עצור! גבול לפניך: חשיבות הגבולות בחינוך הילדים

הוריו של יונתן בן ה-10, התלוננו שהוא סובל מהתפרצויות זעם, חוסר ריכוז בלימודים ואינו ישן טוב בלילה. כמו כן הוא סובל מכאבי בטן שאין להם סיבה רפואית. בשיחה עם ההורים התברר שההורים נלחצים מאוד כאשר יונתן מתפרץ, ולכן מספקים לו את מבוקשו, העיקר שיירגע... אך זה לא קורה. מדוע יונתן לא נרגע?

כאשר בונים בניין, אנו מצפים שיבנו אותו בצורה בטיחותית עם השגחה. בניין שנבנה ללא פיקוח יכול להיות בניין רעוע שאינו בטיחותי, ואנו נרגיש לא בטוחים בו. לא נוכל לחיות בתוכו בצורה רגועה, נרגיש תמיד חוסר יציבות ופחד שיקרה משהו לבניין. חוסר ביטחון זה יכול לגרום לאי שקט, חרדה, פחד וכמובן שאין פניות להתעסק עם דברים חשובים ומעניינים כי כל הזמן עסוקים בצורך הקיומי של ביטחון במקום בו אנו גרים.

ילד זקוק לבית בו הוא מרגיש שהוריו יציבים וחזקים, שלא "מתרגשים" מכל בקשה או התנהגות חריגה שלו. אם ההורים לא משדרים חוזק ויציבות הילד יחיה בתחושה מתמדת של חרדה שתגרום לו לבדוק שוב ושוב את יציבות הוריו. ילד רוצה להרגיש שהוריו הם הדמויות שעליהם הוא יכול לסמוך, שיהוו מולו קיר איתן ויציב שלא יתרשם מהתנהגויותיו החריגות ומהתפרצויותיו. ילד מרגיש מאוים וחסר ביטחון כאשר הוא רואה שהוריו "מתבלבלים" ממנו וזה יכול לגרום לו להעצים את ההתפרצויות מתוך תקווה שסוף סוף ישימו לו גבולות ויעצרו אותו.

בדיוק כמו אותו אדם העומד מול ביתו הבנוי בצורה רעועה ופונה לקבלן ולמהנדס ולכל מי שאחראי על בניית ביתו ודורש שיתקנו ויחזקו את קורות ביתו. כך גם הילד בתת מודע זועק לגבולות. זועק ליד מכוונת שתדריך ותעזור לו.

לשים גבולות לילד זה ללמד אותו לקחת אחריות על מעשיו, כאשר הורים מוותרים רוב הזמן ונותנים לו את כל מבוקשו, הילד גדל בהרגשה שאינו מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים, הוא לא לומד לפתח את כישרונותיו ויכולותיו ולקחת אחריות על תוצאות מעשיו. גבולות ולקיחת אחריות, הם דברים הכרחיים לבריאות הנפש ולהתפתחות תקינה של הילדים. כדי שיוכלו להשתלב בחברה בצורה בריאה ותקינה וידעו להוציא מתוכם את כל הטוב הצפון בהם.

מצד שני, גבולות צריכים להיות בפיקוח כמו הבניין, לא נוקשים מידי. לשים לב היכן אפשר להתגמש ולאפשר זאת, כי כאשר נרצה לשים גבול במקום חשוב והכרחי, תהיה יותר משמעות למילה שלנו.

הוריו של יונתן החליטו שכך אי אפשר להמשיך יותר, וחייבים לשים לו גבולות. אם בעבר אפשרו ליונתן כמעט כל דבר שביקש הרי שעכשיו הגבילו אותו ללא סוף. הם לא הבינו מדוע התפרצויות הזעם ממשיכות. בעבודה משותפת עם ההורים, הם למדו להתגמש. לאפשר מרחב, שיונתן ירגיש שיש לו אפשרות לבחור. לדוגמא: בעבר, בכל בוקר יונתן היה מתנגד ללבוש את מה שאמא הציעה לו. לבסוף היה לובש מה שהוא רוצה, למורת רוחה של אמו. אמא החליטה שמהיום היא לא תאפשר זאת ובחרה ליונתן בגדים ולא אפשרה לו משהו אחר. מובן שיונתן נלחם ולא ויתר. אמא הייתה מתוסכלת וגם יונתן והבוקר הפך לסיוט מתמשך. לאחר עבודה עם ההורים, אמא הבינה שכדאי לאפשר ליונתן בחירה, היא הוציאה מהארון שני זוגות מכנסים ובקשה שיבחר אחד מהם. כך עם החולצה והנעלים. יונתן הרגיש שיש לו בחירה, שהוא יכול להחליט, אומנם הבחירה מוגבלת אך בכל זאת יש לו מקום בבחירה ולא כופים עליו דברים.

כמובן שזה לוקח זמן לשנות דפוסי התנהגות קיימים, אך בעקביות ובהדרכה נכונה ההורים מקבלים ביטחון וכלים לעשות זאת בצורה נכונה ומיטיבה והילד לומד שלא כל דבר אפשר לקבל ומצד שני לא על כל דבר אומרים לא. בצורה זו הילד גדל עם אופי שמסוגל להתגמש ולהתפשר בחיים. עם החברים, בלימודים, בעבודה ובחיי הנישואין. סף התסכול יורד, גם אם דברים לא מסתדרים למורת רוחי.

הגמישות מאפשרת מרחב תמרון גם במחשבה. המחשבה לא מקובעת ודיכוטומית, או הכול או כלום. יש מקום לחשיבה מופשטת, לאפשרות להקשיב לשני ולשמוע דעה של מישהו נוסף. לא רק הדעה שלי נכונה וצודקת אלא יש אפשרות שאולי יש עוד קו חשיבה שלא חשבו עליו קודם. כאשר ילד גדל בבית עם גבולות נוקשים מידי, יש סיכוי סביר שיהיה אדם נוקשה בדעותיו ובהליכותיו. כאשר ילד גדל בבית עם גבולות פרוצים מידי, יש סיכוי סביר שיהיה אדם ללא עמוד שדרה וללא זהות ברורה. כאשר מאפשרים בחירה ותמרון, המרחב נותן אפשרות לחשיבה רחבה ורגועה יותר, ועוזר לגבש זהות ברורה ויציבה ובריאה בנפשה.

יעל אלמליח היא מנחת הורים מוסמכת ויועצת זוגית, יועצת במחלקת יהלו"ם.

לפנייה למחלקת יהלו"םחייגו 073-33333-28, שלחו מייל לכתובת yahalom@htv.co.il  או לחצו כאן.