האמן שיצר את החנוכיה בה הדליק הנשיא: "זה לא אני, הכל מהקב"ה"

מי שעקב אחרי הטקסים הרבים של הדלקות הנרות שביצע הנשיא יצחק הרצוג במהלך השבוע החולף, שם לב בוודאי שביום חמישי, בו צוין יום המודעות לאנשים עם מוגבלויות, יצא הנשיא להדליק חנוכיה יחד עם ילדים מבית חינוך עיוורים, שם חוגגים בימים אלו 120 שנה לקיומו של המוסד. לרגל האירוע הגדול, פנו מטעם המוסד לפני כחודש אל האמן אביבי שיפריס בבקשה שייצור עבורם חנוכיה שתכלול כמה שיותר אלמנטים בולטים ומורגשים, כדי שהילדים העיוורים יוכלו לחוש אותם.

(צילום: בית הנשיא)

שיפריס, שלקח על עצמו את המשימה, מציין שהיה מדובר בהחלט בפרויקט משמעותי מאוד לזמן כה קצר. "ביקשו ממני להכין חנוכיה הכי גדולה וגבוהה שיכולה להיות, ואכן ייצרתי חנוכיה מרשימה מאוד, שכפי שניתן לראות בתמונות, מתנשאת לגובה של 1.70 מטר. בנוסף, הכנתי גם מעמד שעליו יוכלו לעמוד הילדים שידליקו את החנוכיה. נבחרו לשם כך ילד קטן וילדה עיוורת, והיה מרגש עד דמעות לראותם עולים, מטפסים ומדליקים את הנרות. אחר כך ניגשו לחנוכיה גם ילדים עיוורים נוספים, מיששו אותה והתרגשו כל כך לזהות – 'הנה יש כאן רימונים, יש פה מגן דוד ופרחים...' רק אז הבנתי כמה חשוב היה ליצור עבורם חנוכיה עם כמה שיותר אלמנטים מורגשים, וגם הבנתי דבר נוסף – כמה שכולנו צריכים להודות על המתנות שקיבלנו מהקב"ה – על החושים שיש לנו ועל היכולת לראות את החיים. דווקא בחג האור זהו הזמן להגיד על כך תודה, כי אלו דברים שאינם מובנים מאליהם".

חנוכיית שמנים

ילד של חנוכה

שיפריס הוא בן להורים שעוסקים שניהם בתחומי העיצוב, ואמו היא האמנית המפורסמת אורה שיפריס. המעניין אצלו הוא שיצירותיו מתמקדות באופן מיוחד בחנוכה – בסביבונים ובחנוכיות. במשך השנים הוא ייצר עשרות רבות של חנוכיות מיוחדות במינן, חלקן מוצגות במקומות מפורסמים כמו בית כנסת החורבה, בית הכנסת של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ועוד מקומות נוספים.

"הגעתי דווקא מעולם המרוחק מן הדת", הוא מספר, "אבל בכל זאת התחברתי לחנוכה כבר מילדות. בתקופה שאחרי שירותי הצבאי, ככל שהתקרבתי יותר ליהדות, כך גם מצאתי את עצמי מתחבר יותר ויותר לחג החנוכה. "חנוכה זה החג שלי", הוא אומר בחיוך. "אני לגמרי מרגיש אליו קשר מיוחד".

חנוכיית מגן דוד

מה הוביל לכך? איך זה התחיל?

"אני זוכר שכילד בן שש או שבע, ביקרתי לראשונה במוזיאון בו נחשפתי להדגמה של מלאכות בחרוזי זכוכית.  הראו שם איך אפשר לנפח את הזכוכית, ובין היתר ליצור סביבוני זכוכית באמצעות מחרטה. כשראיתי את הדברים הללו הרגשתי התרגשות גדולה. התפעלתי מהיכולת ליצור בחומר, לשנות את הצורה שלו, לנפח אותו וליצור משהו כל כך מיוחד. חזרתי הביתה ומאותו רגע התחלתי לעסוק בתחום – יצרתי לעצמי מחרטה קטנה והתחלתי לנפח זכוכית באמצעות מתקן מיוחד. הייתי יוצר עוד ועוד סביבונים – בתחילה מזכוכית ואחר כך מחומרים אחרים זמינים שהיו ברשותי, זה פשוט ריתק אותי".

אבל למה דווקא סביבונים? היית יכול להכין מהזכוכית כל דבר אחר...

