרית היא להעלות את האדמה לשמים ולקדש את החומר. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בתוך גוף בשר ודם, והעולם שהוא ברא עבורנו הוא עולם חומרי, אולם תפקידנו להעלות את הארץ לשמים ולגלות את הקדושה בתוך ומתוך החומר. התפקיד הזה מרומז בחלום הראשון של יעקב - סולם מוצב ארצה, אבל ראשו מגיע השמימה. ליעקב "מותר" לחלום על הצלחה גשמית שהרי עבורו העולם הזה הוא אמצעי להגיע לעולם הבא. יעקב יודע היטב לנצל את הכלים של העולם הזה כדי שיביאו אותו לחיי נצח.

כנ"ל גם יוסף. "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (מ"ב, ו'). יוסף שולט על הארץ. יוסף שולט על ענייני הארציות ולא כמו רבים מבני האדם הנשלטים על ידי ארציותם. יוסף הוא המשביר. הוא השליט. יוסף יודע לשלוט על ענייני החומר, ואחיו הכירו במעלתו ולכן השתחוו לו. זו הסיבה שגם ליוסף, כיעקב אביו, "מותר" לחלום על הצלחה בחומריות.

נעמיק יותר.

פרשת "מקץ" נקראת בדרך כלל בימי החנוכה.

בימי החנוכה, תקנו לנו חכמים את מצוות הדלקת נרות, זכר לנס פך השמן שאירע כאשר נצחו החשמונאים את היוונים.

ישנן שתי דעות בתלמוד (שבת כא ע"ב) כיצד יש לקיים את מצוות הדלקת נר חנוכה. שיטת בית שמאי היא – "פוחת והולך". כלומר, ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, ביום שלאחריו שבעה נרות, וכך פוחתים נר אחד בכל יום. שיטת בית הלל היא "מוסיף והולך". כלומר – ביום הראשון מדליקים נר אחד, ביום השני שני נרות וכך מוסיפים בכל יום נר, עד היום השמיני בו מדליקים שמונה נרות.

מחלוקת זו בנושא נר החנוכה, מבטאת את דילמת החיים וזירת המאבק בין נשמת האדם המשולה לנר ("נר השם נשמת אדם") לבין כוחות הגוף. אדם נתון תחת מאבק תמידי בדבר השאלה במה להתמקד בחיים? ב"פוחת והולך" – כוחות הגוף, או ב"מוסיף והולך" – כוח הנשמה?

נפסקה ההלכה כבית הלל, ואנו מוסיפים והולכים.

תוכן חלומות פרעה הוא באופן של "פוחת והולך". בתחילה הוא ראה "שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר", ואחר כך "רעות מראה ודקות בשר". גם בחלום השני, קודם הוא ראה שיבולים "בריאות וטובות" ואחר כך "דקות ושדופות קדים". מבחינת פרעה הכל הולך ונעלם - הפרות והשיבולים היפות והטובות נבלעים לגמרי על ידי הפרות והשיבולים הרעות והדקות עד כדי כך ש"וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה" (מ"א, כ"א).

נשים לב שבחלום פרעה אין אפילו אזכור לכך שיוסף יהיה המשביר לכל עם הארץ ומצרים תיתן מזון לכל המזרח התיכון גם בשנות הרעב, משום שמבחינת פרעה העולם הוא "פוחת הולך". יוסף היה המשביר ולא פרעה. הברכה למצרים הגיעה רק בזכות יעקב - "מכיוון שבא יעקב למצרים, באתה (באה) ברכה לרגלו והתחילו לזרוע וכלה הרעב" (רש"י בראשית מ"ז, י"ט).

בחלום השני עולות מן היאור שבע שיבולים בריאות וטובות, אך שלא כמו הפרות שעיניהן כלפי מטה, השיבולים עולות וצומחות כלפי מעלה. אולם, למרות שהצמיחה כלפי מעלה, היא נוהגת כמעשה בהמה, והשיבולים אוכלות כמו פרות! כאשר השיבולים אוכלות כמו פרות, מתברר שהגשמיות יכולה להתעבות ולהתגשם ולרדת יותר ויותר. זהו עומק הגלות שבאומה המצרית, וכזה היה פרעה.

יעקב ויוסף חיים בעולם של ריבוי, של מוסיף והולך, של חיבור הארץ לשמים, ואילו פרעה חי בעולם דועך, כדרכו של דבר חומרי וגשמי.

זה ההבדל העיקרי בין יהודי ללא יהודי. יהודי, גם בהיותו בעולם הזה, יש לו קשר עם שני העולמות וביכולתו להעלות את הארץ לשמים שאין להם גבול, ואילו לא יהודי יש לו רק את העולם הזה, ההולך ונעלם.

בדיוק על הנקודה הזו נלחמו היוונים בישראל. היוונים העריכו רק את העולם הזה, רק את החושני והמוחשי, והם התכחשו לכל מושג הקדושה, אולם אנו – בני ישראל, יודעים לחבר את שני העולמות יחד ולהעלות את כל העולם הגשמי לשמים. אנו יודעים לחיות חיים של קדושה, חיים בלתי מוגבלים. אגב, אולי לכן צורת האותיות של השם "יון" היא קו קטן שהולך וטובע כלפי מטה.

כולנו חולמים. אבל הבה נשאל את עצמינו – כמו מי אנחנו חולמים? כמו פרעה או כמו יעקב ויוסף? על מה אנחנו חולמים? רק על פרות ושיבולים או גם על השמים?