5 היהודים הללו הצילו חיים של מיליונים

ישראל ויינשטיין – תוכנית החיסונים הגדולה בהיסטוריה

מחלת האבעבועות השחורות היתה מחלה נגיפית, שנגרמה על ידי הנגיף המכונה Variola . בשנת 1796 יישם הרופא הבריטי אדוארד ג'נר את תצפיותיו שהראו כי אנשים שחלו באבעבועות הבקר - מחלה שאינה קטלנית לבני אדם - לא חלו מאוחר יותר באבעבועות שחורות. הוא מיצה את החומר מאבעבועות הפרות, והדביק בו ילדים בריאים. לאחר זמן, הדביק אותם באבעבועות שחורות והילדים לא חלו. ניסויים אלה של ג'נר הקנו לו את התואר "אבי תורת החיסון". תרכיב הדומה לתרכיב המקורי של ג'נר, אך מכיל את הנגיף vaccinia (גם הוא מאותה משפחה), היה בשימוש במשך שנים ארוכות והקטין בצורה ניכרת את התחלואה מהמחלה. נגיף זה גורם למתחסנים בריאים לדלקת מקומית בלבד. יעילות החיסון היא כ-95%, והוא טוב לחמש עד עשר שנים ואולי אף ליותר.

הד"ר היהודי ישראל ויינשטיין הציל חיים של מיליוני אנשים. היה זה כאשר האבעבועות השחורות פגעו בתושבי ניו יורק וקטלו רבים מספור.

בשנת 1947 ערך ד"ר ישראל וינשטיין, נציב הבריאות של העיר, את מבצע החיסונים הגדול בהיסטוריה. הוא רכש מכספו מנות מיליוני חיסונים כדי לכסות את המחסור בעיר. אלפי מתנדבים חיסנו 8 אנשים בדקה. תוך חודש, 6,350,000 אנשים היו מחוסנים.

(צילום: shutterstock)

איגנץ זמלווייס – שטיפת ידיים מצילה אלפים

הרופא הראשון שהבין את חשיבות ההיגיינה במניעת התפשטות מחלות מידבקות היה איגנץ זמלווייס ההונגרי, שבשנות ה-40 של המאה ה-19 עבד במחלקת היולדות של בית החולים הכללי בווינה. באותה עת, הרעיון שתנאי האשפוז בבתי חולים מילאו תפקיד בהפצת המחלות לא עלה במוחם של רופאים רבים. בין המאושפזים בסיכון הגבוה ביותר היו נשים בהיריון. הן סבלו מקרעים במהלך הלידה, והפצעים שימשו קרקע פורייה לחיידקים שהרופאים והמנתחים נשאו עליהם.

הרופא ההונגרי הצעיר, בן פחות מ-30, הבחין בהבדל מעניין בין שתי מחלקות היולדות בבית החולים שלו. באחת מהן המטפלים היו סטודנטים גברים לרפואה, ואילו האחרת הייתה בהשגחת מיילדות נשים. אף שכל מחלקה סיפקה ציוד זהה למאושפזות, שיעור התמותה במחלקת הסטודנטים היה גבוה פי שלושה. אלו בבית החולים שהבחינו בהבדל ייחסו אותו לכך שהסטודנטים הגברים טיפלו ביולדות בגסות לעומת המיילדות, ולכן האימהות החדשות היו פגיעות יותר לקדחת הלידה המסוכנת.

זמלווייס לא השתכנע. ב-1847 הוא השיג פריצת דרך, לאחר שאחד הקולגות שלו חתך את ידו בבדיקה שלאחר המוות וחלה. זמלווייס הבחין שהתסמינים של האיש היו דומים מאוד לאלו של הנשים שסבלו מקדחת הלידה. מה אם הרופאים בחדר הניתוחים נושאים איתם "חלקיקים מבעיתים" אל המחלקות כשהם עוזרים להוליד תינוקות?

באותם ימים, הרופאים לא לבשו ציוד מגן כמו כפפות כשהם ניתחו גופות מתים, ולא דאגו לשטוף ידיים אחרי הניתוח. אולי ההבדל הגדול ביותר בין האגפים של הסטודנטים ושל המיילדות היה שהסטודנטים היו אלו שביצעו את הניתוחים שאחרי המוות.

באמונה שקדחת לידה נגרמת מ"חומר דלקתי" מגופות של מתים, זמלווייס התקין כיור על תמיסת לימון כלורידי בבית החולים וחייב את כל הרופאים לשטוף בה את ידיהם לפני הטיפול בנשים היולדות. באפריל 1847, התמותה של אימהות חדשות באגף של הסטודנטים הייתה 18.3%. אחרי שרחיצת הידיים הונהגה במאי, היא ירדה ל-2%.

