מעוז צור ותפילות שבת: יומנה של בת 14 מהשואה נחשף

80 שנה לאחר שכתבה גיטל'ה בת ה-14 יומן – הוא הגיע למוזיאון 'יד ושם': גיטל'ה אדרברג היתה בת 14 כשכבשו הנאצים את צרפת, ארץ מגוריה. קרוביה נשלחו למחנות, והיא הסתתרה בביתה של משפחה נוצרית.

כשסביבה משתוללת מלחמה עקובה מדם, ישבה הנערה הצעירה במסתור, ושחזרה מזיכרונה את התפילות ושירי השבת. את חג החנוכה ציינה גיטל'ה באיור של חנוכייה גדולה ומאירה, ולצידה כתבה את מילות הפיוט "מעוז צור", אותן רשמה על סמך זיכרון בלבד. גיטל'ה אף כתבה את התפילות ושירי השבת, כדי לשמור עליהם בזיכרונה.

היומן האבוד ששרד את השואה, הגיע ל"יד ושם" 80 שנה אחרי שנכתב במסתור: כשסביבה משתוללת המלחמה, בחרה גיטלה אדרברג הצעירה לציין את חג החנוכה באיור של חנוכייה גדולה ומאירה, ולצידה מילות השיר "מעוז צור", שאותן כתבה בכתב עגול ומסודר על סמך זיכרון בלבד.

מתוך יומנה של גיטלה אדרברג(צילום: באדיבות יד ושם)

היומן נכתב בחלקו הגדול בעברית וכן בצרפתית, והוא כולל זמירות לשבת, בפתיחתן רשמה אדרברג את הפסוק מתהילים: "הבו לה' בני אלים". לאחר מכן המשיכה עם חלק מתפילת מוסף השבת "ישמחו במלכותך שומרי שבת..." ועוד, כפי שזכרה. כן כתבה אדרברג את מילות "הללויה", "הנה מה טוב ומה נעים", "מעוז צור" (לצד איור של חנוכייה מאירה), "אם אין אני לי מי לי" ועוד.

גיטל'ה גדלה בבית יהודי שומר מצוות, ושמעה מאביה סיפורים רבים מהתנ"ך. היהדות מילאה תפקיד חשוב בחייה. בשלב מסויי במהלך המלחמה מסרו אותה הוריה למשפחה נוצרית שהסתירה אותה, לאחר שמכריהם נעצרו. רוב בני המשפחה מצד האם נרצחו בטרבלינקה, וחלקם עלו לארץ ישראל. היא שרדה את המלחמה, ולאחריה נישאה לז'אן רייזין. לזוג נולדו שלושה ילדים. לאחר השלמת לימודי רוקחות, פתחה אדרברג בית מרקחת בפריז.

מתוך יומנה של גיטלה אדרברג(צילום: באדיבות יד ושם)

בשנת 1942 העניקה גיטל'ה אדרברג את יומנה לרב הנרי יצחק שילי, הרב שחיתן אותה, בעת שנפרדו ממנו כאשר עבר לחלק אחר בצרפת. מאז שמר הרב שילי את היומן עד לפטירתו בשנות ה-70. רק לאחרונה, כשעשה בנו של הרב שילי סדר בחפצי אביו, מצא את היומן, בתוספת פריטים נוספים ששמר אביו מתקופת השואה, ומסרו למוזיאון 'יד ושם', במסגרת הפרוייקט "לאסוף את השברים" לאיסוף פריטים מתקופת השואה. 

ב"יד ושם" חקרו את היומן והתחקו אחרי סיפורה של אדרברג: היא נולדה בפולין ב-1921, אך חיה עם משפחתה בצרפת. מורדקה וולפה אדרברג, אביה, היה שען מוערך. עם התגברות הפוגרומים בפולין לפני המלחמה, הבינה המשפחה המורחבת שלא ניתן להישאר בה וחלקם עלו לארץ ישראל. משפחת אדרברג נדדה לגרמניה, לאחר מכן לשוויץ ומשם לצרפת. ב-1940 עברה המשפחה למונפלייה שבדרום צרפת.

מתוך יומנה של גיטלה אדרברג(צילום: באדיבות יד ושם)

כאשר התקבל היומן למוזיאון, עדכן "יד ושם" את משפחתה של גיטל'ה בכך. בנה, דניאל רייזין, אמר כי אימו הזכירה את היומן הרבה: "אימי הזכירה את היומן כשסיפרה לנו שהייתה טובה בקליגרפיה ועסקה בזה הרבה בזמן המלחמה. במשפחה דיברו על אירועי השואה בעיקר מהצד של אבי, שרבים מבני משפחתו גורשו. לאימי הייתה הערכה רבה לרב שילי והיא שמחה מאוד שפגשה בו שוב. לכשיתאפשר, אשמח מאוד להגיע ל'יד ושם' ולראות את היומן. כל ביקור במקום הזה מהווה אירוע יוצא דופן, וכעת עם הקשר האישי אני בטוח שזה יהיה משהו אחר".

אדרברג הלכה לעולמה ב-2010, כשהיא מותירה אחריה את 3 ילדיה, ו-11 נכדיה. 

מתוך יומנה של גיטלה אדרברג(צילום: באדיבות יד ושם)