פוחדים מסמכות? כך תתכוננו לראיון עבודה

תמיד היה לי פחד מדמויות סמכות. כעת אני מחפשת עבודה, והמחשבה על ראיון עבודה מלחיצה אותי עד כדי דחיית העניין. האם יש דרך להשתחרר מזה?

מתח, לחץ וחרדה הן תגובות פיזיולוגיות אוטומטיות של הגוף למצב שנחווה כמצב סכנה. ראיון העבודה נחווה כמצב סכנה, כתוצאה מפחדים עמוקים וחוויות לא טובות שיצרו את הפחדים האלו.

בדרך כלל אנחנו לא זוכרים את החוויות הראשונות שגרמו לפחדים האלו, ולכן הצעד הראשון כדי להפחית אותם הוא לזהות אותם, ואם אפשר, גם את החוויה שגרמה להם.

ישנם כמה פחדים אפשריים הגורמים ללחץ מראיון: פחד מכישלון, מהצלחה, מהלא נודע ומבעל סמכות

כדי להקל על הלחץ, כדאי לנסות לזהות את הפחדים. שבי בשקט ותני לתחושות הלחץ והמתח לעלות בך. שאלי את עצמך, ממה אני מפחדת? מה באמת מלחיץ אותי? ורשמי את כל הפחדים שעולים בך.

כל פחד כזה, מסתיר בתוכו עוד פחדים, עמוקים יותר, ממש שכבות של פחדים. כדי לזהות אותם, שאלי את עצמך מה הגרוע ביותר שיכול לקרות. ואם זה יקרה, מה עוד הכי גרוע שיכול לקרות. עד שתגיעי לדבר שיותר גרוע ממנו כבר לא יכול להיות. עשי רשימה של כל הדברים האלו.

כשיש לך רשימת פחדים, שאלי את עצמך אילו תכונות יכולות לעזור לך במצב כזה, ועשי רשימה שלהן. למשל – ביטחון עצמי, הומור, קלילות, ידיעה שאני בטוחה, רוגע, יכולת ריכוז, יכולת לדבר בביטחון, יכולת לזכור ולבטא את הידע המקצועי שלי, וכל משאב נפשי או יכולת שיעזרו לך לעבור את הריאיון ללא הפחדים האלו.

אחרי שעשית זאת, חזרי שוב לרשימת הפחדים הראשוניים, ושאלי את עצמך – מה הכי טוב שיכול לקרות אם זה יקרה. ואם זה יקרה, מה עוד הכי טוב שיקרה… וכך עד שתרגישי בטוחה ומלאת התלהבות לקראת הראיון.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

אנו הורים לנערה בכיתה ט', שללא סיבה מיוחדת החלה לזלזל מאוד בלימודים. דיברנו איתה המון למען עתידה, והיא לא מקשיבה כלל, אלא הופכת כל הזדמנות כזו למריבה היוצאת מכלל פרופורציה. היא מגיבה כלפינו בחריפות, בחוסר כבוד ומטיחה האשמות על לא דבר. התנהגות זו חוזרת על עצמה בעוד עניינים החשובים לנו, בהם אנו מדברים איתה. יצוין, כי כל השיחות שלנו איתה הם נטו מתוך דאגה. מה עושים?

כשמדובר במתבגרים המקצינים בהתנהגותם, ההטפות ההוריות הן סוג של דיבור בעייתי.

מתבגרים, כפי תיאורכם, סולדים מהטפות ומגיבים עליהן בחריפות, משום שהם רואים בכך ניסיון הורי לשנות את זהותם, שפיתוחה בשלב ההתבגרות היא ערך עליון בעבורם. משום כך, הם חשים בעצם פלישה לאוטונומיה שלהם.

במצב של יחסי עימות, כל שיחה על נושאים טעונים מובילה להסלמה.

על כן הדרך המומלצת באופן כללי, היא לדבר מעט ככל האפשר על נושאים שבמחלוקת, דיבור קצר וברור ללא חזרות והטפות מוסר. בכך אתם מרוויחים נוכחות הורית מתוך מצב הקרוב לשתיקה, שאין בה התעלמות או נתק. הדיבור שלכם יהפוך במשך הזמן לחשוב יותר בעיני הילד (מתבגרים רבים מגיבים טוב יותר לאיסור נחוש של ההורים מאשר לניסיונם לשכנע את הילד לקבל מרצון את תוכן האיסור).

החשוב מכל, לא להיגרר אחר פרובוקציות של הילד. המסר מצידכם הובהר באופן ברור כבר בפעם הראשונה. מכאן - על הבת לרכוש את האחריות לגבי לימודיה ועתידה. בהצלחה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)