למה הנכד שלי מספר לי יותר ממה שמספר לאמו?

הקשר שלי עם נכדי בן ה-15 הוא קשר חם ממש. בכל פעם שעובר עליו משהו, הוא מגיע אלי. אני כבר יודעת, כשהוא בא, לשאול אותו בדיוק מה שהוא רוצה שאשאל, והוא מספר לי דברים שאינו מספר להורים שלו.

חשבתי תמיד שההורים שלו שמחים עם זה, אבל פעם, להפתעתי, אמא שלו, שהיא כלתי, אמרה משהו בעוקצנות, והבנתי שחורה לה שהוא בא לספר לי מה עובר עליו, ולא מספר לה, כאמא.

מאז אני לא מספרת להורים שהבן מגיע ומספר.

איך את מסבירה את זה שאמא לא לוקחת את זה בשמחה?

* * *

אכן, נכדים פעמים רבות אוהבים את הסבים שלהם או את הסבתות עד מאוד.

הם מרגישים ששם הבית הנפשי שלהם. אתם הם יכולים לדבר על כל דבר.

לפעמים זה כיוון שלסבתא יש זמן, ואמא צריכה לחלק את זמנה בין כל הילדים.

לעיתים זה כיוון שסבתא מקשיבה יותר מאמא, כי לאמא יש הרבה מאוד "צרות" על הראש.

והרבה פעמים זה כיוון שהסבתא או הסב לא שופטים אותם ולא דנים אותם. בשבילם הילד הזה הוא תמיד הכי טוב בעולם, ולא משנה מה עובר עליו.

אני מבינה את אמא שמרגישה עם זה לא טוב. היא חושבת שהיא נכשלה. הנה, הילד לא בחר לספר לה מה עובר עליו, הוא בחר בסבתא.

לא נעים...

מצד שני, אני גם יודעת כמה חשוב לילד-נער למצוא לעצמו דמות של מבוגר, שהוא מרגיש טוב ונעים לשהות במחיצתו, לשפוך לפניו את לבו ולהרגיש שם שהוא אהוב ללא גבול וללא סיבה מיוחדת.

אני מציעה לדבר על כך עם האמא, לומר לה שלפי הדברים שהנכד מספר הוא אוהב אותה ומעריך אותה מאוד, אבל בגיל זה לא נעים לו לבוא ולהשתפך לפניה. הוא גם לא רוצה לצער אותה, וגם מוצא שסבתא - יש לה פנאי בעבורו.

"הוא לא נגדך" – אמרי לאמא – "הוא בעד עצמו! עושה מה שנוח לו".

אם אמא באמת חפצה בטובת ילדה, היא ודאי תקבל את הדברים בלב שלם ותהיה מרוצה.

יחד עם זאת, כיוון שיש לך יד ורגל בבונקר של נכדך, הסבירי לו בזמן רצון, כמה חשוב שיכבד את הוריו ושיראה לאמו שהוא מעריך אותה.