"הסביבון במהותו הוא פריט סימטרי שמסתובב – אלו שתי תכונות שלו שהלהיבו אותי במיוחד. כמובן שגיוונתי, והסביבונים שייצרתי לא היו זהים. בהמשך גם השגתי ציוד נוסף שעזר לי לייצר סביבונים גדולים יותר. אבל הכל נע כל הזמן סביב הסביבונים, הם אלו שעניינו אותי, והחברים כבר ידעו שבזמן שהם משחקים בכדור או מבלים בכל דרך אחרת, 'אביבי מכין סביבונים'".

ואז הוא הגיע לכיתה ד', ובבית הספר נערכה תחרות בניית חנוכיות. "זה הלהיב אותי מאוד", הוא נזכר, "בחרתי ליצור חנוכייה ממגזרת נייר - את החנוכיה שנוצרה העתקתי על דיקט, ניסרתי במסור ולסיום טפטפתי עליה חלב של נרות צבעוניים. התוצאה הייתה מדהימה במיוחד, ולמרות שהשתתפו בתחרות גם ילדים מכיתות ח' – זכיתי במקום הראשון".  

מאז הוא גילה שיש לו שתי אהבות – אהבה לסביבונים ואהבה לחנוכיות, ושתיהן מלוות אותו עד היום.

להסתכל על הפנימיות, לא על החיצוניות

אביבי מתעסק בייצור חנוכיות ובסביבונים במשך כל ימות השנה, אך את היצירה הוא מחלק לימים בהם טרם חזר בתשובה, ולימים של אחרי הצבא, בהם הוא התקרב אל היהדות, לדבריו דווקא מתוך האמנות. "בכל פעם שיצרתי הרגשתי שבעצם לא אני יוצר את הדברים, אלא יש מישהו אחר שמושך בחוטים ומחבר את הנקודות יחד. אלו היו הרגעים בהם הרגשתי שאני מגלה את האמת – יש מישהו שמנהל את חיי, והוא זה שמחליט מה אצור ומה אעשה. אני רק חלק ממערכת כללית גדולה. כך בהדרגה, שלב אחר שלב, התקרבתי אל היהדות ולמדתי עליה עוד ועוד.

חנוכיה בבית הכנסת החורבה

"כפי שכבר אמרתי - חנוכה תמיד דיבר אליי, זו הייתה התחושה שהנה, יש לנו משהו מהדורות הקודמים, שנמשך עד ימינו. עוד בעברי 'החילוני' הייתי קורא על כך ספרות מקצועית וחקרתי חנוכיות רבות שיוצרו על ידי אמנים מבצלאל. אחרי החזרה בתשובה ההסתכלות על החנוכיות בבת אחת השתנתה – זה לא רק הצד האמנותי שיש בהן, אלא גם הנושא ההלכתי בו העמקתי מאוד. עד היום כואב לי כשאני רואה אמנים שמייצרים חנוכיות שאינן כשרות. הרי כל הייחודיות של החנוכיה בכך שהיא מיוצרת לפי כללים. אני רואה בכללים הללו הנחיות ולא מגבלות. היופי הוא לדעתי כשאמן מגיע מבפנים ויוצר מתוך חיבור להלכה ולמצווה".

במשך השנים הוא ייצר חנוכיות מאבן, מזכוכית וכן ממתכות שונות.  "אני חייב לציין שמאז שחזרתי בתשובה אני מרגיש שיש לי ממש סייעתא דשמיא מיוחדת", הוא אומר בהתרגשות. "פתאום מגיעים רעיונות יצירתיים שלא חשבתי עליהם קודם, פתאום אני חושב על כך שאפשר להוציא את השמש מכיוון אחר, או לשים באמצע איזה כד או עיטור, וליצור את התופסניות לכוסיות בצורה שונה. אני ממש מרגיש את הסייעתא דשמיא הגדולה שיש כאן. אחת החנוכיות שייצרתי היא חנוכיה העשויה מקיפולים שיוצאים לכל מיני כיוונים. מדובר במשהו מורכב מאוד, אך כשהתחלתי ליצור שמתי לב איך שדווקא החללים שבין הקיפולים, הופכים לאזור נוסף של יצירה – הכל מלמעלה".

