אתה רב עם אשתך? זה דווקא יכול להיות מצוין

ויכוחים ומריבות הם חלק מהאינטראקציה הזוגית, והם דבר טבעי ושכיח. בזוגיות יש שני אנשים שהגיעו מרקע שונה, יש להם דעות שונות, ובעיקר ציפיות וצרכים שונים. לפיכך לא מפתיע שרוב הזוגות, אם לא כולם, מגיעים בשלב זה או אחר למצבים של ויכוח ומריבה. יתר על כן, המריבה מעידה על כך שעדיין אכפת לנו זה מזה, שחשוב לנו כיצד בן הזוג רואה אותנו ושאנו רוצים לשכנע אותו בצדקתנו. למרות זאת, מריבות יוצרות תחושות קשות של כעס, עלבון, ריחוק ואכזבה. בני הזוג עשויים להיות שונים גם ביחסם לעצם המריבה: ישנם אנשים שעבורם מריבה אינה "סוף העולם", והם שבים בזמן קצר, יחסית, למצב רוחם הרגיל, ואילו אחרים סובלים סבל אמיתי ממריבות ועימותים.

כשזוגות מגיעים לייעוץ זוגי, כבר בשלב הצגת הבעייתיות שביניהם יעלה לרוב גם נושא המריבות. כשבני הזוג נשאלים לנושאי המריבות, לעיתים קרובות התשובה היא: "אנחנו רבים על נושאים קטנים, שטויות". ברור להם ולי כי המריבות הן רק הסימפטום לסוגיות קשות יותר, כמו מאבקי כוחות, כעסים קודמים, אכזבה מהתבדות של תקוות וציפיות. מריבות תכופות עשויות לרמז על חילוקי דעות בסיסיים, קונפליקטים לא פתורים, תחושה של אחד מבני הזוג שהוא נמצא לבד במערכת הזוגית כשהנאמנות של משנהו עדיין נתונה למשפחת המוצא שלו ולא למשפחה החדשה ועוד. המריבה מהווה רק סמן לכך שהזוגיות בצרות, והיא רק מחריפה את המצב שממילא אינו תקין.

מתי מתעוררת סכנה לזוגיות?

* כשהמריבה מתרחשת בשל כשלים בתקשורת

* כשהמריבה גולשת מעבר לנושא המוגדר שהצית אותה

* כשהמריבה יוצרת השפלה של אחד מבני הזוג או של שניהם

* כשהמריבה מעלה שוב ושוב אותם תכנים ללא התקדמות

* כשהמריבה מסתיימת בכעס ובהתרחקות

* כשהמריבה הינה רק "קרב" אחד מני רבים במסכת של "מלחמה" מתמשכת

פעמים רבות לא ברור כיצד נכון להגיב ולהתמודד במריבה. על אף שהנושא ידוע ומדובר, חוויית המריבה נותרת מתסכלת ולא נעימה. מריבה נובעת מתוך פער, חוסר הסכמה או פגיעה והיא מערערת את השגרה השלווה. לכן מריבות מעוררות לעיתים רתיעה ואף פחד. ישנם הנרתעים באופן גורף מעימותים, חרדים מחוסר הסכמה עם הזולת ומשתדלים להעלים את הפערים.

תחושת החשש והרתיעה ממריבה זוגית קשורה לכך שהמריבה מעמידה למבחן את עמידוּת הקשר הזוגי, אך דווקא בשל כך מריבות הן גם הזדמנות רצינית להעמיק ולחזק את הקשר. מריבה יכולה להיות כור היתוך, ההתמודדות שהיא מזמנת לזוגיות מוסיפה חוסן ויכולה להעצים את תחושת הקרבה, האמון והתמיכה ההדדית. מריבות שמחלישות ומאיימות נובעות מהתמודדות לא נכונה בזמן אמת. אכן, בעת מריבה אנחנו חשופים יותר רגשית, ולכן לא תמיד קל לבחון ולבחור בצורה שקולה כיצד להגיב. ובכל זאת, יש כמה קווים מנחים שניתן לסגל, לתרגל ולהפנים על מנת לצאת מהמריבה בשלום. למשל, יש לתת מקום זה לזה לחלוק ולשתף ברגשות, ולאחר מכן לנתח יחד את הטעויות שנעשו ואת התחושות שעלו; ניתן גם לחשוב יחד אילו מסקנות ניתן להסיק כדי שהדברים לא יחזרו על עצמם בעתיד. כל זה כמובן לא מבטיח שלא יהיו יותר מריבות, אך חלק מן ההתמודדות נעוץ ביכולת לזכור שלעיתים יש קושי, התרופפות בהתחייבויות או רגשות שנפרקים בצורה לא מווסתת. היכולת לנשום עמוק ולשמור על גבולות פיצוץ מבוקרים – כל אלה מסייעים להפוך מריבות מגורם מפרק לגורם מחזק.

מריבות מסוימת נולדות מפער בתפיסה בין בני זוג ומחוסר תיאום ציפיות. כל אחד מבני הזוג מביא איתו את הציפיות והנורמות שאליהן הוא מורגל ובהן הוא חפץ, וכך נוצר פער. למשל, שאלת סטנדרט הניקיון יכולה להוות נקודת מחלוקת, כשאחד מבני הזוג מבקש להקפיד על ניקיון יומיומי של הבית, ואילו השני אינו רואה צורך בניקיון יותר מפעם בשבוע. הפער עשוי לנבוע מההרגלים הסביבתיים והמשפחתיים שבהם גדלנו, או מהעדפות אישיות. לא תמיד בשעת מריבה ניתן לזהות את נקודת הפער ולהבין אותה.

חלק מהעבודה הזוגית על תיאום ציפיות לא מתרחשת בזמן המריבה, אלא בזמנים ניטרליים. בניית בית חדש היא תהליך שלוקח זמן, ובמהלך התהליך עלינו לתווך לצד השני את עמדותינו ותפיסותינו. לא תמיד הדברים נמצאים ברובד הגלוי; רבים מהמטענים שאנו נושאים הם עמוקים וטבועים בנו ברבדים לא מודעים. עבודת תיאום הציפיות מתחילה בהתבוננות פנימית ובהבנה של העצמי מכל צדדיו – גם המודחקים, האפלים. ככל שניטיב להבין את עצמנו ולתאר זאת לזולת, כך נפחית עימותים ונוכל להתמודד עם מריבות בצורה הולמת ומצמיחה.

אברהם שהרבני הוא יועץ נישואין ופסיכותרפיסט מטעם מחלקת שלום בית.