כולם אוהבים מחמאות! האומנם?

הדרך האמיתית והנכונה לבחון את אמיתותם של דברים, היא לשים בסופם סימני שאלה, ומתוך כך לחקור אותם לעומק, ולגלות מה באמת מסתתר מאחוריהם.

זה בעצם נכון לגבי כל אמירה, וגם לגבי זו שבכותרת.

ישנן שלוש סוגי תגובות של אנשים למחמאות, ומכל סוג תגובה שכזה ניתן ללמוד על הדימוי העצמי אותו מנכס לעצמו המגיב.

1. הוא אותם אנשים אשר לשמע המחמאה ידחו אותה על הסף. הם למעשה דוחים את הדמות שבעל המחמאה ניסה לשוות להם.

ודאי קרה לכן שהחמאתן לחברה על השמלה היפה והמיוחדת שלה והיא בתגובה אמרה שסתם שלפה אותה מהארון כי לא ממש מצאה מה ללבוש, או לחילופין לעמית שלכם מהעבודה אשר היכולות השכליות שלו הן אלו שהובילו לסיום הפרויקט בדרך מוצלחת, והוא בתגובה טען לעומתכם שאחרים היו עושים זאת טוב ממנו...

סביר להניח, כמו שקורה בפועל, שהתגובות הללו מעוררות השתאות בקרב המחמיאים. זאת משום שחסרה בהם הידיעה שהתגובות הללו בקרב המוחמאים נובעות מהדחייה של ההרגשות שניסו המחמיאים ליצור בתוכם.

אלו הדוחים את המחמאות המגיעות אליהם לא מחזיקים בדימוי עצמי חיובי אודות עצמם, ולכן אין הם כלי לקבל את הדמות החיובית אותה מנסה בעל המחמאה לצקת בהם.

מבחינתם זה לא נוגע אליהם, הם ממש לא האדם אשר אתם חושבים שהם.

אנשים מהסוג הנ"ל מחזיקים בתפיסות שליליות אודות עצמם, ואינם רואים עצמם באור חיובי, כך שגם אם הם יתלבשו במיטב מחלצותיהם או יבזיקו במוחם - זה לא ישנה כהוא זה את תפיסתם אודות עצמם.

לכן הם באופן אוטומטי ולא רצוני דוחים את המחמאה, כי היא פשוט לא מסתדרת עם הדימוי בו הם מחזיקים אודות עצמם.

ה"בגד" שאתם מנסים להלביש עליהם לא שייך בעיניהם... הוא הולם יותר אנשים אשר שווים בערכם הרבה יותר מהם.

2. הם אותם אנשים אשר יעופו על המחמאה, וזה פשוט יעשה להם את היום והלילה, וגם את היום שלאחריו... הם ילכו לישון עם המחמאה ויקומו איתה בבוקר שלמחרת. זה ישפיע באור חיובי על התפקוד שלהם ועל מצב רוחם... הם אפילו ישננו לעצמם שוב ושוב את אותם משפטים ואף את הנימה בה נאמרו, וזה, כאמור, יסוך בהם חיות ואנרגטיות, עד לרגע שבו המחמאה תאבד את תוקפה.

ואם כך הדבר, הרי שניתן ללמוד מכך שהאנשים הללו שואבים את מרכז חיותם מהסביבה, ולא יודעים לתת לעצמם את החיות הזו מתוכם, את התחושה שהם שווים, ערכיים, יפים או מוכשרים. הם צריכים לשמוע זאת כל העת מהסביבה.

ההרגל הזה, באופן תת הכרתי, מוביל לכך שלעיתים הם גם יעשו מעשים עבור הסביבה בכדי לזכות בבדל מחמאה, כגון להיראות הכי טוב שרק אפשר, או לומר דברים שהם יודעים שהסביבה תרצה לשמוע, גם אם אין בהם הסכמה פנימית אליהם. לעיתים הם ינקטו בנתינה פורצת גבולות, בכדי לזכות בהרגשה שהם בעלי ערך, שווים ויוצאי דופן מסביבתם באופן המעורר השראה, וכל מחמאה כזו היא קרקע פורייה לעשייה הבאה, לנתינה הבאה, בתקווה שהיא תביא את האמירה הבאה.

אותם אנשים, חשוב לציין, גם יגיבו באופן דומה - רק לצד השלילי - כאשר ישמעו ביקורת כלשהי מאותה הסביבה... זה ממש לא יעשה להם את היום! סביר להניח שכשם שהמחמאה מעיפה אותם קדימה, כך הביקורת מדרדרת אותם אחורה.

אנשים כאלה יישנו ויקומו ביום שלמחרת עם אותם משפטים קשים שיפילו אותם לקרשים, כי כך זה כשהחיות שלי נשאבת מהסביבה.

3. הסוג השלישי והנכון ביותר של התגובה, המורה על דימוי עצמי נכון ובריא, שייך לאותם אלו אשר ישמעו את המחמאה, יאמרו "תודה" בנימוס וימשיכו הלאה בדרכם.

המחמאה לא העלתה אותם ולא שינתה כהוא זה את מצבם הרגשי או התדמיתי שלהם בעיני עצמם, משום שמה שנאמר - הם כבר ידעו על עצמם, או זכו להשמיע לעצמם בעצמם.

אותן תובנות נכונות גם מצידו השני של המטבע. הווה אומר שגם אם הם שמעו ביקורת סביבתית כזו או אחרת, היא לא תמצא מקום בקרבם.

האנשים הללו השכילו לבנות את עצמם מתוך עצמם, ואין הם תלויים רגשית בסובב אותם. לכן הם גם לא מפקירים את מצב רוחם בידי הסביבה. בין לטוב ובין למוטב.

הכלל אומר שככל שאדם אמון בלספק לעצמו את הרגשות החיוביים יורדת מידת הזדקקותו לסביבה והוא פחות מטה אוזן למה שיש לה לומר.

* * *

אז האם באמת כולם אוהבים מחמאות?

ואיך התגובה לקבלת המחמאה מלמדת על הדימוי העצמי אותו מחזיק מקבל התגובה?

עכשיו גם אתם יודעים את התשובה.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.Inbal.elhayani@gmail.com