חנוכיית כד השמן

והוא גם טוען דבר נוסף: "דווקא כשמדברים על חנוכה, אז הנושא של יוון – היופי והחיצוניות, הם דברים שכל כך בולטים אל מול התרבות היהודית והרוחנית. הרי יוון הם בניו של יפת, שהחיצוניות העסיקה אותו כל כך. המשימה שלנו בפרט בחג הזה, היא ללמוד לראות את התוכן והפנימיות של הדברים. אני יכול להגיד בצורה הכי כנה ואמתית, שגם אחרי עיסוק של עשרות שנים בחומר, אני מרגיש שלא החומר מדבר אליי, אלא הרעיון שיש בתוכו. השאיפה שלי היא לנאות את ה' במצוות, ואני ממש מרגיש איך שהקב"ה עוזר לי בכך. אני מקבל כל הזמן עוד ועוד הארות. כשאנשים לפעמים מתלהבים מהחנוכיות ואני מסביר להם ש'זה לא אני', הם לא מבינים למה אני מתכוון. אבל זוהי באמת התחושה שלי – הכל מריבונו של עולם, ורק ממנו". 

חנוכייה מעץ סיסם הודי

בפשטות ובמקצועיות

כמה חנוכיות כבר עיצבת?

"אני לא סופר, אבל מדובר בוודאי בעשרות רבות", משיב אביבי. הוא יודע שיש כאלו שמופתעים מכך, שכן נראה שבעשרות שנים ניתן לייצר מאות או אלפי חנוכיות, אבל אצלו זה אחרת. קודם כל כי מדובר בתחביב, שהוא מבצע לצד עבודות אחרות בהן עוסק לפרנסתו, אך בעיקר מכיוון שלכל חנוכיה יש אנשים שעומדים מאחוריה עם שאיפות, בקשות ורצונות. הוא מתמסר לכך מכל הלב, ולעתים עובד על ייצור של חנוכיה במשך חודשים. "יש הרבה מחשבה מאחורי כל חנוכיה", הוא מדגיש.

"השנה למשל עיצבתי בנוסף לחנוכיה עבור הנשיא גם חנוכיה העשויה מצינורות מתכת. זה התחיל מכך שהוזמנתי כמהנדס לתקן כמה מתקנים לשיקום נכים בתל השומר, וראיתי שם את מערך הצינורות. זה הוביל אותי לחשוב על כך שהם יכולים לשמש גם לייצור חנוכיות. מיד התחלתי במלאכה, וממש בערב חנוכה סיימתי עם ההכנה והצביעה של דגם נוסף שלי".

חנוכיה משיש

מעניין לראות שמצד אחד אתה מייצר חנוכיות יוקרה, ומצד שני חנוכיות מחומרים נפסדים...

"זה נכון, חוץ מזה שלא בדיוק מדובר ב'חומרים נפסדים'. יש עניין להכין חנוכיות מציוד נאה ולא מפסולת, לכן אני מנוע מלהשתמש בחומרים נפסדים. אבל אני בהחלט משתמש בחומרים פשוטי ערך, כמו פקקים, צינורות ומקלות - אלו חומרים שכל אחד יכול למצוא בקלות ולייצר מהם חנוכיות.

"גם הסביבונים שאני מייצר פשוטים מאוד להכנה. לעתים קרובות מזמינים אותי לעשות סדנאות הפעלה עם הילדים, ואני מלמד אותם להכין סביבונים בקלי-קלות. כל אחד יכול להצליח, עם ליווי קטן ועם תרגול. הילדים מאוד נהנים מהביצוע, וזו חוויה נפלאה במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, שאפשר לראות אותם ממש שקועים בעשייה".

אתה מייצר כל כך הרבה, ובמשך שנים כה רבות. אתה לא חושש שייגמרו לך יום אחד הרעיונות?

"אני לא חושש, כי הרעיונות הם לא שלי. כפי שציינתי – אני באמת מרגיש שכאשר אני מתחיל לבצע, אין לי מושג איך תיראה התוצאה, והקב"ה לבדו הוא זה שמוביל אותי. החשש היחיד שלי הוא מכך שלא אהיה ראוי לקבל השראה, ואני בהחלט מתפלל מידי יום על הנושא הזה".

לסיום מבקש אביבי לציין מסר שלדבריו חשוב מכל: "אם נשים לב – מצוות הדלקת נר חנוכה יוצאת דופן בכך שמבצעים אותה משמאל לימין, ולא מימין  לשמאל. שמעתי הסבר יפה לכך – שמאל הוא הרי הצד החלש, וכאן אנו בוחרים להאיר קודם כל את המקומות החשוכים ואת השכבות החלשות, אנשים שנמצאים בתחתית הסולם החברתי. זו המטרה שלנו – להביא אור גם למקומות נמוכים, ואם נצליח בכך – העולם בוודאי ייראה טוב יותר ומתוקן יותר".