מיומנה של טלפנית: "מה זה קשור אלי, אני בכלל לא בשידוכים עדיין"

נושא השידוכים הוא נושא על, שלא יורד מהפרק. קריעת ים סוף זו מייצרת  אין סוף סיפורי נפלאות, עד שהדמיון במקרים אלה מיותר לחלוטין. אני מכירה שנים רבות אחת שרק לאחרונה סיפרה דרך אגב באיזו דרך מוזרה הכירה את בעלה.

לפני 50 שנה לערך, בהיותה בת 18, בסעודת שבת, פנה אליה אביה ואמר: "תראי, בתי, פגשתי בבית הכנסת את השדכן א' והוא סיפר שנמצא בביתו בחור חמד מהצפון. הוא היה צריך להפגיש אותו עם הבחורה X שמשום מה לא נמצאת בשבת בבית. לא נעים לו מהבחור שבא לחינם, לכן הוא שאל אותי אם הבחור יוכל להיפגש אתך במקום הבחורה שלא נמצאת".

"אבא, מה זה קשור אלי? אני עדיין לא בשידוכים, והבחור בא על מנת לפגוש מישהי אחרת".

"אבל השדכן אמר שנעשה לו טובה, לא נעים לו מהבחור שבא לחינם".

"אבא, האם אני צריכה לפתור את הבעיה של השדכן?".

"אבל אני אומר לך שתלכי. תמיד את יכולה להגיד לא".

וכך סיפרה האישה: "החלטתי שאם אבא שלי רוצה כל כך, אלך ואפגש אתו. הפגישה נעשתה בבית השדכן בשעה 6 אחר הצהרים, כשבעצם רק לפני כמה שעות נודע לי על פגישה. והכי הזוי, שלא ידענו כלום עליו. אבא שלי סמך על השדכן שהכיר שנים רבות.

"נפגשנו וחשנו מיד ציפייה לעוד. השידוך קם והיה. השאר היסטוריה. לימים, כששאלתי אותו מה קרה עם השנייה, השיב שמבחינתו אני והיא היינו שני נעלמים רק שאותי הכיר ורצה. מסתבר שהיא קבלה שידוך שהתאים לה. הרי הקב"ה סידר לנו את הפגישה, וזה לא היה יכול להתקיים אם היא הייתה בבית, אז משמיים עיכבו אותה במקום אחר".

זה היה רק תקדים לסיפור הרבה יותר דמיוני ששמעתי במוקד הידברות. אישה מכובדת מאוד סיפרה שאמא שלה, בשלהי מלחמת עולם שניה, הייתה נערה בת 16, שנאלצה לעבוד במחנה עבודה שהנאצים הקימו באדמת תוניס, שם עבדה כתופרת מדים לחיילים גרמניים. אביה רצה להציל אותה ולשלוח אותה לארץ ישראל. בזמנו נתנו סרטיפיקטים (רישיונות עליה) רק ליחידי סגולה. נמסר להם שהיא צריכה להיות נשואה. בתור זוג נשוי צעיר, יש יותר סיכויים לקבל את הסרטיפיקטים. הצעירה הכירה בתקופה זו בחור שהצליח להרשים אותה, וסיפרה לאביה. הוא לא התמהמה, והחל לחפש את הבחור שמצא חן בעיני בתו, ושמע מפיה שבחים רבים. אבל דווקא באותו שבוע הבחור נעלם, וגם בביתו מסרו שהוא יצא לסידורים. לאחר חודש של חיפושים, החליט אביה של הנערה לקחת מי שלא יהיה שרוצה לעלות, ולחתן אותם רק באופן פיקטיבי, כמובן. המטרה היא להעלות את בתו לארץ.

הבחורה לא התעניינה בבחור שאבא שלה צרף למסע העלייה כי היה ברור שהם נשואים רק על הנייר, אבל דרכיהם אמורות להתפצל בהגיעם לארץ.

נמצא מועמד לעלייה. הם הלכו להירשם במשרד כזוג, כשהם בעצם רואים אחד את השני בפעם הראשונה. המסע הפך למסע היכרות, והם החליטו שאין יותר מתאימים מהם. הם הקימו בית לתפארת כשכל ילדיהם הולכים בדרך ה', התברכו בכישרונות גדולים ובמשרות חשובות. השאר היסטוריה.

אחרי כמה שנות נישואים, כשהנערה משנות המנדט הפכה לנשואה עם ילדים קטנים, היא נאלצה להגיע לתל אביב. בדרך נתקלה באיטליז, ושם, מאחורי הדלפק, ראתה מישהו מוכר מאוד. זה היה הבחור שנעלם ואמור היה לחיות לצידה. היא עמדה מזועזעת ממראה עיניה: האיטליז הציע לעוברים והשבים בשר חזיר.

היא רק חשבה בלבה, כמה חיפשתי אותך אז, אבל לא תיארתי לעצמי בחלומותי הפרועים שבזה שנעלמת, הענקת לי מתנת נישואים יקרה מכל יהלום. תודה לך ה' ששמרת עלי.

אז אם שוב השידוך שלך, רווקה יקרה, יעלם, או יחליט שהוא צריך עוד לחשוב, או שסחב אותך לפגישות רבות ולא הגיע להחלטה - תזכרי שאולי זו המתנה הכי יקרה שקרתה לך בחיים. ואם אבא או אמא שלך מציעים לך להיפגש, ואת חושבת "נו, באמת, הם כבר לא רלוונטיים להחליט בשבילי" - תזכרי שאולי הם שליחיו של הקב"ה לתת לך את מתנת חייך.

בשורות טובות!