הממצאים של זמלווייס היו משכנעים, וללא ספק הוא הציל את חייהן של אימהות רבות באותה עת, אך הוא לא הצליח לשכנע את עמיתיו שקדחת לידה נגרמת על ידי זיהום דרך מגע עם גופות מתים. גם רופאים שהיו מוכנים להתנסות בשיטות שלו עשו זאת לעתים בצורה לא מושלמת, והתוצאות היו בהתאם. וזמלווייס עצמו לא יכול היה לחסל לגמרי את מקרי קדחת הלידה, גם אחרי שהפרוטקולים שלו נאכפו בקפדנות. אחרי כמה ביקורות שליליות על ספר שהוא פרסם בנושא ב-1861, זמלווייס תקף את מבקריו, וכינה את הרופאים שאינם שוטפים ידיים "רוצחים".

ד"ר זמלווייס עזב את וינה, וכמנהל בית חולים בהונגריה הנהיג חובת רחיצת ידיים, וכך הציל את חייהם של אלפים. נדרשו למעלה מ-20 שנה כדי שרעיונותיו יתקבלו על ידי כלל הציבור.

(צילום: shutterstock)

ג'ונאס סאלק - ממציא חיסון הפוליו הראשון בעולם

עד שנות ה-50 של המאה הקודמת פגע הפוליו ב-50,000 אמריקנים מדי שנה, והרג 3,000 בשנה. עם כניסתו של החיסון של סאלק בשנת 1955, המקרים המדווחים השנתיים ירדו מיותר מ -58,000 בשנת 1952 לפחות מ-2,500.

גישתו המהפכנית של ד"ר סאלק השתמשה בתאי פוליו מתים שנלקחו מקופים, כבסיס לחיסון שלו. הוא פיתח חיסון לפוליו ב-1954. הוא נבדק על חיות, אולם הפקידים סירבו לאשר ניסויים בבני אדם. אז ד"ר סאלק הזריק את החיסון לעצמו, לאשתו ולילדיו – ללא תופעות לוואי.

מאוחר יותר באותה שנה, למעלה ממיליון ילדים נטלו חלק בניסוי קליני בקנה מידה גדול.

ב-12 באפריל 1955 הוכרז החיסון כ"בטוח ויעיל". ד"ר סאלק סירב להרוויח כסף מחיסונו, כדי שיישאר זול וזמין.

ג'ונאס סאלק

אייבל וולמן -מי שתיה נקיים למיליוני אנשים

אייבל וולמן למד הנדסה בתחילת המאה הקודמת, ועבד במחלקת הבריאות של מדינת מרילנד.

מחלות רבות המועברות במים גרמו לאנשים רבים לחלות מדי שנה. היה ידוע כי כלור קוטל חיידקים, הוחלט שהוא מסוכן מדי.

אייבל וולמן ערך ניסויים עם כלור, טיהר את אספקת המים במרילנד, ושכלל שיטות שונות לטיהור מים.

בעקבות פעולותיו, מקרי טיפוס המעיים צנחו ב-92%. מקרי המוות כתוצאה ממי שתייה מזוהמים צנחו לשיעורים אפסיים כמעט.

וולמן הדריך ערים שונות ברחבי העולם, וכך הביא מי שתיה נקיים למיליוני אנשים.

(צילום: shutterstock)

הנרי יהודה היימליך: תרגיל היימליך

בשנות ה-70 של המאה שעברה, חנק היה סיבת המוות השישית בגודלה בארה"ב. ד"ר הנרי היימליך פיתח שיטה, שבה ניתן לעמוד מאחורי אדם שנחנק, להפעיל עליו לחץ למעלה כלפי הסרעפת, וכך לדחוף אוויר כדי לשחרר את החסימה בגרון.

הוא פרסם את השיטה שלו ב-1974 וכולם התעלמו ממנה. ד"ר היימליך הוציא מודעות בכל רחבי המדינה, המסבירות את השיטה.

תרגיל היימליך זכה לתפוצה נרחבת, והציל למעלה מ-100,000 בני אדם.

כך תבצעו את התמרון מציל החיים, בעת שנחסם נתיב אוויר מגוף זר:

סימני זיהוי: כיחלון, קושי בדיבור ובנשימה, מראה לחוץ, החזקת הצוואר.

הביצוע:

לביצוע על אנשים מעל גיל שנה, לא לנשים בהיריון:

1. נעמדים מאחורי האדם הנחנק

2. מקיפים אותו בזרועות הידיים, ומאגרפים את כפות הידיים

3. לוחצים בבטן העליונה, לכיוון פנימה ולמעלה. יש לבצע בין 6-10 פעמים ואז לבדוק אם הגוף הזר עלה לפה, אם לא - לבצע שוב את הפעולה, עד שייפלט הגוף הזר מהגוף.

במקביל, יש להזעיק את כוחות ההצלה.

אב מציל את בנו שנחנק באמצעות תרגיל היימליך. צפו: